מנהיג מעצב יצחק רבין מגישות: אלה סוטר וענבל עמרם.

מצגת בנושא: "מנהיג מעצב יצחק רבין מגישות: אלה סוטר וענבל עמרם."— תמליל מצגת:

1 מנהיג מעצב יצחק רבין מגישות: אלה סוטר וענבל עמרם

2 רקע יצחק רבין, נולד בירושלים בתאריך ה-1 למרץ 1922 ומת בתל אביב בתאריך ה-4 לנובמבר הוריו, רוזה כהן ונחמיה רבין, היו מחלוצי העלייה השלישית, וחברי מפלגת אחדות העבודה. רבין היה נשוי ללאה שלוסברג והיו להם שני ילדים, דליה ויובל. רביו עבר בחייו תפקידים רבים והבולטים ביניהם הם שר הביטחון, שר העבודה, רמטכ"ל, שגריר ישראל בארה"ב וראש ממשלת ישראל. בשנת 1974 נבחר רבין בפעם הראשונה כראש ממשלה ונבחר בפעם השנייה בשנת בשנת 1993 חתם רבין עם נשיא ארה"ב ביל קלינטון ויושב הראש של הוועד הפועל של הארגון לשחרור פלסטין על הסכם אוסלו ובשנת 1994 חתם על חוזה שלום עם חוסיין מלך ירדן. יצחק היה בעיני רבים נואם דגול, שנאם ודיבר על השלום בלי הרף. באחד מנאומיו המפורסמים, בכיכר המלכים בתל אביב (כיום כיכר רבין), שבה נרצח, אמר את משפטו המפורסם : "אלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה".

3 בנאומו הטקס סיום מחזור של בית הספר לפיקוד ומטה אמר רבין: "לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה. זהו צירוף שתי המלים "יהיה בסדר". צירוף המלים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום יום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המילים חבוי בדרך כלל כל מה שלא "בסדר": יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין והם מקום. ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה-"יהיה בסדר", אותה טפיחת כתף חבר'מנית, אותה קריצת עין, אותו "סמוך עלי" הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה. אווירת ה"חפיף" היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת לנו בכל פה. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאוד לא "בסדר"."

4 חזונו של רבין חזונו של רבין, היה עולם בו אין מלחמה, אלא שלום
חזונו של רבין חזונו של רבין, היה עולם בו אין מלחמה, אלא שלום. בנאום כינוס חתימת השלום עם ירדן אמר רבין: "אין לי נכסים, יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר- עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי". בעצרת השלום בתל אביב אמר רבין: "(...) תמיד האמנתי שמרבית העם רוצה בשלום, מוכן ליטול סיכון לשלום. ואתם כאן, בהתייצבותכם בעצרת הזו, מוכיחים, עם רבים אחרים שלא הגיעו לכאן, שהעם באמת רוצה בשלום ומתנגד לאלימות. אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. יש דמוקרטיה, יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות. (...) זה כרוך בקשיים, גם במכאובים. אין דרך לישראל בלי מכאובים. עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה".

5 לאחר 27 שנים של קריירה צבאית, רבין החליט שהוא רוצה שלום, ולא מלחמה
לאחר 27 שנים של קריירה צבאית, רבין החליט שהוא רוצה שלום, ולא מלחמה. ואכן בשנת 1993 עם יאסר ערפאת, אשר אז היה נחשב בעיני ישראל כגדול הטרוריסטים, הם הגיע למשא ומתן וחתמו ביחד על הסכם אוסלו, הסכם שבו הוחלט על נסיגת ישראל מעזה ואזור יריחו והעברת השטחים לרשות הפלסטינית תמורת שלום. בשנת 1994 חתם רבין עם חוסיין מלך ירדן על הסכם שלום בין שתי המדינות שתקף עד היום. חזונו של רבין עזר לו לקחת אחריו את המונהגים מפני ששלום זה משהו, שעמוק בפנים, כולם שואפים אליו ולכן החזון של רבין נגע בכולם.

6   המניעים של יצחק רבין לעשייה יצחק רבין מעולם לא היה מנהיג עם קסם אישי שדרש שיעריצו אותו. הוא לא חיפש כבוד והערצה הוא היה חייל ונשאר חייל עד סוף ימיו, ביישן וצנוע, ולעיתים היה אפילו מסמיק. לא היו לו נאומים  בשפה גבוהה כמו ראשי ממשלות אחרים. אבל דווקא בגלל שלא היה מאלו שהבטיחו הבטחות מפתות  כמו רעיון ארץ ישראל השלמה של מנחם בגין , ראש הממשלה הקודם, כראש ממשלה הוא לא הלך אחרי חלומות גדולים של תהילה  אלא ניסה בצורה מדויקת להציע פתרונות . דווקא לרבין כאדם פרטי וכאיש -  היו חלומות . ציטוט שלו מנאום הקונגרס הציוני ב1992: " כבן לעם היהודי שחלם אלפי שנים לחזור לנחלת אבותיו, בן לעם שגלה מארצו בשואה, אני בן לעם שתמונת הילד עם הידיים המורמות בגטו ורשה חוזרת אליו בלילות.

7 הכותל המערבי הוא לי מוקד געגועיו של העם היהודי, ואבני הכותל השותקות, שהיו המלט והדבק של עם ישראל לדורותיו, דיברו אלי באותם רגעים יפים ועצובים, מכל חלום ושיר" (מתוך נאום בקונגרס הציוני בירושלים ב-3 בפברואר, 1992). הכותל המערבי הוא לי מוקד געגועיו של העם היהודי, ואבני הכותל השותקות, שהיו המלט והדבק של עם ישראל לדורותיו, דיברו אלי באותם רגעים יפים ועצובים, מכל חלום ושיר" (מתוך נאום בקונגרס הציוני בירושלים ב-3 בפברואר, 1992).

8 המונהגים של רבין המונהגים של רבין, כראש ממשלה היו כמובן כל העם
המונהגים של רבין המונהגים של רבין, כראש ממשלה  היו כמובן כל העם. אלא, בזמן שרבין ניסה להוביל מהלך לשלום  הרבה מאד קיצונים בעלי חלום ארץ ישראל השלמה – שלא ידעו, כמוהו, לוותר על החלום שהיה גם שלו . הרי רבין עצמו היה מהמפקדים ששחררו את ירושלים המחולקת ואמר בסמוך לשחרור ירושלים ב 1967 : "ירושלים השלמה והמאוחדת הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראל, מוקד לגעגועיו ולחלומותיו של כל יהודי." אותם קיצוניים הפגינו נגדו, יצאו נגדו והשמיצו אותו , פרסומו תמונות שלו כאילו במדים של נאצי -התקיפו אותו אישית לבסוף למרבה האסון – רצחו אותו אבל רוב הצעירים במדינה, כל אלו שראינו אותם אחרי מותו בוכים ומתאבלים עליו  שהגיעו  בהמוניהם לרחבת מקום הרצח   ועד היום מביעים את געגועיהם   - הם הרגישו שרבין הוא המנהיג שלהם . לא כמו כוכב רוק, לא כמו מישהו  שמקבלים את פניו בקריאות הערצה אלא פשוט המנהיג שאפשר לסמוך עליו שלא ישלח אותם למלחמה מיותרת ויעשה הכל כדי למנוע מלחמות.

9 דרכי ההשפעה ברוב גדול מנאומיו, היה נוגע רבין בנקודה רגישה במיוחד בהרבה ממשפחות ישראל. נופלי הקרבות. נופלים אלו, היו אנשים שמתו למען המדינה וכביכול למען השלום. חלק מנופי הקרבות ומהלחמות, רבין חווה בעצמו, שהרי בתור איש שעבר את כל הדרגות בצבא עד הרמטכ"ל, שלח למותם. ואז, לאחר שהיה מזכיר את המחיר הכבד של המלחמה, היה מדבר על שלום. הפתרון האידיאלי. הוא היה נוגע לליבם של האנשים בנאומיו וכך היה סוחף אותם אחריו.

10 הכרעה חשובה שעשה רבין בשנת 1993, יזם סגן שר החוץ של רבין מפגשים סודיים עם יושבי ראש הארגון הפלסטיני, דבר שהיה אסור אז ונחשב כעברה פלילית. בהמשך התהליך, נמסר על כך לשר החוץ, שהיה אז שמעון פרס, ובשלב מתקדם יותר נמסר על כך לרבין. למרות שלפי החוק הישראלי דבר זה היה אסור, רבין אישר את המשך התהליך. לדעתנו זוהי הייתה החלטה מכריעה מפני שאם הוא לא היה מאשר את המשך התהליך אלא עוצר אותו, כנראה שהסכמי אוסלו לא היו נחתמים והמלחמה הייתה נמשכת. מה שאפשר ללמוד על רבין דרך החלטה זו, זה שבשבילו השלום בא לפני החוק, שהוא היה אמיץ מספיק כדי ללכת נגד החוק בשביל טובת הכלל וידע מתי צריך לכופף את החוק לטובת הכלל.

11 נקודות משבר מנהיגותיות יכול להיות שהרגע הראשון שבו רבין  התבלט כמנהיג  משכמו ומעלה, ודמות מופת  שמסוגל לקחת אחריות ולשנות את דעתו היה בתקופת ההמתנה, שהייתה  רגע של משבר גדול מבחינתו  :  בחודש מאי 1967 כחודש לפני מלחמת ששת הימים -  כוחות מיצריים נכנסו לסיני וישראל נכנסה למצב חירום. כולם חששו מהמלחמה שאולי תפרוץ . בעקבות זאת רבים האשימו את רבין על כך שבאשמתו ישראל נגררת למלחמה . בגלל האשמות רבין ביקש להתפטר מתפקידו כרמטכ"ל ואמר כך: "סיבכתי את מדינת ישראל בגלל סידרת טעויות שעשיתי אני מאמין שמי שטעה צריך להתפטר ואני טעיתי..." למזלה של מדינת ישראל – התפטרותו נדחתה ורבין הרמטכ"ל הוביל את מדינת ישראל לניצחון חסר תקדים במלחמת ששת הימים שפרצה אחר כך .

12   תרומתו העיקרית של רבין לחברה הישראלית תרומתו העיקרית של רבין לעיצוב החברה  לדעתנו  הוא בדיוק באותה דוגמה אישית של לקיחת אחריות, היכולת לשנות את דעתו בהתאם למציאות המשתנה,  על ההשראה שהעניק לדור שלם של צעירים שהלכו בעקבותיו בחייו, ויותר מכך  - אחרי מותו הטרגי.  והשאלה העצובה שחייבת לעלות – האם אם רבין לא היה נרצח בידי קנאי מסריח  , האם אולי יכול להיות שהיה מצליח להביא את השלום  ולחסוך מאיתנו את המוות  והסבל המיותרים לכל הצדדים, מאז מותו ומות התקווה לשלום , ולאורך כל הדורות בעתיד.

13 האם רבין מהווה מופת מוסרי והתנהגותי
האם רבין מהווה מופת מוסרי והתנהגותי? היכולת של יצחק רבין להניח את חלומותיו האישיים בצד – וכשהיה צריך, כשהמציאות השתנתה. כשהיה נכון להבין שלמרות הניצחונות המזהירים במלחמות – מלחמות אינן יכולות להיות פתרון ולעולם שום תבוסה של האויב לא תביא לשקט ולשלום , הדרך שבה יצחק רבין השכיל  להפוך צד מלוחם בעת מלחמה ללוחם למען השלום -   זה מה שהופך אותו בעינינו לדמות מופת ולמנהיג גדול  

14 כיצד עודד את מונהגיו לחשוב אחרת. האם הוא אפשר ריבוי דעות
כיצד עודד את מונהגיו לחשוב אחרת? האם הוא אפשר ריבוי דעות? האם הוא למד מהסובבים אותו? בתקופה שבה רבין היה ראש הממשלה, הרבה אנשים לא רצו לדבר עם הפלסטינים והיו בדעות ימניות במיוחד. אך רבין, שהיה איש צבא, התחיל לחשוב אחרת ולראות דברים בצורה שונה וכך הוא היה יכול לעודד גם אנשים אחרים לחשוב אחרת ולראות דברים מנקודת מבט שונה. "(...) אני, מספר אישי 30743, רב אלוף במילואים יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל וחייל בצבא השלום, אני ששלחתי גייסות אל האש וחיילים אל מותם, אומר היום: אנו יוצאים למלחמה שאין בה הרוגים ופצועים ולא דם ולא סבל. זו המלחמה היחידה שתענוג להשתתף בה - המלחמה על השלום. (...)". לדעתנו, רבין היה מאוד גמיש בעקרונות שלו בהתחשב בנסיבות והסכים לפשרות ועודד אותם. בדעתו, אי אפשר להגיע לפשרה בלי ריבוי דעות, לכן ריבוי דעות זה דבר טוב.  "(...) גם אם אין רואים כולם עין בעין, גם אם יש חילוקי דעות ובלבד שהם אינם בבחינת 'ייהרג ובל יעבור' גם אם יש הבדלים וניואנסים, טוב וחשוב להתווכח אבל גם לחרוק שיניים, לנשוך שפתיים, ולהמשיך ביחד, כדי להגיע למטרה המשותפת, כאשר טובתה של המדינה קודמת לכל חשבון אישי ומפלגתי. (...)" רבין למד מהסובבים אותו. הוא למד מהסבל של העם וכך החליט שהוא רוצה שלום. הסבל של העם גרם לו להבין שצריך את השלום הזה.

15 יחסו של רבין למונהגים לפי כתבות ועדויות על רבין, הוא היה איש ביישן ומופנם ולא התנהג בהתנשאות מעל האנשים שהנהיג. הוא ניסה להיות חלק מהם. רבין הסתמך מאוד על דעת המונהגים ולפני הסכם אוסלו, הוא ערך סקר קהל כדי לדעת איך העם יקבל משא ומתן עם פלסטין. בנאומיו הרבים, רבין לא היה עושה פניות והתייחסויות אישיות למונהגים, אך כן היה מתחשב בצרכיו של העם, ואפילו הביא שינוי כלכלי חברתי בזמן כהונתו כראש ממשלה. "...ממשלה זו ביצעה שינוי חברתי-כלכלי מדהים. היא הביאה לצמצום פערים והקטנת העוני, שמרה על תעסוקה כמעט מלאה וביססה את מדינת הרווחה האוניברסלית בשירותים חברתיים לכל." (דודי נתן, חברה- כתב עת סוציאליסטי)..

16 הדמות ומקומה בספרות ובתרבות
ליל הסתיו יורד על נגב  ערבה בוכה מנגד  גם למעלה אין מילים פשוטות יותר  שוב ושוב עובר בי רעד... הכיכר כולה הומה ו...  לב אל לב נפתח כפרח  אקדחו טעון במוות  ועיניו קרות כקרח  ליל הסתיו יורד על נגב  ערבה בוכה מנגד  גם למעלה אין מילים פשוטות יותר וכיכר העיר מוארת  רבבות כל אוהביך  נהרו אל העצרת  נאספו לראות פניך  עת נבוך סמוק כילד  את קולך בשיר נתת  הגורל נקש בדלת  ואתה כלל לא שמעת  שוב ושוב עובר בי רעד  מי יכול היה לדעת  מה נאמר ואין מילים פשוטות יותר  שלום חבר  בעודך טובל באושר  ובשיר שלום פוצח  שם בחושך לשעת כושר  כבר המתין המרצח    איך השיר מתקשר? השיר "שלום חבר" שנכתב ע"י אריק איינשטיין, נכתב על הרצח של רבין. בלילה האחרון לחייו, נאם רבין בעצרת השלום, ושם אמר את משפטו המפורסם: "אלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה". לאחר נאומו, הוא שר יחד עם מירי אלוני את השיר "שיר לשלום". כשירד מהבמה, נרצח רבין ע"י יגאל אמיר. לאחר מותו, היו באים נערים ונערות לכיכר שבה נרצח ומדליקים נרות לכבודו. שוב ושוב עובר בי רעד...  רחובות שטופים בבכי  יום ולילה ושבוע  הדמעות זולגות על לחי  אור נרות רוטט מדוע  חווריין עולה השחר  נסוגים צללים של לילה  עוד מעט חמה זורחת  ונקום ללכת הלאה 

17 ענבל: הדמות מול עצמי הדבר שמחבר אותי ליצחק רבין, הוא האידיאולוגיה והשקפת העולם. לדעתי אין כזה דבר מחיר גבוה מדי בשביל שלום. בשבילי רבין הוא מודל השראה מפני שלא היה לא אכפת מ"הכבוד העצמי" שלו והוא שינה את עמדתו ואת השקפת העולם שלו בהתאמה למצב הקיים. בשבילי הוא מודל בגלל, שלא כמו רוב המנהיגים, הוא לא נתן לאגו להשתלט עליו וכשהעקרונות שלו לא היו מוצדקים, הוא שינה אותם. לדעתי, רבין היה חכם. לא חוכמה של מתמטיקה, ופיזיקה, אלא חוכמת חיים. הוא ידע להבדיל בין טוב לרע, וזה דבר שאני מעריצה. הוא היה מנהיג חזק ושקול, וטובת הכלל הייתה חשובה לו מאוד. בשבילי הוא אחד מהמודלים המרכזיים שלי לחיקוי.

18 אלה: יצחק רבין היא לדעתי דמות מנהיגותית מאוד חזקה ולדעתי אחת החזקות שאני מכירה, הוא דמות לחיקוי בשבילי כי הוא בן אדם שעבד קשה מאוד בשביל מה שהוא מאמין והחשיבות הראשונית שלו הייתה לשמור אלינו ושיהיה שלום לא קודם כל שכל מדינת ישראל תהיה שלנו הוא העדיף שנהיה בטוחים ושחלק מירושלים לא תהיה שלנו מאשר שנהיה בסכנה וכל ישראל תהיה שלנו ולדעתי זה היה מעשה ממש חכם. מה שאני לוקחת מהדמות הזאת זה היכולת לעמוד על שלך ולהגן על דברים ואנשים שחשובים לך היכולת לעבוד בשביל מה אתה מאמין בו ושלא אכפת לו מה אנשים חושבים עליו ושלא היה לא אכפת אם ישנאו אותו או יאהבו אותו הוא רק רצה לשמור עלינו ובכל זאת שהוא לא רצה את כל התהילה ולא עבד בשבילה ועדיין קיבל אותה זה מה שאני הייתי רוצה שיהיה בי, אני רוצה להיות מנהיגה כמוהו שסוחפת את כולם ושבאמת מצליחה להשפיע על אנשים בדרך הכי טובה שיש אני רוצה להיות מנהיגה חזקה כמוהו.

19 מנהיגים נוספים: סיכומים
מנהיגים נוספים: סיכומים

20 צ'רלי ביטון: צ'רלי ביטון היה פעיל חברתי ישראלי, ממייסדי הפנתרים השחורים וחבר כנסת מטעם חד"ש. הוא נולד ב-11 באפריל בקזבלנקה, מרוקו. ביטון היה ממקימי הפנתרים השחורים, אשר בקשו להביא מחאתם על מה שכינו "התעלמות מהבעיות החברתיות הקשות" ולהילחם למען עתידם. בשנת 1977 נבחר ביטון לכנסת כסיעת הפנתרים השחורים במסגרת חד"ש, הוא שימש כחבר כנסת מטעם חד"ש עד הכנסת השתיים עשרה, שבמהלך כהונתה התפצל מחדש ופעל כסיעת יחיד. כיום ממשיך ביטון במאבק החברתי ובין היתר הוא תומך שינוי המדיניות החברתית של הממשלה ובמאבק הסטודנטים כנגד העלאת שכר הלימוד. צ'רלי ביטון: "אנחנו היינו ילדים בגיל 17 שהתקוממנו, על זה שדיכאו אותנו ולא ידענו אפילו מי מדכא ואיך הוא מדכא. רק תוך כדי המאבק התחלנו להבין מה קורה אתנו, מי דורך עלינו ולמה הוא דורך".

21 דויד גרוסמן: דויד גרוסמן נולד בירושלים ב-25 בינואר 1954
דויד גרוסמן: דויד גרוסמן נולד בירושלים ב-25 בינואר גרוסמן התחיל לכתוב כבר בגיל תשע ככתב צעיר בעיתון והמשיך במהלך לימודיו בתיכון. בספרו "הזמן הצהוב" שהתפרסם ב1987, תיאר גרוסמן את רשמיו בגדה המערבית. גרוסמן כותב רבות על הבעיה הישראלית- ערבית ותומך בכל הזדמנות בדו שיח עם הערבים. בשנת 1988 קיבל את פרס הר ציון בעבור מאמציו לתרום לשלום ולהבנה בין ערבים ליהודים. דוד גרוסמן זכה בפרסים ישראליים רבים ופרסים בינלאומיים ביניהם פרס ספרות ותואר אצילות מחצר המלוכה הדנית ומועמדות לפרס נובל בספרות. במלחמת לבנון השנייה, בנו של גרוסמן, אורי, נפל. עקב נפילתו של בנו, הוא נאם בעצרת רבין ה-11 ונתן ביקורת קשה על ההנהגה הישראלית. נאום זה זכה לתמיכה רבה בישראל גם מפני שהוא התאים לדעת הקהל של אחרי המלחמה, וגם מפני שהיה ברור שגרוסמן שילם מחיר אישי כבד מאוד עם נפילת בנו.

22 עדי גורדון: עדי גורדון נולד בבנימינה בשנת 1966
עדי גורדון: עדי גורדון נולד בבנימינה בשנת את דרכו ככדורסלן התחיל במכבי חדרה, שם שיחק כרכז. בגיל 18 עבר, לראשונה בחייו, לשחק בליגה הלאומים בקבוצת מכבי חיפה. גורדון, במשחקו הראשון בליגה הלאומית, קלע סל ניצחון בשנייה האחרונה של המשחק, דבר שהפך למאפיין מרכזי שלו בהמשך בקריירה. בהמשך הקריירה שלו, נדד גורדון להפועל גליל עליון ואז עבר להפועל ירושלים, שם זכה לפריצתו הגדולה ולמעמד של אחד מגדולי השחקנים בארץ. גורדון פיתח יחסים מיוחדים עם קהל האוהדים הירושלמי, בין היתר מימן מכספו הפרטי את הטסתה של קבוצת ילדים למשחק הקבוצה באילת. מערכת היחסים המיוחדת לא נעצרה באוהדים. גורדון, שכבר הפך לסמל של הפועל ירושלים, הוביל את הקבוצה למעורבות עמוקה יותר בענייני הקהילה. הוא הביא לקבוצה את התפישה האומרת: " ירושלים היא לא קבוצה שיש לה קהל, אלא קהל שיש לו קבוצה".

23 שולמית אלוני: שולמית אלוני, נולדה בתל אביב ב-29 לנובמבר 1928
שולמית אלוני: שולמית אלוני, נולדה בתל אביב ב-29 לנובמבר בנעוריה הייתה חברה בתנועת הנוער "השומר הצעיר" ובארגון "ההגנה". בין היתר, שירתה בפלמ"ח במהלך מלחמת השחרור. כבר בתחילת הקריירה שלה, חרטה על דגלה את המלחמה בקיפוח האזרחים הפשוטים ופגיעה בזכויות האזרח שלהם, נושא שהיה מרכזי אצלה בכל שנות פעילותה הפוליטית. בשנת 1965 נבחרה לכנסת השישית כנציגת המערך, בכנסת המשיכה לפעול בנושאי זכויות האזרח ולשלום. בבחירות לכנסת השלוש עשרה רצה ברשות רשימת מר"צ וזכתה להישג משמעותי של 12 מנדטים. שסייעו לרבין להקים את ממשלתו השנייה בשנת היא קבלה בה תפקיד בכיר של שרת החינוך והתרבות, אך לאחר עימותים עם החרדים, נאלצה לפרוש מתפקידה והסתפקה בתפקידים בכירים פחות. בשנת 2000 הוחלט לתת לה פרס ישראל בקטגוריה של תרומה לחברה על פעילותה רבת השנים בנושא זכויות האזרח.

24 מנחם בגין: מנחם בגין נולד בברסט שבבלרוס ב-16 באוגוסט 1913
מנחם בגין: מנחם בגין נולד בברסט שבבלרוס ב-16 באוגוסט בהיותו תינוק נאלצה המשפחה לנטוש את ביתם בגלל מלחמת העולם הראשונה ועברה לכפרים במזרח פולין. בסוף המלחמה חזרו לברסט ליטובסק ובגין החל במסלול לימודים. כילד היה חבר בתנועת השומר הצעיר. לאחר ששמע את נאומו של המנהיג הציוני זאב ז'בוטנסקי הצטרף בעקבותיו לתנועת בית"ר . בשנת 1935 סיים את לימודיו כמשפטן. ב1937 הוא אירגן הפגנה מול שגרירות בריטניה בפולין כדי שיתאפשר לחברי בית"ר לעלות לא"י. על כך נאסר וישב 6 שבועות בכלא. בשנת 1940 במהלך מלחמת העולם השנייה, נעצר בגין ע"י סוכני המשטרה החשאית הסובייטית, הוא הואשם על ששיתף פעולה עם האימפריאליזם הבריטי. בסוף 1943 התמנה בגין למפקד האצ"ל והחל בארגון מחדש של המחתרת. בארבע השנים בהן פיקד בגין על האצ"ל, ביצע הארגון קרוב ל-300 פעולות. במאי 1977 נערכו הבחירות לכנסת התשיעית שבהן ניצח הליכוד, לראשונה בתולדות המדינה, ובגין התמנה לראש הממשלה השישי של ישראל. בגין הרכיב את ממשלתו והוביל תהליכים משמעותיים כגון "מבצע ליטאני" בלבנון בשנת 1978 וכן תהליך השלום עם מצרים. בספטמבר 1983, פרש בגין מתפקידו כראש ממשלה, והסתגר בביתו. בגין צוטט כאומר: "איני יכול להמשיך למלא את התפקיד הזה". מעבר לכך לא הסביר את מניעיו.

25 סטף ורטהיימר סטף ורטהיימר, נולד בשנת 1926 בקיפנהיים, גרמניה
סטף ורטהיימר סטף ורטהיימר, נולד בשנת 1926 בקיפנהיים, גרמניה. ורטהיימר למד בבית הספר תל-נורדאו, ובגיל 16 נשר מבית הספר והחל לעבוד. בשנת 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הצטרף לחייל האוויר הבריטי. ורטהיימר שירת כמומחה לציוד אופטי. בשנת 1945 התגייס לפלמ"ח ושם סיים את קורס הטייס הראשון של הארגון. ורטהיימר נעצר בשבת השחורה ע"י השלטונות הבריטים והושם במחנה מעצר למשך 4 חודשים. ב1947 פעל במסגרת התעשייה הצבאית של ההגנה ועסק בפיתוח תותח ללא רתע. בשנת 1976 נמנה עם מייסדי התנועה הדמוקרטית לשינוי, ונבחר מטעמה לכנסת התשיעית. ב-1981 התפטר מהכנסת וחזר לעסקיו ולפיתוח הגליל. ב1988 החל להגביר את פעילותו החינוכית. הוא יזם והפעיל שתי תוכניות חינוך לחיילים, בשיתוף עם קצין חינוך ראשי בצה"ל. בשנת 1991, זכה ורטהיימר בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. כיום משפחת ורטהיימר מחזיקה את רשת ישקר ונחשבת לאחת המשפחות העשירות בישראל

26 מנהיגים של המדינה בתחילת דרכה והיום השוני שבין המנהיגים שליוו את המדינה בתחילת דרכה לבין היום נובע בעיקר בשלל הרקע ממנו הם מגיעים. המנהיגים הראשונים ברובם עברו את מלחת העולם השנייה והגיעו לכאן עם אידאולוגיה חזקה להקים מדינה ליהודים, הם היו מנהיגים לאורך זמן רב והשפיעו ממנהיגים ציוניים מאירופה. רובם נלחמו כדי להקים מדינה ולעצב אותה לפי האידאולוגיה שלהם. המנהיגים של היום נולדו למציאות של מדינה קיימת, גדלו ברובם כאן בארץ והיום המניע שלהם יותר לשמור על הקיים מאשר ליצור מחדש. המנהיגים הראשונים בנו בעיקר מענה רק למדינה ליהודים, המנהיגים כיום חיים במציאות של מדינה שצריכה לתת פתרון גם לעם הפלסטינאי אם במדינה דו לאומית או כשתי מדינות