המצגת נטענת. אנא המתן

המצגת נטענת. אנא המתן

הלכות לחודש תשרי א. יו"ט ראשון של ראש השנה א. חשוב לזכור: יש להדליק נר נשמה, כדי שאפשר יהיה להדליק ממנו את הנרות בלילה השני. ב. הנשים מדליקות את נרות החג.

מצגות קשורות


מצגת בנושא: "הלכות לחודש תשרי א. יו"ט ראשון של ראש השנה א. חשוב לזכור: יש להדליק נר נשמה, כדי שאפשר יהיה להדליק ממנו את הנרות בלילה השני. ב. הנשים מדליקות את נרות החג."— תמליל מצגת:

1 הלכות לחודש תשרי א. יו"ט ראשון של ראש השנה א. חשוב לזכור: יש להדליק נר נשמה, כדי שאפשר יהיה להדליק ממנו את הנרות בלילה השני. ב. הנשים מדליקות את נרות החג ומברכות שתי ברכות: "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו". ביום טוב עדיף לברך את שתי הברכות ולאחר מכן להדליק את הנרות, כדי שתהא ההדלקה "עובר לעשייתן" (בשונה מהדלקת הנרות בשבת שבה מדליקים ולאחר מכן מברכים). ג. בכל תפילות עשרת ימי תשובה אומרים "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט" ומוסיפים "זכרנו לחיים", "מי כמוך", "וכתוב לחיים" ו"בספר חיים" כנהוג. ד. בקידוש מברכים שלוש ברכות: "בורא פרי הגפן", "מקדש ישראל ויום הזיכרון" ו"שהחיינו". נשים שברכו "שהחיינו" בהדלקת הנרות, תזהרנה שלא לברך שוב "שהחיינו". אם שומעות מהמקדש, כמובן תענינה אמן. ה. בתחילת הסעודה, לאחר נטילת ידיים ו"המוציא", נוהגים לאכול "סימנים", על פי דברי חכמים (מסכת כריתות ה' ב') האומרים: "סימנא מילתא", כלומר: יש בכוחו של סימן הנעשה בתחילת שנה, להתוות דרך לכל השנה כולה. נוהגים לאכול תמרים, רימונים, תפוח בדבש, ראש של בעל חיים כשר וכדומה, כל אחד כמנהגו. ו. בשני ימי ראש השנה מצווה לשמוע קול שופר, כדברי הכתוב: "יום תרועה יהיה לכם". ביום הראשון מצוותו מדאורייתא וביום השני מדרבנן. חייב כל אדם לשמוע לפחות שלושים קולות. אנו נוהגים לשמוע שלושים קולות ראשונים, בתקיעות דמיושב, ומוסיפים ותוקעים על סדר הברכות בתפילת מוסף, למלכויות, זכרונות ושופרות ומשלימים למאה קולות בסיום התפילה. ז. ביום הראשון של ראש השנה לאחר תפילת מנחה, נוהגים ללכת למקור מים או למים נקווים ולומר "תשליך". ח. שני ימי ר"ה, מחמירים להחשיבם גם כקדושה אחת וגם כשתי קדושות. הואיל והם קדושה אחת, כיום אחד ארוך, אין הבדלה בין היום הראשון ליום השני. מאידך, הואיל ושתי קדושות הן, אסור להכין דבר מיום טוב ראשון לשני. בשל כך, אין לשטוף כלים ביום שני אחר הצהרים לצורך הלילה, אסור להכין את הנרות בפמוטים שלהם מבעוד יום, כדי להדליקם בכניסת ליל יום טוב שני, ואין לבשל או לחמם תבשילים לצורך ליל יו"ט שני. הוצאת מאכל קפוא מההקפאה מבעוד יום כדי שיופשר, מותרת. יום טוב שני של ראש השנה א. זמן הדלקת נרות הוא לאחר צאת החג. לצורך ההדלקה יש להעביר אש מנר הנשמה שהודלק בערב ראש השנה! ב. גם בזמן הקידוש רצוי שהמקדש ילבש בגד חדש או יניח לפניו פרי חדש ויתכוון בברכת "שהחיינו" גם עליו. אם אין לו, יברך "שהחיינו" בכל מקרה. ג. בתקיעת שופר ביו"ט השני ספרדים אינם מברכים "שהחיינו". תוקע אשכנזי לכתחילה יניח לפניו פרי חדש ויתכוון בברכת "שהחיינו" גם עליו. אולם, גם אם אין לו פרי חדש יברך "שהחיינו". ערב יום הכיפורים א. נוהגים לעשות כפרות בליל שישי. מי שלא עשה במהלך הלילה, יעשה במהלך יום שישי, ערב יום הכיפורים. יש הנוהגים לעשות כפרות על תרנגול או תרנגולת. מי שאין לו, יעשה על סכום כספי, כפי מה שהוא מחליט. מנהג כפרות נוהג בכל אחד מבני המשפחה, אפילו לתינוקות ואפילו על אישה מעוברת עושים כפרות, עליה ועל עוברה. ב. מצווה לאכול בערב יום הכיפורים. אמרו חכמים: "כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי". כמה הסברים לדבר: האחד, להראות שהקב"ה אינו חפץ להעניש אותנו ביום הכיפורים אלא לרומם אותנו. לכן, ציווה עלינו לאכול ולשתות בתשיעי, כדי שנוכל לצום כראוי. הסבר נוסף הוא, שכל יום טוב אנו מציינים על ידי אכילה ושתייה. ביום הכיפורים, שאי אפשר לציינו באכילה ובשתייה, נצטווינו לציין את היום הקודם לו באכילה ובשתייה. ג. חלק עיקרי במעשה התשובה הוא הווידוי. חכמים חששו שמא תארע תקלה בסעודה המפסקת ואדם לא יוכל להתוודות ביום הכיפורים. לכן, תקנו לומר וידוי כבר במנחה של ערב יום כיפור. היחיד מתפלל תפילת עמידה כרגיל ולאחר "המברך את עמו ישראל בשלום" אומר "יהיו לרצון וכו'" וממשיך "אלוקינו ואלוקי אבותינו, אנא תבוא לפניך וכו'" עד סיום הוידוי. הש"ץ חוזר על התפילה כרגיל, בלא וידוי. יום הכיפורים א. יום הכיפורים דינו כשבת לעניין עשיית מלאכות. לדוגמא: מלאכת אוכל נפש המותרת ביום טוב, אסורה ביום הכיפורים כבשבת, על פי מה שנאמר בתורה: "שבת שבתון היא לכם". בשנה זו חל יום הכיפורים בשבת ומלאכה בו אסורה הן מצד שבת והן מצד יום הכיפורים. ב. "ועיניתם את נפשותיכם" - חכמים מנו חמישה עינויים אשר אנו מחויבים בהם ביום הכיפורים: א. אכילה ושתייה. ב. רחיצה של תענוג. ג. סיכה בשמן וכדומה. ד. נעילת הסנדל או נעל של עור. ה. תשמיש המיטה. במשך כל יום הכיפורים, מכניסתו ועד צאתו, אשתו של אדם אסורה עליו כנידה. ג. תפילת יום הכיפורים, יתפלל כל אחד לפי הנוסח הרגיל בו. חג הסוכות - יום חמישי, טו' תשרי מומלץ להזדרז ולבנות סוכה מיד לאחר יום כיפור א. עם כניסת החג (ויש הממתינות ביו"ט עד שהגברים חוזרים מבית הכנסת) מדליקות הנשים את נרות החג ומברכות שתי ברכות: "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו". אפשר להמתין ולצאת בברכת "שהחיינו" שבקידוש. ביום טוב עדיף לברך את שתי הברכות ולאחר מכן להדליק את הנרות, כדי שתהא ההדלקה "עובר לעשייתן" (בשונה מהדלקת הנרות בשבת שבה מדליקים ולאחר מכן מברכים). ב. שתי מצוות עיקריות מן התורה יש ביום הראשון של חג הסוכות: מצוות ישיבה בסוכה, ומצוות נטילת ארבעת המינים. בלילה הראשון מצוה לאכול בסוכה פת, לפחות בשיעור של "כזית" (נפח של כקופסת גפרורים ורבע). אפילו אם יורדים גשמים הפוטרים אותנו ממצוות סוכה, מפני שאין כאן "תשבו - כעין תדורו", בכל זאת, מצוה לאכול פת בשיעור "כזית". ג. מצוה לעשות כל פעולותיו בסוכה, אכילה, שתייה, לימוד, שינה וכו'. מי שקשה לו לעשות את כל הפעולות הללו בסוכה, יקפיד על האכילה והשינה שיהיו בסוכה.

2 תשרי תשע"ז שבת שישי חמישי רביעי שלישי שני ראשון
ו' 8 אוקטובר צאת השבת: 19:00 וילך שבת תשובה ה' 7 אוקטובר כניסת השבת: 17:57 ד' 6 אוקטובר ג' 5 אוקטובר צום גדליה ב' 4 אוקטובר ראש השנה צאת החג: 19:04 א' 3 אוקטובר ראש השנה כ"ט 2 אוקטובר ערב ראש השנה כניסת החג: 18:02 י"ג 15 אוקטובר צאת השבת: 18:52 האזינו י"ב 14 אוקטובר כניסת השבת: 17:49 י"א 13 אוקטובר י' 12 אוקטובר יום כיפור צאת הצום: 18:55 ט' 11 אוקטובר ערב יום כיפור תחילת הצום: 17:52 ח' 10 אוקטובר ז' 9 אוקטובר כ' 22 אוקטובר ה דחוה'מ צאת השבת: 18:44 שבת חול המועד י"ט 21 אוקטובר ד דחוה'מ כניסת השבת: 17:41 י"ח 20 אוקטובר ג דחוה'מ י"ז 19 אוקטובר ב דחוה'מ ט"ז 18 אוקטובר א דחוה'מ ט"ו 17 אוקטובר סוכות צאת החג: 18:49 י"ד 16 אוקטובר ערב סוכות כניסת החג: 17:46 כ"ז 29 אוקטובר צאת השבת: 18:37 בראשית כ"ו 28 אוקטובר כניסת השבת: 17:34 כ"ה 27 אוקטובר כ"ד 26 אוקטובר כ"ג 25 אוקטובר אסרו חג כ"ב 24 אוקטובר שמחת תורה צאת החג: 18:42 כ"א 23 אוקטובר הושענא רבה כניסת החג: 17:39 ד' 5 נובמבר צאת השבת: 17:31 נח ג' 4 נובמבר כניסת השבת: 16:28 ב' 3 נובמבר א' 2 נובמבר ראש חודש ל' 1 נובמבר כ"ט 31 אוקטובר כ"ח 30 אוקטובר שעון חורף

3 הלכות לחודש חשוון א. בחורף אומרים: "משיב הרוח ומוריד הגשם", ומתחילין במוסף של שמיני עצרת. השמש מכריז מקודם "משיב הרוח ומוריד הגשם", ואם לא הכריז אין אומרים אותו אז בתפלת המוסף שבלחש. וחולה שמתפלל ביחידות בבית וכן בני הכפרים שאין להם מנין, ימתינו בתפלת מוסף עד השעה שבודאי התפללו בעיירות מוסף ואז יתפללו גם המה מוסף ויאמרוהו. ואומרים אותו עד מוסף יום א' של פסח, דהיינו שהציבור גם השליח צבור אומרים אותו עוד בתפלת הלחש. ובחזרת תפלת השליח צבור פוסק מלאמרו, ושוב גם הצבור אין אומרים במנחה כיון שכבר שמעו מהשליח צבור שפסק מלאמרו. ומי שמתפלל ביחידות, יקדים להתפלל אז תפלת המוסף בכדי שעדיין לא פסק השליח צבור מלאמרו בעיירות, כי מי שהוא מתפלל לאחר שכבר פסק השליח צבור לאמרו במוסף אינו אומרו עוד. יש מקומות שאומרים בקיץ "משיב הרוח ומוריד הטל", ויכריז כן השמש קודם מוסף יום ראשון של פסח, ואז מתחילין לומר כן גם בלחש במוסף ופוסקין מלומר "מוריד הגשם". ב. טעה ולא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם", אם נזכר קודם שאמר הברכה "מחיה המתים" אומר במקום שנזכר רק שלא יהא באמצע ענין. כגון אם נזכר לאחר שאמר "ומקיים אמונתו" אומר גם כן "לישיני עפר", ואומר "משיב הרוח וכו"' "מי כמוך וכו"'. ואם רוצה יכול לומר לגמרי "משיב הרוח ומוריד הגשם מכלכל חיים וכו'". אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים הברכה "מחיה המתים", צריך לחזור לראש תפלת שמונה עשרה. (ולא סגי שיתחיל "אתה גיבור", כי ג' ברכות הראשונות כחדא חשיבי לענין זה, שאם סיים הברכה שלא כהוגן צריך לחזור לראש התפלה). טעה במעריב של פסח או בשחרית או במוסף ולא אמרו, אין צריך לחזור. ג. במקומות שאומרים בקיץ "משיב הרוח ומוריד הטל", אם טעה ואמר כן גם בחורף, אם לא נזכר עד לאחר שאמר "ברוך אתה ה"', גומר הברכה "מחיה המתים", ואין צריך לחזור בשביל הזכרת גשם, כיון שכבר זכר טל. אך אם נזכר מקודם שאמר את השם, אומר במקום דסלקא ענינא (שנגמר העניין) "מוריד הגשם". ד. אם טעה בקיץ ואמר "משיב הרוח ומוריד הגשם": אם נזכר קודם שאמר הברכה "מחיה המתים", חוזר ומתחיל "אתה גיבור וכו"' (ואין זאת מדין חזרה, אלא כדי שתהא הברכה ניכרת שאינו אומר בה "משיב הרוח ומוריד הגשם"). אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים "מחיה המתים" חוזר לראש התפלה. אם לא אמר רק "משיב הרוח" ולא אמר "מוריד הגשם", אינו מזיק כלל ואומר "מכלכל חיים וכו"'. אם טעה במעריב או בשחרית של שמיני עצרת ואמרו, אין צריך לחזור לראש. ז' מרחשוון ה. מתחילין לומר "טל ומטר" בימינו בערבית שלפני ז' מרחשוון , ואומרים עד פסח. ו. אם טעה ולא אמר "טל ומטר": אם נזכר קודם שסיים הברכה "מברך השנים", אומר שם "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה ושבענו וכו"' וחותם כראוי, ואם לא נזכר עד לאחר שחתם הברכה מתפלל להלן. ובתוך ברכת "שמע קולנו", אחר "ריקם אל תשיבנו", אומר "ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע וכו"'. ואפילו אם לא נזכר אז רק אחר שאמר "ברוך אתה", כל שלא אמר עדיין את השם, יכול לומר "ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע וכו"'. אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים הברכה "שומע תפלה", חוזר ומתחיל "ברך עלינו וכו"'. ואם לא נזכר עד לאחר שאמר את הפסוק "יהיו לרצון וגו"', חוזר לראש התפלה. ז. טעה בקיץ ואמר "טל ומטר", חוזר ומתחיל "ברך עלינו", ואם לא נזכר עד לאחר שאמר את הפסוק "יהיו לרצון", חוזר לראש התפלה. ח. אם נסתפק לו אם אמר "משיב הרוח" או לא אמר: אם הוא לאחר ל' יום שכבר התפלל תשעים פעמים כראוי, חזקתו שגם עתה התפלל בהרגל שלו כראוי, אבל בתוך שלשים יום צריך לחזור ולהתפלל. וכן ב"טל ומטר" אם מסתפק לו לאחר שכבר התפלל תשעים תפלות כראוי, מוקמינן אחזקתיה (מעמידים אותו על חזקתו) שגם עתה התפלל כראוי, וקודם לכן צריך לחזור ולהתפלל.

4 חשוון תשע"ז שבת שישי חמישי רביעי שלישי שני ראשון
ד' 5 נובמבר צאת השבת: 17:31 נח ג' 4 נובמבר כניסת השבת: 16:28 ב' 3 נובמבר א' 2 נובמבר ראש חודש ל' 1 נובמבר כ"ט 31 אוקטובר יום הזכרון לרחבעם זאבי כ"ח 30 אוקטובר שעון חורף י"א 12 נובמבר צאת השבת: 17:27 לך לך י' 11 נובמבר כניסת השבת: 16:23 ט' 10 נובמבר ח' 9 נובמבר ז' 8 נובמבר ו' 7 נובמבר ה' 6 נובמבר י"ח 19 נובמבר צאת השבת: 17:23 וירא י"ז 18 נובמבר כניסת השבת: 16:19 ט"ז 17 נובמבר ט"ו 16 נובמבר י"ד 15 נובמבר י"ג 14 נובמבר י"ב 13 נובמבר כ"ה 26 נובמבר צאת השבת: 17:21 חיי שרה כ"ד 25 נובמבר כניסת השבת: 16:17 כ"ג 24 נובמבר כ"ב 23 נובמבר כ"א 22 נובמבר כ' 21 נובמבר י"ט 20 נובמבר ג' 3 דצמבר צאת השבת: 17:21 תולדות ב' 2 דצמבר כניסת השבת: 16:17 א' 1 דצמבר ראש חודש כ"ט 30 נובמבר סיגד כ"ח 29 נובמבר כ"ז 28 נובמבר כ"ו 27 נובמבר

5 הלכות לחודש כסלו א. נחלקו הדעות בזמן הדלקת הנרות. יש דעות שהזמן הוא שקיעת החמה, ויש דעות שהזמן הוא צאת הכובים. בדיעבד אפשר להדליק במשך כל הלילה - ואם בני-הבית ערים, אפשר גם לברך. ב. מניחים את החנוכייה בצד שמאל של הדלת מול המזוזה, כדי להיות מוקפים במצוות (או על אדן החלון - בתנאי שהנרות נראים גם בבית). ג. הנרות בחנוכייה צריכים לעמוד בשורה ישרה ובגובה שווה. ד. צריך שיהיה רווח בין נר לנר, כדי שלא ייראו כמדורה. ה. אסור ליהנות מאורם של הנרות ואסור להדליק נר מנר. על כן, מדליקים נר 'שמש', שבו אפשר להשתמש לכל הצרכים. ו. ה'שמש' צריך לעמוד מעל שאר הנרות, כדי שיהיה ניכר שאינו בכלל נרות המצווה. ז. הנרות צריכים לדלוק לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. ח. אפשר להדליק בכל סוגי הנרות. מצווה מן המובחר להדליק בשמן-זית ובפתילות. ט. את הנרות מציבים בימין החנוכיה. ביום הראשון נר אחד, בשני שניים עד שבשמיני - שמונה נרות. סדר ההדלקה הוא משמאל לימין. י. לאחר שמסיימים להכין את הנרות להדלקה, אם נרות רגילים או כוסיות שמן-זית וכיו"ב, אומרים את ברכות ההדלקה. בפעם הראשונה שמדליקים השנה, מברכים שלוש ברכות. בכל יום משאר ימי החנוכה מברכים רק שתי ברכות (הברכה השלישית - "שהחיינו" - מברכים רק בפעם הראשונה). לאחר שמסיימים את אמירת הברכות מדליקים את הנרות באמצעות ה'שמש' (אותו מדליקים ראשון). לאחר ההדלקה שרים את נוסח "הנרות הללו", ושאר שירי החנוכה, לפי המנהג בכל מקום. יא. נשים אינן עושות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים, בגלל חלקן המיוחד בנס חנוכה מהלכות חנוכה * בכל שמונת הימים אומרים 'ועל הניסים' בתפילת 'שמונה-עשרה' (תפילת העמידה) ובברכת המזון. * אומרים 'הלל' (כולו) וקוראים בתורה בפרשת הנשיאים. * ימי חנוכה הם ימי שמחה ואסורים בהספד ותענית. * נוהגים לאכול בחנוכה מאכלים מטוגנים בשמן, כמו לביבות וסופגניות - לזכר נס פך השמן. * מרבים בצדקה בימי החנוכה. * נוהגים לחלק לילדים 'דמי חנוכה', כדי להרגילם בנתינת צדקה.

6 כסלו תשע"ז שבת שישי חמישי רביעי שלישי שני ראשון
ג' 3 דצמבר צאת השבת: 17:21 תולדות ב' 2 דצמבר כניסת השבת: 16:17 א' 1 דצמבר ראש חודש כ"ט 30 נובמבר כ"ח 29 נובמבר כ"ז 28 נובמבר כ"ו 27 נובמבר י' 10 דצמבר צאת השבת: 17:21 ויצא ט' 9 דצמבר כניסת השבת: 16:17 ח' 8 דצמבר ז' 7 דצמבר ו' 6 דצמבר ה' 5 דצמבר ד' 4 דצמבר י"ז 17 דצמבר צאת השבת: 17:23 וישלח ט"ז 16 דצמבר כניסת השבת: 16:18 ט"ו 15 דצמבר י"ד 14 דצמבר י"ג 13 דצמבר י"ב 12 דצמבר י"א 11 דצמבר כ"ד 24 דצמבר ערב חנוכה - נר ראשון צאת השבת: 17:26 וישב כ"ג 23 דצמבר כניסת השבת: 16:21 כ"ב 22 דצמבר כ"א 21 דצמבר כ' 20 דצמבר י"ט 19 דצמבר י"ח 18 דצמבר ב' 31 דצמבר חנוכה צאת השבת: 17:31 מקץ שבת חנוכה א' 30 דצמבר חנוכה כניסת השבת: 16:26 ראש חודש כ"ט 29 דצמבר חנוכה כ"ח 28 דצמבר חנוכה כ"ז 27 דצמבר חנוכה כ"ו 26 דצמבר חנוכה כ"ה 25 דצמבר חנוכה

7 הלכות לחודש טבת תקנו חכמים מספר תקנות, כדי להזכיר לנו את חורבן בית המקדש. העיקר הוא, שדווקא בעת שאדם שמח מאוד, בשעה שהצליח להגיע לאיזה הישג שנותן לו סיפוק, דווקא אז עליו לזכור שהשמחה עדיין אינה שלימה, הואיל ובית המקדש חרב. ולכן תקנו חכמים, שבשעה שאדם בונה את ביתו, ומגיע לשלב האחרון של הסיוד, והנה עוד מעט הוא עומד לסיים את בניית ביתו הפרטי, באותה שעה עליו לזכור שהבית הכללי, בית המקדש, עדיין חרב, וכזכר לאבלות על החורבן עליו להשאיר מקום של אמה על אמה לא מסויד. בתקנה זו הורו לנו חכמים, שכל זמן שבית המקדש עוד לא בנוי, גם הבית הפרטי של האדם לא יכול להיות מושלם לגמרי, ולכן צריך להשאיר אמה אחת לא מסוידת. אמה היא בערך חצי מטר, ואם כן למעשה, יש להשאיר מקום של חצי מטר על חצי מטר לא מסויד. וגם מי שמדביק טפטים על קירותיו, צריך להשאיר מקום של חצי מטר על חצי מטר ללא סיד וללא טפט. ואותה אמה לא מסויידת צריכה להיות במקום בולט, ולכן קבעו חכמים שיניח אמה זו מול הפתח. ואמנם היו שהבינו שהכוונה היא מעל לפתח, כדי שיושבי הבית יראו תמיד את המקום הלא מסויד, אולם לדעת רוב הפוסקים יש להשאיר את האמה מול הפתח, כדי שכל מי שיכנס לבית יוכל לראותה. ורק במקום שאין אפשרות להניח את האמה מול הפתח, כגון בבית שאין בו קיר מול הפתח – אפשר להניח אותה מעל לפתח (שו"ע או"ח תקס, א; מ"ב ג; ערוה"ש ה). מאז שנחרב בית המקדש גזרו חכמים שלא לנגן בכלי זמר ושלא לשיר (סוטה מח, א, גיטין ז, א). אלא שנחלקו הפוסקים על מה בדיוק היתה הגזירה. לדעה המחמירה, שהיא דעתו של הרמב"ם (הל' תעניות ה, יד), ישנו איסור כללי שלא לנגן בכלי זמר. ואמנם לצורך מצווה, כמו בחתונה, מותר לנגן, אולם שאר נגינה של תענוג והנאה אסורה, בין לנגן בין לשמוע. וגם לשיר בפה בעת משתה היין אסור. אבל לשיר סתם מותר, ואפילו בעת סעודה ששותים בה יין מותר לשיר, כי רק על שירה בשעה שמתקבצים לשתות יין משכר גזרו, מפני שהיין מביא לשמחה יתירה ואף להוללות. לסיכום, לדעת הרמב"ם, כל נגינה בכלי שאינה לצורך מצווה אסורה. אבל שירה בפה מותרת בכל מקום חוץ מבעת משתה היין. וכך פסק גם ה'שולחן-ערוך' (או"ח תקס, ג). אבל לדעת רש"י ובעלי התוספות ורוב הפוסקים הראשונים, אין הבדל בין שירה לניגון בכלי זמר. ובכל מקרה בעת משתה היין אסור גם לשיר וגם לנגן או לשמוע נגינה, אבל בשעה שלא שותים יין, או כששותים יין במסגרת סעודה, מותר לשיר ולנגן. וסייג אחד הוסיפו בעלי התוספות, שמכל מקום ישנו איסור לשמוע כלי זמר במשך כל היום, כפי מנהג המלכים שרגילים לנגן לפניהם בעת שהם עומדים ובעת שהם שוכבים. והטעם לכך, שעלינו לזכור שכל זמן שבית המקדש חרב עדיין ישנו צער בעולם שאסור להתעלם ממנו, ולכן לא יתכן שינגנו לפני יהודי כל היום כאילו אין צער בעולם. וכדעה זו פסק הרמ"א. וידוע שהיהודים הצטיינו מאז ומתמיד במוזיקה ובנגינה. ואף הגאון מוילנא שיבח מאוד את חכמת המוזיקה, ואמר שחכמת המוזיקה והמתמטיקה הן החכמות החביבות עליו ביותר. למעשה נוהגים להקל ללמוד לנגן ולשמוע מוזיקה כדי ליהנות, ובתנאי שזה לא יהיה כל היום ברציפות, כמנהג המלכים שכל ימיהם חגים. לפני מלחמת ששת הימים, כשמרכזה של ירושלים היה עדיין תחת שלטון ירדני, היתה מצווה לקרוע גם בשעה שרואים את ירושלים העתיקה, וגם בשעה שרואים את מקום בית המקדש. אולם לאחר מלחמת ששת הימים, שזכינו בחסדי ה' לשחרר את כל ירושלים, התעוררה השאלה מחדש, האם עדיין נחשבת ירושלים חריבה וצריכים לקרוע עליה. הרב נבנצאל, רבה של העיר העתיקה, מסר לי בשם הרב שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל, שאמנם מאז הקמת מדינת ישראל אין לקרוע על ערי יהודה שתחת שלטון ישראל, אולם על ירושלים גם לאחר מלחמת ששת הימים צריך להמשיך לקרוע, מפני שקדושתה לעניין מעשר שני וקודשים קלים עדיין לא באה לידי ביטוי (וכ"כ במנח"ש א, עג). אבל מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה רגיל להדגיש, שמעת מלחמת ששת הימים נשתנה הדין. שכן פסק ה'בית-יוסף', שהכל תלוי בשלטון, ומאחר ששחררנו את ירושלים מעול גויים, אין יותר לקרוע עליה. ויתר על כן, הקריעה על ירושלים בזמן הזה עלולה להתפרש במידה מסוימת ככפיות טובה כלפי ה', שהנה זיכנו ברוב רחמיו לשוב לירושלים, ואילו עינינו טחו מלראות זאת, ואנו ממשיכים לקרוע כאילו לא אירע דבר. וכן פסק הרב שלמה גורן זצ"ל (הרב הראשי לישראל תשל"ג-תשמ"ג, תורת המדינה ע' 108), וכן פסק הרב אברהם שפירא שליט"א (הרב הראשי לישראל תשמ"ג-תשנ"ג), שאין לקרוע בזמן הזה על ירושלים מאחר שהיא תחת שלטוננו. אולם לגבי מקום המקדש פסקו, שגם היום צריך לקרוע. ובמיוחד כיום, שהערבים מבזים את קדושת הר הבית, ונוהגים בו כשלהם, ועורכים בו הפגנות שטנה כנגדנו, ואין יד ישראל תקיפה מספיק כנגדם, הרואה את מקום המקדש החרב – צריך לקרוע

8 טבת תשע"ז שבת שישי חמישי רביעי שלישי שני ראשון
ב' 31 דצמבר חנוכה צאת השבת: 17:31 מקץ שבת חנוכה א' 30 דצמבר חנוכה כניסת השבת: 16:26 ראש חודש כ"ט 29 דצמבר חנוכה כ"ח 28 דצמבר חנוכה כ"ז 27 דצמבר חנוכה כ"ו 26 דצמבר חנוכה כ"ה 25 דצמבר חנוכה ט' 7 ינואר צאת השבת: 17:36 ויגש ח' 6 ינואר כניסת השבת: 16:31 ז' 5 ינואר ו' 4 ינואר ה' 3 ינואר ד' 2 ינואר ג' 1 ינואר חנוכה ט"ז 14 ינואר צאת השבת: 17:42 ויחי ט"ו 13 ינואר כניסת השבת: 16:37 י"ד 12 ינואר י"ג 11 ינואר י"ב 10 ינואר י"א 9 ינואר י' 8 ינואר צום עשרה בטבת כ"ג 21 ינואר צאת השבת: 17:48 שמות כ"ב 20 ינואר כניסת השבת: 16:43 כ"א 19 ינואר כ' 18 ינואר י"ט 17 ינואר י"ח 16 ינואר י"ז 15 ינואר א' 28 ינואר צאת השבת: 17:55 וארא שבת ראש חודש כ"ט 27 ינואר כניסת השבת: 16:49 כ"ח 26 ינואר כ"ז 25 ינואר כ"ו 24 ינואר כ"ה 23 ינואר כ"ד 22 ינואר

9 הלכות לחודש שבט רק כאשר ברור בלא ספק שלא הפרישו תרומות ומעשרות מפירות אלו, אזי מברכים על הפרשת תרומות ומעשרות, וכשיש ספק לא מברכים. נוסח הברכה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומות ומעשרות". (ככלל צריך לדעת, שאת התרומות צריך להפריש ולהוציא ממש מתוך הפירות, כי יש בהם קדושה. אולם את המעשר הראשון והשני, ניתן להפריש על ידי ייחוד מקום והגדרתו בדיבור). נוטלים אחוז ועוד משהו מהפירות ומפרידים אותו משאר הפירות, והוא מיועד ל'תרומה-גדולה' ו'תרומת-מעשר', ואומרים: "מה שהוא יותר מאחד ממאה שיש כאן, הרי הוא 'תרומה-גדולה' בצד צפונו (במה שהופרש תחילה יש אחוז ועוד משהו, ומתכוונים שהחלק הנוסף על האחוז יהיה 'תרומה-גדולה', וכדי לייחד לה מקום, מציינים שהיא תהיה בצד הצפוני של מה שהופרש). והאחד ממאה שנשאר כאן (במה שהופרש תחילה) עם עוד תשעה חלקים כמוהו, בצד העליון של הפירות הללו יהיו 'מעשר-ראשון'. (אין הכרח שהם יהיו דווקא בצד העליון של הפירות, והיה ניתן גם לומר בצד הצפוני או הדרומי וכדומה, העיקר הוא לקבוע להם מקום, וכאן הננו אומרים שאותם תשעה אחוזים שיהיו מעשר ראשון יהיו בצד העליון של הפירות, ובזה הננו מפרישים את המעשר ללוי, ויתנו אח"כ ללוי). אותו אחד ממאה שעשיתיו 'מעשר-ראשון' (והוא ממה שהופרש תחילה בצד), הרי הוא 'תרומת-מעשר' (ובזה הפרשנו תרומת מעשר). ומעשר ממה שנותר (עשרה אחוזים ממה שנותר לאחר מה שכבר הפרשנו, הוא כתשעה אחוזים מכלל הפירות והננו מייחדים לו מקום) בצד התחתון של הפירות יהיה 'מעשר-שני', ואם הם חייבים ב'מעשר-עני' (היינו שאלו פירות של השנים ג' או ו' של השמיטה ומחויבים בהפרשת מעשר עני במקום מעשר שני) – הרי הם 'מעשר-עני'. ואם הפרשנו מעשר שני, יש לפדות אותו אח"כ על פרוטה אחת ממטבע שייחדנו לכך, ואומרים: "מעשר שני זה (הכוונה למה שייחדנו לו מקום בצד התחתון של הפירות), הוא וחומשו (מצוות התורה להוסיף חומש בעת הפדיון), יהיה מחולל על פרוטה אחת מן המטבע שייחדתי לפדיון מעשר שני". ואם הפרשת התרומות ומעשרות נעשית מפירות שוודאי לא הופרשו לפני כן, וברור שהמדובר בשנה שצריך להפריש ממנה מעשר שני, יש לברך לפני אמירת נוסח הפדיון: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לפדות מעשר שני". יתכן שבפעמים הראשונות להפרשה, יש חשש שהנוסח לא יובן היטב, וניתן יהיה לפתור את הבעייה על ידי אמירת הנוסח המודפס כאן באותיות הגדולות, תוך קריאה בעיניים את הכתוב בסוגריים, וכך ניתן יהיה להפריש תרומות ומעשרות בהבנה מלאה.

10 שבט תשע"ז שבת שישי חמישי רביעי שלישי שני ראשון
א' 28 ינואר צאת השבת: 17:55 וארא שבת ראש חודש כ"ט 27 ינואר כניסת השבת: 16:49 כ"ח 26 ינואר כ"ז 25 ינואר כ"ו 24 ינואר כ"ה 23 ינואר כ"ד 22 ינואר ח' 4 פברואר צאת השבת: 18:01 בא ז' 3 פברואר כניסת השבת: 16:56 ו' 2 פברואר ה' 1 פברואר ד' 31 ינואר ג' 30 ינואר ב' 29 ינואר ט"ו 11 פברואר ראש השנה לאילנות צאת השבת: 18:07 בשלח י"ד 10 פברואר כניסת השבת: 17:02 י"ג 9 פברואר י"ב 8 פברואר י"א 7 פברואר י' 6 פברואר ט' 5 פברואר כ"ב 18 פברואר צאת השבת: 18:12 יתרו כ"א 17 פברואר כניסת השבת: 17:07 כ' 16 פברואר י"ט 15 פברואר י"ח 14 פברואר י"ז 13 פברואר ט"ז 12 פברואר כ"ט 25 פברואר צאת השבת: 18:18 משפטים שבת שקלים כ"ח 24 פברואר כניסת השבת: 17:13 כ"ז 23 פברואר כ"ו 22 פברואר כ"ה 21 פברואר כ"ד 20 פברואר כ"ג 19 פברואר ו' 4 מרץ צאת השבת: 18:23 תרומה ה' 3 מרץ כניסת השבת: 17:18 ד' 2 מרץ ג' 1 מרץ ב' 28 פברואר א' 27 פברואר ראש חודש ל' 26 פברואר ראש חודש

11 הלכות לחודש אדר נוהגים לתת צדקה בחודש אדר 'זכר-למחצית-השקל' שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הציבור. והזמן הטוב לנתינת הצדקה הוא לפני תפילת מנחה של תענית אסתר, כדי שהצדקה תצטרף לתענית לכפר(מ"ב תרצד, ד; כה"ח כה). יש שנהגו לתת מחצית מהמטבע המקובל באותו מקום, ויש שנהגו לתת שלושה חצאים מהמטבע, כנגד שלוש פעמים שנאמר 'תרומה' בפרשת שקלים (רמ"א תרצד, א). בימינו המטבע הנפוץ הוא שקל, ואם כן לפי מנהג זה יש לתת שלושה חצאי שקלים. ויש נוהגים לתת שווי של מחצית השקל. היינו שווי כסף טהור במשקל של כ-10 גרם (כה"ח תרצד, כ). וכל המנהגים כשרים, והמוסיף בצדקה תבוא עליו ברכה. יש אומרים שמנהג זה שייך לגברים מגיל עשרים ומעלה, שהם היו מחויבים במצוות מחצית השקל(רמ"א). ויש אומרים שגם נערים מגיל שלוש עשרה צריכים לקיים את המנהג (תוספות יו"ט). ויש אומרים שנכון לתת זכר למחצית השקל גם עבור קטנים (א"ר, מ"ב תרצד, ה). ויש אומרים שנכון שגם נשים יתנו זכר למחצית השקל (כה"ח תרצד, כז). וכך נוהגים כיום, לתת לפחות חצי שקל עבור כל אחד מבני הבית, ואפילו עבור עובר שבמעי אמו. ואין לתת צדקה זו מכספי מעשר כספים, שאין אדם רשאי לקיים מצוות ומנהגים שהוא חייב בהם מכספי מעשר כספים. אבל מי שנהג לתת 'זכר-למחצית-השקל' כמנהג המחמיר, ועתה הוא דחוק וקשה לו לקיים את מנהגו בלא להיעזר בכספי מעשר כספים, רשאי לתת משלו 'זכר-למחצית-השקל' כדעה המקילה, היינו חצי שקל עבור הגברים שמעל גיל עשרים, ואת השאר ישלים מכספי מעשר כספים. בחג הפורים אנו מצווים לקיים ארבע מצוות: מקרא מגילה קריאת מגילה היא המצוה הראשונה אשר אנו מצווים לקיים בפורים. את המגילה קוראים בליל פורים וביום הפורים. המגילה מתארת את השתלשלות האירועים שהביאו לנס הפורים ואת הדמויות המרכזיות באותה תקופה. מצוות קריאת המגילה היא לקרוא ולשמוע כל מלה במגילה. לפיכך אסור לדבר ואסור להסיח את הדעת בעת קריאת המגילה. ח משתה ושמחה ביום הפורים מצווה לקיים סעודה ומשתה, כמו שנאמר "חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". ט משלוח מנות ביום הפורים מצווה כל אחד ואחת לשלוח מנות, איש לרעהו ואישה לרעותה. המצווה - לשלוח שני סוגי מאכל לאדם אחד לפחות, וכל המרבה הרי זה משובח (כמובן לפי האפשרות), ובעיקר לנזקקים, כדי לשמחם בחג הפורים. י מתנות לאביונים ביום הפורים מצווה לתת מתנות לאביונים. לפחות לשני עניים ולפחות שווי של פרוטה לכל אחד. כל המרבה – הרי משובח. יא ומוטב להרבות במתנות לאביונים מאשר להרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, ודומה לשכינה שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".

12 אדר תשע"ז שבת שישי חמישי רביעי שלישי שני ראשון
ו' 4 מרץ צאת השבת: 18:23 תרומה ה' 3 מרץ כניסת השבת: 17:18 ד' 2 מרץ ג' 1 מרץ ב' 28 פברואר א' 27 פברואר ראש חודש ל' 26 פברואר ראש חודש י"ג 11 מרץ צאת השבת: 18:27 תצוה שבת זכור י"ב 10 מרץ כניסת השבת: 17:22 י"א 9 מרץ תענית אסתר (מוקדם) י' 8 מרץ ט' 7 מרץ ח' 6 מרץ ז' 5 מרץ כ' 18 מרץ צאת השבת: 18:32 כי תשא שבת פרה י"ט 17 מרץ כניסת השבת: 17:27 י"ח 16 מרץ י"ז 15 מרץ ט"ז 14 מרץ ט"ו 13 מרץ שושן פורים י"ד 12 מרץ פורים כ"ז 25 מרץ צאת השבת: 19:37 ויקהל פקודי שבת החודש כ"ו 24 מרץ כניסת השבת: 18:32 שעון קיץ כ"ה 23 מרץ כ"ד 22 מרץ כ"ג 21 מרץ כ"ב 20 מרץ כ"א 19 מרץ ה' 1 אפריל צאת השבת: 19:41 ויקרא ד' 31 מרץ כניסת השבת: 18:36 ג' 30 מרץ ב' 29 מרץ א' 28 מרץ ראש חודש כ"ט 27 מרץ כ"ח 26 מרץ

13 הלכות לחודש ניסן שני עניינים מרכזיים עומדים במוקד ליל הסדר: הראשון: זיכרון היציאה ממצרים מעבדות לחירות, והתבוננות במשמעות החירות הישראלית. השני: העברת המסורת לדורות הבאים. כל זה כלול במצווה מן התורה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו בניסן. כדי להמחיש את הזיכרון נצטווינו מן התורה לאכול בליל זה: פסח, מצה ומרור. פסח, להזכיר את הנס שהכה ה' בבכורי מצרים ועל בתי ישראל פסח והציל את בכורינו. מצה, זכר למצות שאכלו אבותינו כשיצאו ממצרים לחירות. מרור, זכר לעבודת הפרך והשעבוד המר ששיעבדו המצרים את אבותינו במצרים. כיום שבית המקדש חרב, אין אנו יכולים להקריב את קרבן הפסח, וכזכר לקרבן הפסח אנו אוכלים את ה'אפיקומן'. מן התורה אכילת המרור תלויה באכילת קרבן הפסח, וכשאין מקריבים את הפסח אין מצווה לאכול את המרור, אבל חכמים תיקנו לאכול מרור גם אחר החורבן. ולגבי מצוות אכילת המצה לא חל שינוי, וגם לאחר חורבן הבית ישנה מצווה מהתורה לאכול כזית מצה. עוד תיקנו חכמים לשלב בתוך אמירת ההגדה שתיית ארבע כוסות יין, לבטא את השמחה והחירות. וכן תיקנו לאכול את המצות ולשתות את היין בהסבה דרך חירות. כיום אין רגילים להסב על גבי מיטות, ולכן צריך לבאר כיצד יש להסב בליל הסדר על גבי כסא: במקום לשבת זקוף צמוד למשענת, ימשוך את פלג גופו התחתון קדימה אל מרכז הכסא, כך יוכל להשעין את גבו על משענת הכסא, ויטה עצמו לצד שמאל. לכתחילה טוב להסב על כסא מרופד עם משענות לידיים, או להיטיב את הישיבה בעזרת כרים. מכל מקום כל מי שיש לו כסא עם משענת גב יוצא ידי חובה בזה שישעין גבו עליו כשהוא מוטה לשמאל, שגם בכך יש ביטוי לחירות. שהרי אדם העובד במשרד, למשל, צריך לשבת זקוף בכיסאו כדי להיות מוכן לביצוע מלאכתו; אבל מי שמשוחרר מכל עול, רשאי להתרווח בכיסאו, להשעין את גבו על משענת כיסאו ולנוח דרך חירות. טעם ההטיה לשמאל, מפני שכך נוח יותר לאכול, שהיד השמאלית והגב שעונים על הכסא, והיד הימנית שבה רגילים להשתמש נשארת פנויה לנטילת המצה והכוס. ועוד שיש אומרים שאם יטה על צד ימינו ישנו חשש שמא יקדים קנה לוושט, ויחנק. ומתוך חשש הסכנה נפסק שאף איטר יד ימינו, שרגיל תמיד להשתמש ביד שמאלו, יסב לצד שמאל וישתמש בליל הסדר ביד ימין. בדיעבד, ימני שטעה והסב על צד ימין לא יצא ידי הסבה, אך אם הוא שמאלי והסב על צד ימין יצא (שו"ע תעב ג, מ"ב י-יא). מי שיושב לפני רבו או אחד מגדולי הדור, לא יסב בלא שיבקש ממנו רשות. מפני שבהסבה יש ביטוי של חוסר כבוד ויראה כלפי הרב, ומצוות כבוד תורה קודמת למצוות ההסבה, אבל אחר שקיבל רשות מרבו להסב אין בזה יותר פגיעה בכבוד הרב (שו"ע תעב, ה).

14 ניסן תשע"ז שבת שישי חמישי רביעי שלישי שני ראשון
ה' 1 אפריל צאת השבת: 19:41 ויקרא ד' 31 מרץ כניסת השבת: 18:36 ג' 30 מרץ ב' 29 מרץ א' 28 מרץ ראש חודש כ"ט 27 מרץ כ"ח 26 מרץ י"ב 8 אפריל צאת השבת: 19:46 צו שבת הגדול י"א 7 אפריל כניסת השבת: 18:41 י' 6 אפריל ט' 5 אפריל ח' 4 אפריל ז' 3 אפריל ו' 2 אפריל י"ט 15 אפריל ד דחוה'מ צאת השבת: 19:50 שבת חול המועד י"ח 14 אפריל ג דחוה'מ כניסת השבת: 18:45 י"ז 13 אפריל ב דחוה'מ ט"ז 12 אפריל א דחוה'מ ט"ו 11 אפריל פסח צאת החג: 19:48 י"ד 10 אפריל ערב פסח כניסת החג: 18:43 י"ג 9 אפריל כ"ו 22 אפריל צאת השבת: 19:55 שמיני כ"ה 21 אפריל כניסת השבת: 18:50 כ"ד 20 אפריל כ"ג 19 אפריל כ"ב 18 אפריל אסרו חג כ"א 17 אפריל שביעי של פסח צאת החג: 19:52 כ' 16 אפריל ה דחוה'מ כניסת החג: 18:46 ג' 29 אפריל צאת השבת: 20:00 תזריע מצורע ב' 28 אפריל כניסת השבת: 18:54 א' 27 אפריל ראש חודש ל' 26 אפריל ראש חודש כ"ט 25 אפריל כ"ח 24 אפריל יום הזכרון לשואה ולגבורה (נדחה) כ"ז 23 אפריל

15 מצוות ישוב הארץ ביום ה' באייר חמשת אלפים תש"ח למניין שאנו מונים לבריאת העולם, בעת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, זכה עם ישראל לקיים את מצוות ישוב הארץ. ואף שגם לפני כן כל יהודי ויהודי שהתגורר בארץ ישראל קיים בישיבתו מצווה, ואמרו חכמים (כתובות קי, ב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה". מכל מקום עיקר המצווה היא לכלל ישראל, שהארץ תהיה בריבונות ישראל, והמצווה על כל יחיד לגור בארץ היא ענף מהמצווה הכללית המוטלת על כלל ישראל. כבר הפליגו חז"ל בשבח מצוות ישוב הארץ עד שאמרו עליה שהיא שקולה כנגד כל המצוות (ספרי ראה נ"ג). הלכות לחודש אייר בהקמת המדינה הוסרה חרפת הגלות. דורות על דורות נדדנו בגלות, עברנו השפלות איומות, שוד ורצח. היינו ללעג וקלס בגויים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד למכה ולחרפה. זרים אמרו לנו, אין לכם עוד תוחלת ותקווה. זה היה מצב של חילול ה' נורא, מפני ששמו של הקב"ה נקרא עלינו, וכשאנו מתבזים גם שמו של הקב"ה נעשה מחולל בגויים (ע' יחזקאל לו). תהליך זה של קיבוץ הגלויות והפרחת השממה, שקיבל דחיפה עצומה בעת הקמת המדינה, הוא התחלת הגאולה. וכפי שאמר רבי אבא (סנהדרין צח, א):ב"אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". ביום העצמאות ניצל עם ישראל מעבדות לחירות, מעבדות של שעבוד מלכויות על כל הכרוך בכך לעצמאות מדינית. ומתוך כך גם נעשתה לישראל הצלה ממשית ממיתה לחיים, שעד אז לא יכולנו להתגונן מפני שונאינו שרדפו אותנו, ומאז בחסדי ה' אנחנו מתגוננים ומנצחים. ואמנם עדיין לא כלו שונאינו העומדים עלינו לכלותינו, אבל אחר הקמת המדינה כבר יש לנו בחסדי ה' צבא, ויש לנו כוח להתגונן ואף לנצח מצווה לקבוע יום טוב לשמחה והודאה לה' ביום שנעשית לישראל תשועה, ועל סמך זה נקבעו פורים וחנוכה כימים טובים לדורות. מצווה לומר 'הלל' בימים מיוחדים כדי להודות ולהלל לה' על הניסים שעשה עמנו. יש אומרים כי אף שיש להודות לה' ביום העצמאות, מכל מקום אין לומר בו הלל עם ברכה. יש אומרים שיום העצמאות שנעשתה בו תשועה לישראל דומה ליציאת מצרים, ועל כן יש לומר בו הלל בלילה, וכן נהג הרב גורן, וכן נוהגים בעוד כמה מקומות. יום ירושלים במלחמת ששת הימים זכה עם ישראל בעזרת ה' לניצחון כביר על אויביו. המלחמה התנהלה בשלוש חזיתות, ובמשך ששת ימי המלחמה, נשבר מטה עוזם של אויבינו לרסיסים ונחלו תבוסה מוחלטת. באותם ימים שוחררו כל המקומות הקדושים ביהודה ושומרון ובראשם ירושלים ומקום המקדש, ועימם חצי האי סיני והגולן. כל מי שהביט נכוחה, אם רק היה ניצוץ של אמונה בליבו, ראה עין בעין את דברי תורתנו הקדושה (דברים כג, טו): "כִּי ה' אלוקיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ". הניצחון הגדול הזה היה ממש נס גלוי. כדי להודות לה' ולפרסם את הנס, קבעה הרבנות הראשית, בראשות הרב איסר יהודה אונטרמן והרב יצחק ניסים, את יום כ"ח באייר שבו שוחררה ירושלים העתיקה ומקום המקדש, כיום הודאה ושמחה לכל ישראל. ותקנו לומר בו אחר תפילת שחרית הלל בברכה. גילוח תספורת ונישואין לאחר שנקבע יום העצמאות כיום שמחה והודאה, התעוררה שאלה, האם מנהגי האבלות של ספירת העומר חלים ביום העצמאות. נאמרו בזה דעות לכאן ולכאן. למעשה, מוסכם שאין נוהגים במנהגי אבלות שפוגמים בשמחה, לכן מותר לרקוד ולנגן. אבל נישואין אין לערוך, מפני שההימנעות מנישואין אינה נחשבת כאבלות שמתנגשת בשמחת יום העצמאות. הרגילים להתגלח, נכון שיתגלחו לקראת יום העצמאות, כפי שגם לובשים בגדי חג לקראת יום העצמאות. ולגבי תספורת, נראה כי רק מי שנראה לא מכובד בשערותיו, יכול להסתפר לקראת יום העצמאות. אבל מי שנראה בסדר, רשאי להסתפר ביום העצמאות בלבד, שאז השמחה מבטלת את מנהג האבלות הזה. ביום ירושלים, קבעה הרבנות הראשית, בנשיאותם של הרב אונטרמן והרב ניסים, שגם האשכנזים הנוהגים באותם ימים הגבלות של אבלות, ביום כ"ח באייר לא ינהגו בשום הגבלה. ראשית, מפני שבהרבה קהילות כל ההגבלות נפסקות אחר ל"ג בעומר (ע' לעיל ג, ב-ד). וכל שכן עתה שכ"ח באייר נקבע ליום הודאה ושמחה על הנס שעשה הקב"ה לעמו ישראל. לפיכך, אפילו נישואין אפשר לערוך ביום ירושלים

16 אייר תשע"ז שבת שישי חמישי רביעי שלישי שני ראשון
ג' 29 אפריל צאת השבת: 20:00 תזריע מצורע ב' 28 אפריל כניסת השבת: 18:54 א' 27 אפריל ראש חודש ל' 26 אפריל ראש חודש כ"ט 25 אפריל כ"ח 24 אפריל יום הזכרון לשואה ולגבורה (נדחה) כ"ז 23 אפריל י' 6 מאי צאת השבת: 20:05 אחרי מות קדושים ט' 5 מאי כניסת השבת: 18:59 ח' 4 מאי ז' 3 מאי ו' 2 מאי יום העצמאות (נדחה) ה' 1 מאי יום הזכרון (נדחה) ד' 30 אפריל י"ז 13 מאי ערב ל"ג בעומר צאת השבת: 20:09 אמור ט"ז 12 מאי כניסת השבת: 19:04 ט"ו 11 מאי י"ד 10 מאי פסח שני י"ג 9 מאי י"ב 8 מאי י"א 7 מאי כ"ד 20 מאי צאת השבת: 20:14 בהר בחוקותי כ"ג 19 מאי כניסת השבת: 19:09 כ"ב 18 מאי כ"א 17 מאי כ' 16 מאי י"ט 15 מאי י"ח 14 מאי ל"ג בעומר ב' 27 מאי צאת השבת: 20:18 במדבר א' 26 מאי כניסת השבת: 19:13 ראש חודש כ"ט 25 מאי כ"ח 24 מאי יום שחרור ירושלים כ"ז 23 מאי כ"ו 22 מאי כ"ה 21 מאי

17 הלכות לחודש סיון רבים נוהגים ללמוד תורה בשמחה במשך כל ליל חג השבועות. יסודו של המנהג מבואר בזוהר (ח"ג צח, א): חסידים הראשונים לא היו ישנים באותו הלילה והיו עוסקים בתורה… כך אמר רבי שמעון בשעה שהתכנסו החברים אצלו בלילה, הבה ונתקן את תכשיטי הכלה, כדי שתימצא מחר אצל המלך בתכשיטיה כראוי לה. אשרי חלקם של החברים, כאשר ישאל המלך את המלכה, מי תיקן את תכשיטיה והאיר את עטרותיה. ואין לך בעולם מי שיודע לתקן תיקוני הכלה אלא החברים, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא. ועוד מסופר בזוהר (ח"א ח, א): היה רבי שמעון וכל החברים מרננים ברננת התורה, וכל אחד מהם היה מחדש דברי תורה. והיה רבי שמעון שמח ועמו כל שאר החברים. אמר להם רבי שמעון: בָּנַי, אשרי חלקכם, כי למחר לא תבוא הכלה אל החופה אלא עמכם, משום שכל אלו העוסקים בתיקוני הכלה בלילה הזה ושמחים בה, כולם יהיו נרשמים ונכתבים בספר הזיכרון, והקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של העולם העליון. כדי להבין את דברי הזוהר צריכים לבאר שיום מתן תורה נקרא יום חתונה, שבו התקשר הקב"ה עם כנסת ישראל כחתן עם כלתו (תענית כו, ב). ובכל שנה בחג השבועות חוזר עניין מתן תורה להתגלות, וחוזרת כנסת ישראל להתחבר אל הקב"ה ככלה לחתנה. ואמרו המקובלים, שלימוד התורה בליל חג השבועות מכין את כנסת ישראל לקבלת התורה באופן היפה ביותר. ועל ידי כך, כאשר מגיע היום, היא זוכה להתעלות אל הקב"ה ולהתייחד ולהתקשר עמו יותר. ומתוך כך זוכים ישראל לשפע של תורה וחיים וברכה לכל השנה. ואמר האר"י הקדוש, שכל מי שיעסוק בתורה כל הלילה ולא יישן אפילו רגע אחד, מובטח לו שישלים את שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא, שכל חיי האדם תלויים בזה. עוד טעם אמרו למנהג, שבאותו היום שקיבלו ישראל את התורה, האריכו בשינה, והיה צריך משה רבנו להעירם לקראת מתן תורה, שנאמר (שמות יט, יז): "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלוֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר". והיה בכך פגם, שלא התכוננו וציפו כראוי למתן תורה (שהש"ר א, נו). כדי לתקן חטא זה נוהגים לעסוק בתורה כל הלילה מתוך צפייה וכיסופים לאור מתן התורה שחוזר ומתגלה בכל שנה בחג השבועות (מ"א תצד). בתחילה רק חסידים יחידים היו נוהגים ללמוד בלילה, ולפני כארבע מאות שנה, בעקבות דברי האר"י, החל המנהג להתפשט עד שהפך לנחלת רבים. אמנם הזהירו המקובלים מאוד שהנשארים ערים יעסקו בתורה כל הלילה בלא לבטל את זמנם בדברים בטלים (בן איש חי במדבר ג). מכל מקום אין חובה לקיים מנהג זה, ומי שקשה לו להישאר ער ולעסוק בתורה כל הלילה, רשאי לישון. ויש מגדולי הרבנים שהעדיפו לישון בליל חג השבועות, כי שיערו בעצמם שאם יישארו ערים כל הלילה, לא יוכלו לכוון כראוי בתפילת שחרית ומוסף, או שלא יוכלו ללמוד בלילה בערנות מספקת, או שיאלצו לעסוק בהשלמת שעות שינה עד שהדבר יגרום לביטול תורה, או שלא יוכלו לשמוח כראוי בחג בהיותם עייפים. אולם הנשארים ערים סוברים, שגם אם הלימוד בלילה אינו איכותי כל כך וקשה לכוון בתפילת שחרית, יש במנהג הקדוש הזה ביטוי לאהבת ה' ואהבת התורה, ואדרבה יש בו מעלה מיוחדת של מסירות נפש לכבוד שמיים ולכבודה של כנסת ישראל. ונכון לכל אדם לבחור את מנהגו לשם שמיים.

18 סיון תשע"ז שבת שישי חמישי רביעי שלישי שני ראשון
ב' 27 מאי צאת השבת: 20:18 במדבר א' 26 מאי כניסת השבת: 19:13 ראש חודש כ"ט 25 מאי כ"ח 24 מאי יום שחרור ירושלים כ"ז 23 מאי כ"ו 22 מאי כ"ה 21 מאי ט' 3 יוני צאת השבת: 20:21 נשא ח' 2 יוני כניסת השבת: 19:16 ז' 1 יוני אסרו חג ו' 31 מאי שבועות צאת החג: 20:20 ה' 30 מאי ערב שבועות כניסת החג: 19:15 ד' 29 מאי ג' 28 מאי ט"ז 10 יוני צאת השבת: 20:24 בהעלותך ט"ו 9 יוני כניסת השבת: 19:20 י"ד 8 יוני י"ג 7 יוני י"ב 6 יוני י"א 5 יוני י' 4 יוני כ"ג 17 יוני צאת השבת: 20:27 שלח כ"ב 16 יוני כניסת השבת: 19:22 כ"א 15 יוני כ' 14 יוני י"ט 13 יוני י"ח 12 יוני י"ז 11 יוני ל' 24 יוני צאת השבת: 20:29 קרח שבת ראש חודש כ"ט 23 יוני כניסת השבת: 19:24 כ"ח 22 יוני כ"ז 21 יוני כ"ו 20 יוני כ"ה 19 יוני כ"ד 18 יוני

19 הלכות לחודש תמוז שלושת השבועות, שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד תשעה באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". ולכן המליצו חכמים לנקוט במשנה זהירות בימים אלו שמועדים לפורענות, למשל, ההולכים לטיול או לרחוץ בים, אף שתמיד צריכים להיזהר ולשמור את הנפש, בימים אלו יזהרו יותר (עי' איכ"ר א, כט). כדי לציין את אופיים של הימים הללו, תקנו חז"ל לקרוא בשלוש השבתות שבין המצרים הפטרות העוסקות בפורענויות, ובשבע השבתות שאחר תשעה באב הפטרות של נחמה (שו"ע תכח, ח, עפ"י פסיקתא). ואף שחז"ל לא תקנו תקנות מיוחדות לציין את הצער והאבלות של שלושת השבועות, נהגו ישראל להימנע בכל שלושת השבועות מריקודים ומחולות, ונמנעים מלברך בהם 'שהחיינו'.1 ויש מנהגי אבלות שנהגו במקצת הקהילות. יוצאי אשכנז וחלק מהספרדים, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבא, נוהגים שלא להסתפר בשלושת השבועות. ושאר הספרדים נוהגים להחמיר בזה בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד. וכן לגבי נישואין, נהגו האשכנזים והתימנים ורוב הספרדים, שלא לערוך נישואין בכל שלושת השבועות, ושאר הספרדים מקילים בזה, ורק מראש חודש אב אין עורכים נישואין (עיין להלן בהלכה ז). כתבו האחרונים, שאסור לערוך ריקודים ומחולות מי"ז בתמוז ועד תשעה באב (מ"א תקנא, י). ובכלל זה אסרו בימים אלו נגינה ושמיעת כלי זמר. לפיכך אסור לקיים בשלושת השבועות חוגי הרקדה, קונצרטים וערבי שירה, וכן אסור להשתתף בהם. חוג אירובי שעיקרו לצורך התעמלות אפשר לקיים עד ראש חודש אב, אבל ישתדלו להחליש את המוזיקה, כדי שיהיה ניכר שהיא לצורך התעמלות ולא לשמחה. מותר ליהודי שמתפרנס מנגינה לנגן לצורך פרנסתו במסיבות של גויים עד סוף חודש תמוז, ואף שהוא מנגן שם ניגוני שמחה, אין הוא שמח כל כך מפני שהוא טרוד בעבודתו, אבל מראש חודש אב ואילך לא ינגן (באו"ה תקנא, ב). וכיוון שאיסור הנגינה הוא מפני השמחה שבנגינה, ממילא מותר למורים לנגינה להמשיך ללמד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, מפני שאין בלימוד נגינה שמחה לא למורים ולא לתלמידים. ומנגד אם יפסיקו יגרם הפסד למורים, וגם התלמידים יזדקקו אח"כ למאמץ נוסף לחזור למסלול הלימודים, ואולי יצטרכו עקב כך שיעורים נוספים. וטוב שילמדו בשלושת השבועות ניגונים עצובים (ציץ אליעזר טז, יט). ואם ממילא המורים והתלמידים רגילים לעשות הפסקה ברצף לימודיהם, אם אפשר, טוב שיעשו את ההפסקה בשלושת השבועות. מותר לשיר שירי שמחה בסעודות מצווה, למשל בסעודת ברית מילה, פדיון הבן ושבע ברכות. וכן מותר לקיים שמחת בר מצווה ובת מצווה, ובלבד שתיערך ביום שהגיעו למצוות. נחלקו הפוסקים לגבי מקום שרגילים תמיד להזמין נגנים לסעודת מצווה, האם גם בשלושת השבועות מותר להזמין נגנים. יש אומרים שהואיל והנגינה לצורך מצווה מותר, ויש אוסרים. והמיקל יש לו על מה לסמוך, ובתנאי שכך המנהג בכל השנה. לפיכך, במקום שרגילים תמיד להזמין תזמורת לשמחת בר מצווה, מותר להזמין תזמורת. אלא שאם ישנם שמזמינים שני נגנים ויש שמזמינים שלושה נגנים, בשלושת השבועות נכון להזמין שני נגנים. וכן הדין בכל שמחות של מצווה, שהולכים לפי המנהג בכל השנה. ומשהגיע חודש אב אין להזמין תזמורת לשום שמחה, וכן אין להשמיע ממכשיר אלקטרוני שירי שמחה. ורק את השירים הנוגעים לשמחת המצווה מותר לשיר בפה. ואף מותר לרקוד מעט במעגל, כפי שנוהגים רבים לרקוד בשמחת ברית מילה.2 חתנים מקהילות שנוהגות לערוך חתונות עד סוף חודש תמוז, רשאים להזמין לחתונתם תזמורת רגילה, שאין שמחת חתן וכלה בלא כלי זמר. ואף מי שנוהג שלא להתחתן בימים אלו יכול להשתתף ולרקוד בשמחתם, שזוהי שמחה של מצווה.

20 תמוז תשע"ז שבת שישי חמישי רביעי שלישי שני ראשון
ז' 1 יולי מוצאי שבת: 20:29 חקת ו' 30 יוני כניסת שבת: 19:25 ה' 29 יוני ד' 28 יוני ג' 27 יוני ב' 26 יוני א' 25 יוני י"ד 8 יולי מוצאי שבת: 20:28 בלק י"ג 7 יולי כניסת שבת: 19:24 י"ב 6 יולי י"א 5 יולי י' 4 יולי ט' 3 יולי ח' 2 יולי כ"א 15 יולי מוצאי שבת: 20:26 פנחס כ' 14 יולי כניסת שבת: 19:22 י"ט 13 יולי י"ח 12 יולי י"ז 11 יולי צום שבעה עשר בתמוז ט"ז 10 יולי ט"ו 9 יולי כ"ח 22 יולי מוצאי שבת: 20:23 מטות ומסעי כ"ז 21 יולי כניסת שבת: 19:19 כ"ו 20 יולי כ"ה 19 יולי כ"ד 18 יולי כ"ג 17 יולי כ"ב 16 יולי ו' 29 יולי מוצאי שבת: 20:19 דברים שבת חזון ה' 28 יולי כניסת שבת: 19:15 ד' 27 יולי ג' 26 יולי ב' 25 יולי א' 24 יולי כ"ט 23 יולי

21 הלכות לחודש מנחם אב טו באב - חג בזמן בית שני. ולפי דברי רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו וכו'. ובנות ישראל יוצאות במחולות בכרמים וכו' (תענית פ"ד א'; כו'). מקור החג הוא במגילת תענית ונקרא "זמן אעי כהניא" (במשנה מגילה פ"א, "זמן עצי כהנים"), שבו הביאו קורבן עצים למערכת המזבח בזמן בית שני, ואותו היום עשו יו"ט, דלא למספד ביה (אסור לעשות בו הספד למת). מפני כשעלו בני הגולה בראשונה לא מצאו עצים בלשכה התקינו נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו מתנדבים העם עצים ביום הזה, שנאמר: "והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלהינו ככתוב בתורה" (נחמיה י' ל"ה; תענית כ"ח.) נראה כי הפילו גורלות בין השבטים, וכל אחד זכה להביא עצים בחודש מיוחד, וביום ט"ו באב הביאו בני זתוא משבט יהודה (עזרא ב' ט') ועמהם מי שטעה בשבטו והעם בכלל. רבה ורב יוסף נתנו טעם ליו"ט בט"ו באב, שבו פסקו מלכרות עצים למערכה, וראיה לדברים דברי ר' אליעזר הגדול (בן הורקנוס) שמט"ו באב ואילך תשש כחה של חמה והעצים הנכרתים אינם מתיבשים, ואותו היום קראו "תבר מגל" לדברי ר' מנשיא, ועשוהו יו"ט להוציא מלבן של הצדוקים שהתנגדו לקרבן העצים מן הצבור, שאינו מפורש בתורה. טעמים נוספים לחג ר' יהודה בשם ר' ישמעאל אמר: שהוא יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. התירו את האיסור שלא תסוב נחלה ממטה למטה כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל (במדבר ל"ו ט'), ודרשו שדבר בנות צלפחד היה רק הוראת שעה ולא לדורות הבאים. ר' יוסף בשם ר' נחמן אמר: יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, אחרי שגזרו עליהם במצפה (סוף שופטים). ביום זה התירו להעביר נחלה משבט לשבט, ולזכר המחולות של בנות שילו יצאו בנות ירושלים במחולות ביום הזה. ביוה"כ יצאו רק לבושים בכלי לבן. ר' יוחנן אמר: יום שכלו בו מתי מדבר, ותמו כל אנשי דור היוצא ממצרים. עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות (שומרים) שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים למנוע את ישראל מלעלות לרגל (מלכים א' י"ב ל"ב). ר' מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואותו היום תקנו ביבנה ברכת הטוב והמטיב.

22 מנחם אב תשע"ז שבת שישי חמישי רביעי שלישי שני ראשון
ו' 29 יולי מוצאי שבת: 20:19 דברים שבת חזון ה' 28 יולי כניסת שבת: 19:15 ד' 27 יולי ג' 26 יולי ב' 25 יולי א' 24 יולי כ"ט 23 יולי י"ג 5 אוגוסט מוצאי שבת: 20:14 ואתחנן שבת נחמו י"ב 4 אוגוסט כניסת שבת: 19:10 י"א 3 אוגוסט י' 2 אוגוסט ט' 1 אוגוסט צום תשעה באב ח' 31 יולי ערב תשעה באב ז' 30 יולי כ' 12 אוגוסט מוצאי שבת: 20:07 עקב י"ט 11 אוגוסט כניסת שבת: 19:04 י"ח 10 אוגוסט י"ז 9 אוגוסט ט"ז 8 אוגוסט ט"ו 7 אוגוסט י"ד 6 אוגוסט כ"ז 19 אוגוסט מוצאי שבת: 20:00 ראה כ"ו 18 אוגוסט כניסת שבת: 18:57 כ"ה 17 אוגוסט כ"ד 16 אוגוסט כ"ג 15 אוגוסט כ"ב 14 אוגוסט כ"א 13 אוגוסט ד' 26 אוגוסט מוצאי שבת: 19:52 שופטים ג' 25 אוגוסט כניסת שבת: 18:49 ב' 24 אוגוסט א' 23 אוגוסט ל' 22 אוגוסט כ"ט 21 אוגוסט ח 20 אוגוסט

23 הלכות לחודש אלול ימי רצון
א. ארבעים יום שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים מסוגלים לתשובה יותר מכל ימות השנה כי הם ימי רחמים וימי רצון. ואף על פי שבכל השנה הקב"ה מקבל את בניו בתשובה, מכל מקום ימים אלו מובחרים ביותר, כי בראש חודש אלול עלה משה אל הר סיני לקבל לוחות שניות, וקבלת הלוחות היא אות והוכחה לכך כי ה' קיבל את תשובת ישראל ומחל להם על חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונות. ונשתהה משה בהר ארבעים יום שבהם התפלל לה' שיסלח לעם ישראל. וביום הכיפורים אמר לו ה': "סלחתי כדברך" ונתן לו את הלוחות השניות, ומאז נקבעו ימים אלו כימי רצון, ונקבע יום י' בתשרי כיום סליחה ומחילה לישראל. ב. האר"י ז"ל כתב על הפסוק "ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך", ר"ת אלול, לומר כי חודש זה הוא עת רצון לקבל תשובה על החטאים שעשה בכל השנה, ורמז יש בפסוק שגם על השגגות צריך האדם לחזור בתשובה בחודש זה, כיוון שאדם נכשל בחטא בשוגג בגלל חטאים אחרים שעשה במזיד. ג. דורשי רשומות אמרו: "ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך" ר"ת אלול. (תשובה) , וכן "אני לדודי ודודי לי", ר"ת אלול (תפילה), וכן איש לרעהו ומתנות  אביונים", ר"ת אלול (צדקה). רמז ל"תשובה תפילה וצדקה" שצריכין להרבות בהם בחודש זה. ד. "וידעת היום והשיבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" מסביר ר' אלעזר בזוה"ק, אם "ידעת היום" דהינו שתלמד תורה ותדע את הקב"ה, אז "והשבות אל לבבך" תוכל לשוב בתשובה באמת. סליחות ושופר ה. נהגו הספרדים להתחיל בסליחות מב' אלול עד יום הכיפורים. ואשכנזים מתחילים לפני ראש השנה ועיין לקמן הלכות סליחות. ו. בשעת אמירת הסליחות יש מהספרדים שנוהגים לתקוע תשר"ת בעת אמירת י"ג מידות. ויש נוהגים לתקוע בקדיש לפני "תענו ותעתרו" ויש שאין תוקעים כלל. ז. האשכנזים נהגו לתקוע בשופר מר"ח אלול עד יום הכיפורים. ותוקעים אחרי תפילת שחרית. יש תוקעים מיום א' דר"ח ויש מיום ב'. אם לא שמעו תקיעה בשחרית ישמעו בערבית. ולכל הדעות אין תוקעים בערב ראש השנה כלל. ח. תוקעים בשופר בחודש זה כדי לעורר את העם לתשובה, כי כן הוא טבע השופר לעורר ולהחריד, כמו שנאמר: "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג ו). ותוקעים גם כדי לערבב השטן. טעם נוסף לתקיעות הוא שבר"ח אלול עלה משה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה לאמר: "משה עלה להר". כל זה כדי שבני ישראל לא יטעו שוב במספר הימים כמו שטעו בתחילה ועשו עגל. והקב"ה נתעלה באותו שופר שנא': "עלה אלקים בתרועה". ט. האשכנזים נוהגים החל מר"ח אלול לומר מזמור "לדוד ה' אורי וישעי". יש אומרים בשחרית בלבד ויש אומרים גם במנחה ויש אומרים אותו גם בערבית. הנוהגים כגאון לא אומרים כן. אלה שאינם אומרים מזמור זה כדאי שיאמרו פרקי תהילים אחרים. הספרדים אומרים מזמור זה אחרי התפילה במשך כל השנה.

24 אלול תשע"ז שבת שישי חמישי רביעי שלישי שני ראשון
ד' 26 אוגוסט מוצאי שבת: 19:52 שופטים ג' 25 אוגוסט כניסת שבת: 18:49 ב' 24 אוגוסט א' 23 אוגוסט ל' 22 אוגוסט כ"ט 21 אוגוסט ח 20 אוגוסט י"א 2 ספטמבר מוצאי שבת: 19:44 כי תצא י' 1 ספטמבר כניסת שבת: 18:41 ט' 31 אוגוסט ח' 30 אוגוסט ז' 29 אוגוסט ו' 28 אוגוסט ה' 27 אוגוסט י"ח 9 ספטמבר מוצאי שבת: 19:36 כי תבא י"ז 8 ספטמבר כניסת שבת: 18:33 ט"ז 7 ספטמבר ט"ו 6 ספטמבר י"ד 5 ספטמבר י"ג 4 ספטמבר י"ב 3 ספטמבר כ"ה 16 ספטמבר מוצאי שבת: 19:27 ניצבים וילך כ"ד 15 ספטמבר כניסת שבת: 18:24 כ"ג 14 ספטמבר כ"ב 13 ספטמבר כ"א 12 ספטמבר כ' 11 ספטמבר י"ט 10 ספטמבר א' 21 ספטמבר ראש השנה כ"ט 20 ספטמבר כניסת החג: 18:17 ערב ראש השנה כ"ח 19 ספטמבר כ"ז 18 ספטמבר כ"ו 17 ספטמבר


הורד את "ppt "הלכות לחודש תשרי א. יו"ט ראשון של ראש השנה א. חשוב לזכור: יש להדליק נר נשמה, כדי שאפשר יהיה להדליק ממנו את הנרות בלילה השני. ב. הנשים מדליקות את נרות החג.

מצגות קשורות


מודעות Google