המצגת נטענת. אנא המתן

המצגת נטענת. אנא המתן

Clarita y Efraim PPS ויליאם מוריס William Morris Books.

מצגות קשורות


מצגת בנושא: "Clarita y Efraim PPS ויליאם מוריס William Morris Books."— תמליל מצגת:

1 Clarita y Efraim PPS ויליאם מוריס William Morris Books

2 ויליאם מוריס (William Morris ‏ ( היה אמן, סופר, מעצב טקסטיל, מתרגם, סופר והוגה דעות סוציאליסטי אנגלי. מוריס הקים חברת עיצוב בשיתוף עם האמנים אדוארד ברן ג 'ונס ודנטה גבריאל רוזטי, ותרומתו ניכרה בהחייאת אומנות הטקסטיל המסורתית. ביחד עם שותפים נוספים, הוא ייסד את SPAB, , חברה שדואגת לשימור מבנים היסטוריים ברחבי אנגליה. כמו כן, נחשב מוריס לאחד ממפתחי הסוציאליזם באנגליה, בין היתר מפני שסייע להקים את הליגה הסוציאליסטית בשנת הוא נודע גם כמחברו של הספר, "חדשות משום מקום"News from Nowhere) ) המתאר חברה החיה באוטופיה סוציאליסטית. ויליאם מוריס ידוע גם בתרגומיו ויצירותיו הספרותיות. הוא תרגם סאגות איסלנדיות לאנגלית, וכתב רומנים היסטוריים ופנטסטיים על חייהם של הגותים ויתר עמים גרמנים עתיקים. בספריו של מוריס, ובמיוחד ברומן ההיסטורי "בית הזאבים" House of the Wolflings), ) ניכרת הערצה לשבטים הנורדים החופשיים והאציליים, שנאבקים על חירותם מול הציוויליזציה המפונקת, המנצלת והמושחתת של רומא. "בית הזאבים" מכיל גם אלמנטים אגדתיים רבים, ובמרכזו רומן בין מנהיג השבט, תיאודולף, לבין פיית יערות המעניקה לו שריון קסום אשר טמון בו סוד נורא. ספר נוסף של מוריס, שהאלמנטים האגדתיים שבו מובהקים יותר, הוא "היער שמעבר לעולם" (The Wood beyond the World). לכתיבתו של ויליאם מוריס ככלל, ולבית הזאבים בפרט נודעה השפעה מכריעה על יצירתו של ג'.ר.ר. טולקין, מחבר ההוביט ושר הטבעות, ודרכו על ז'אנר הפנטזיה המודרנית. Kelmscott Manor depicted in the frontispiece to the 1893 Kelmscott Press edition of William Morris's News from Nowhere

3 ויליאם מוריס ידוע גם בתרגומיו ויצירותיו הספרותיות
ויליאם מוריס ידוע גם בתרגומיו ויצירותיו הספרותיות. הוא תרגם סאגות איסלנדיות לאנגלית, וכתב רומנים היסטוריים ופנטסטיים על חייהם של הגותים ויתר עמים גרמאנים עתיקים. בספריו של מוריס, ובמיוחד ברומן ההיסטורי "בית הזאבים" (House of the Wolflings), ניכרת הערצה לשבטים הנורדים החופשיים והאציליים, שנאבקים על חירותם מול הציוויליזציה המפונקת, המנצלת והמושחתת של רומא. "בית הזאבים" מכיל גם אלמנטים אגדתיים רבים, ובמרכזו רומן בין מנהיג השבט, תיאודולף, לבין פיית יערות המעניקה לו שריון קסום אשר טמון בו סוד נורא. ספר נוסף של מוריס, שהאלמנטים האגדתיים שבו מובהקים יותר, הוא "היער שמעבר לעולם" beyond the World). (The Wood לכתיבתו של ויליאם מוריס ככלל, ולבית הזאבים בפרט נודעה השפעה מכריעה על יצירתו של ג'.ר.ר. טולקין, מחבר ההוביט ושר הטבעות, ודרכו על ז'אנר הפנטזיה המודרנית. Scan of First Edition Book. A tale of the house of the Wolfings and all the kindreds of the mark written in prose and in verse by William Morris. London 1889: Reeves and Turner 196 Strand. sq. 8vo. red cloth. paper label.

4 ספר נוסף של מוריס, שהאלמנטים האגדתיים שבו מובהקים יותר, הוא "היער שמעבר לעולם"
beyond the World). (The Wood לכתיבתו של ויליאם מוריס ככלל, ולבית הזאבים בפרט נודעה השפעה מכריעה על יצירתו של ג'.ר.ר. טולקין, מחבר ההוביט ושר הטבעות, ודרכו על ז'אנר הפנטזיה המודרנית. Detail of the wood engraving designed by Edward Burne-Jones for the frontispiece of William Morris The wood beyond the world (Kelmscott Press, 1894). The Kelmscott Press, founded by William Morris in 1891, is probably the most influential and certainly the most famous of all private presses. Morris revived the traditional crafts of hand-printing and handmade paper in England, and took the concept of book design to a new level.

5 האנרכיה האידילית של וויליאם מוריס
תנועת זצסיון סלדה מהקדמה וקידשה את האמנות החד־פעמית. ב"חדשות משום מקום", האוטופיה האולטימטיבית שלו, פורש וויליאם מוריס, יוזם התנועה, חיזיון מופז ושליו של אנרכיה אידילית, נקייה ומאושרת "לעור פנים צח וחיוור יש לערבב מידה אחת של זרניך עם שתי מידות של גיר וחצי מידה של חומץ. למרוח על פנים נקיות לפני השינה. אזהרה: שימוש תכוף עלול להוביל למוות מוקדם. לנועזים — ניתן גם לשתות כמויות מדודות. מומלץ להחזיק בהישג יד אבן בזואר (שאותה ניתן למצוא בקיבתה של העז הקרובה למקום מגוריכם) כדי לסתור את השפעת הרעל. לחסכנים — ניתן ללקק את הטפט החדש שקניתם לחדר ההסבה שלכם, או למצוץ פינה של וילון". הארסן, הידוע גם כזרניך, שיחק לאורך המאות מגוון מסחרר של תפקידים. קרם פנים פלאי לנשים שרצו להיראות צעירות יותר, רעל יעיל לגברים שרצו להינשא לנשים צעירות יותר ותרופה לעגבת שחטפו רבים מהגברים הללו, בבחינת "מה שלא הורג — מחשל". גייסו אותו לצורך התנקשויות פוליטיות והאשימו אותו במותו של נפוליאון בונפרטה. נעזרו בו בתעשיית הזיקוקים, הצעצועים והצבעים, בעיקר בגוון הלוהט של המחצית השנייה של המאה ה–19, ירוק "שיל", שהומלץ על ידי קובעי הטעם וכיכב בהדפסים מלאי חיים על אריגים וטפטים, הצעקה האחרונה (בפועל, לעתים) בעיצוב הבית. תאורת הגז החדשה, שמילאה באור יקרות קר את בתיהם של בורגני אירופה, עודדה שימוש בניירות קיר ססגוניים, ותעשיית הטפטים צמחה במהירות עצומה. מהכנסות של מיליון ליש"ט לשנה בבריטניה ב–1834, הגיעה עד כדי 32 מיליון ב–1875. הסלון הוויקטוריאני הטיפוסי, על ציפויי הקיר, השטיחים, ריפודי הספות, הווילונות וכריות הנוי שלו, היה ספוג, בממוצע, בכשני קילוגרמים ארסן. Burne-Jones with William Morris, 1874, by Frederick Hollyer

6 Morris (right) with Burne-Jones, 1890
מאחר שהתסמינים שלהם גרמה הרעלת זרניך דמו מאוד לתסמיני הכולרה, אחת המחלות הפופולריות של התקופה, רבים ממקרי המוות הללו מעולם לא נזקפו לחובתו והיו מי שסירבו להאמין בהשפעותיו הקטלניות. למרבה האירוניה והקפיטליזם, בין קטני האמונה הללו היה האיש שעיצוביו שלטו באותם אריגים וטפטים מעוטרים לתפארה במוטיבים מסוגננים של צמחים ופרחים, ושבמקרה לגמרי היה גם בעליו של מכרה הארסן הגדול ביותר בעולם, שהופקה בו כמות מספקת של זרניך כדי להרעיל את כל אוכלוסיית כדור הארץ. האיש הזה היה היוצר, הפעיל החברתי והרוח החיה מאחורי תנועת "אֹמנות ואוּמנות" (Arts and Crafts)   וויליאם מוריס. Morris (right) with Burne-Jones, 1890

7

8 מוריס היה בן למשפחה אמידה, שלה מניות מניבות במכרות בדיל, נחושת וכאמור, ארסן. הביטחון הכלכלי הזה איפשר לו לנטוש את הקריירה הכנסייתית שעליה חלמו עבורו הוריו ולהפנות את האנרגיות העצומות שלו אל האומנות. יחד עם ידידו, סר אדוארד ברן־ג'ונס, האמן הפרה רפאליטי, ובהשפעת מבקר התרבות הזועם, ג'ון ראסקין, הוא החל להתנסות בעיצוב ובאומנות מהסוג המכונה "דקורטיבית". הניסיונות הללו הגיעו לשיא כאשר תיכנן ובנה במו ידיו וידי חבריו את "הבית האדום", חווילתו שבפאתי לונדון. מוריס שאף להתנסות בכל היבטי האוּמנות — מהכנת הרהיטים לאריגת השטיחים ליצירת הוויטראז'ים המעטרים את החלונות — והאמין בחזון סוציאליסטי־ארטיזני, ששאב את השראתו מהחלקים המוארים יותר של ימי הביניים החשוכים: מאחוות בעלי המלאכה, מהגאווה והיצירתיות שמשקיע אדם במלאכת כפיו, מעבודת יד, שבה ראה ריאקציה למה ששנא יותר מכל — המיכון והתיעוש. ג'ון ראסקין   John Ruskin

9 ב"חדשות משום מקום", האוטופיה האולטימטיבית שלו, שראתה אור ב–1890 ותורגמה ב-2015 לעברית (הוצאת רסלינג), גיבורו נוסע בזמן לאנגליה של שנת 2102 ומגלה כי "מפעלי הסבון על ארובותיהם מעלות העשן נעלמו, בתי המלאכה המכניים נעלמו גם כן, וכך גם מפעלי העופרת". מוריס פורש חיזיון מופז ושליו של אנרכיה אידילית, נקייה ומאושרת. הוא לא מציע "פסטורליה בלתי ריאליסטית וגם לא ארקדיה רומנטית, אלא אקולוגיה פוליטית במהותה", כותב משה אלחנתי, המתרגם, המעיר ומחברן של ההקדמה ואחרית הדבר מאירות העיניים. המפגש, שאותו מגדיר אלחנתי כקשר בין "צדק חברתי לבין צדק סביבתי", הופך את הקריאה בספר לחוויה של עונג צורב, לעימות מכאיב בין הציניות המחוספסת של הקורא בן ימינו לבין הנאיביות המנומקת של הטקסט. בניגוד לסלידתו של מוריס מן הקדמה, יצירתו האוטופית של חוזה אחר בן זמנו, תיאודור הרצל, מתהדרת בפטישיזם תעשייתי של ממש, "המפעל שלנו הצליח אך ורק משום שעמד תמיד בחזית הטכנולוגית של התקופה המודרנית", הוא כותב בלשון עבר על אומת הסטארט־אפ של העתיד. בניגוד למוריס, שגר בסמוך לכרך הגדול והמטונף ביותר בעולם, לונדון, הרצל הילך ברחובותיה של וינה המעטירה, המסודרת והמתוקה כקופסה של בונבוני שוקולד. פה ושם צצו בה, כעיטורי קצפת וזיגוג סוכר, יצירות הארכיטקטורה של "יוגנדסטיל", הסגנון הצעיר שהשיק ל"אר־נובו" הצרפתי וחבק את ה"ארטס אנד קראפטס" הבריטי. המרהיבה בהן היתה פלא שיש צחור, מנוקד בזהב, היכל התצוגה של התנועה האמנותית שכונתה "זצסיון", "הפרישה". זה היה ארמונו של ה"קוּניג" שלה, מלכה הבלתי־מעורער, גוסטב קלימט. כבנו של צורף וכמי שחונך בבית ספר "מקצועי", היה קלימט מועמד טבעי לעמוד בראשה של תנועה אמנותית, שהעלתה את מלאכת היד על נס. הוא הושפע לא רק מהניאו־גותיות של עמיתיו הבריטים, אלא גם מעיטורי פירמידות, פסיפסים ביזנטיים וציורי "אוקיו־אה" יפניים, ויצר בעזרתם רקעים עשירים ומהפנטים ליצירותיו, המעוטרים בנדיבות באצילית מכל המתכות.

10 אחת מיצירותיו, דיוקנה של אדלה בלוך־באואר, אשתו של איל סוכר ותעשיין יהודי, רצופה בכל־כך הרבה פז, עד שזכתה לתיאור "האשה בזהב". משטחים קישוטיים אלה, שעל גבול הקיטש, כמו גם התשוקה השופעת הניגרת מציוריו, הפכו את קלימט לאחד האמנים המשוכפלים ביותר בעולם כיום, בניגוד גמור לאידיאולוגיה שהובילה את תנועת זצסיון ואחיותיה באירופה, שהעלתה על נס את הייחודי, החד־פעמי. אך שימוש מופרז זה גם הולם באופן חתרני את יומרתה להביא את האמנות אל חפצי היום־יום השכיחים ביותר — ואכן, עיטוריו מופיעים על ספלים, חולצות, פוסטרים ומחזיקי מפתחות, ואפילו היוו השראה לבובת ברבי בדמותה של "האשה בזהב", או כדברי הפרסומת של חברת "מטאל": "המוזה האולטימטיבית. יצירת אמנות קמה לתחייה — עם טוויסט אופנתי". דיוקן זה נפל קורבן ברבות הימים לחזיונותיו האוטופיים של צייר צעיר, שניסה ב–1907 להתקבל לאקדמיה לאמנות, שבה למדו אז, בין השאר, אגון שילה ואוסקר קוקושקה. "חיכיתי בקוצר רוח לקבל את תוצאות בחינת הכניסה שלי, אף על פי שחשתי בוודאות שעברתי. הייתי כל כך משוכנע בהצלחתי שכאשר הגיעו אלי החדשות כי נכשלתי, הן הכו בי כרעם ביום בהיר", כתב אותו אמן־בשאיפה בספרו, "מיין קאמפף". אדולף היטלר, שנואש מניסיונותיו בשדה הציור והארכיטקטורה, החליט להפוך לאדריכל התוהו. בהוראתו החרימו הנאצים את יצירות האמנות שהוחזקו על ידי יהודים בשטחו של הרייך, וביניהן את הפורטרט של בלוך־באואר. לאחר המלחמה סירבה ממשלת אוסטריה להשיב את הדיוקן ליורשיה של אדלה, עד שהפסידה במשפט ארוך ומתוקשר למריה אלטמן, בת אחותה.

11 Portrait of Dante Gabriel Rossetti c. 1871, by George Frederic Watts
הזהב היה גם זה שהעניק את שמו לארסן שבו השתמש וויליאם מוריס כדי ליצור דוגמאות צמחייה מפותלות וציפורים יפות כנף. המילה "זרניך" התגלגלה מפרסית לסורית, ומשמעותה המקורית היתה "זהוב". אבל האוטופיה האנטי־תעשייתית המופזת שלו נקברה תחת שאיפותיו האוטופיות של הרייך בן אלף השנה, הארסן הפך לנשק כימי שנועד לשימוש בשדות הקרב של אירופה, מוסיף בכך עוד שורה לקורות החיים הקטלניות שלו. הסלידה של מוריס, קלימט ועמיתיהם לאמונה מהתיעוש, הובסה על ידי חרושת המוות של הצייר הכושל והאמנות שלהם שועבדה, לכאורה, אל ההעתקים הזולים שמשריץ הקפיטליזם. אך דווקא אותה טכנולוגיה שהרצל העריץ היא המאפשרת כיום את קיומה של תרבות "מייקרים" תוססת, את פועלם של אותם אוֹמנים ואוּמנים, שכלי העבודה שלהם הוא מדפסת תלת ממד, את בריאתם של מרחבי יצירה חינמיים ושיתופיים כמו תוכנת הגרפיקה הממוחשבת "בלנדר" ואת היווצרותם של מוקדי מסחר אלטרנטיביים, המוקדשים לאומנות זעירה או שימושית, כמו אתר האינטרנט "אטסי". דווקא הקידמה שמוריס כה חשש מפניה, היא זו שתחת כנפיה נוצרת אותה אחוות ארטיזנים חופשית שעליה חלם. Portrait of Dante Gabriel Rossetti c. 1871, by George Frederic Watts

12 שוטה הנבואה למה לא התממשה האוטופיה האורבנית של ויליאם מוריס הסופר והאמן המשפיע ויליאם מוריס סלד מלונדון המתועשת של 1890, וספרו מתאר עתיד של מגורים כפריים, בסגנון הבית שבנה לעצמו. המאה ה–21 לא זרמה אתו אחרי דיון תוסס בחוג סוציאליסטי על העתיד להתרחש "בבוקרו של היום החדש שיפציע מיד לאחר המהפכה", ובתום נסיעה לביתו בפרוור במערב־לונדון ברכבת התחתית, שלא היתה אלא "מרחץ אדים של אנושות נחפזת ונרגנת", התקשה ויליאם גסט לעצום עין. כשנרדם נקלע להרפתקה מפתיעה: העיר לונדון הקרה, האפורה, הצפופה והמזוהמת שבה הלך לישון, השתנתה לבלי הכר והתגלתה לנגד עיניו העצומות לרווחה כעיר חמימה, נקייה, כפרית, זוהרת ופורחת ב"תפארת צבעונית שהפיצה ניחוחות קיץ שנישאו על פני הזרם". מפעלי הסבון "על ארובותיהם מקיאות העשן", על גדות התמזה, נעלמו ו"המולת הלמות הפטישים נדמה". יחד עמם נעלם גם גשר הברזל החדש והמכוער שמעל הנהר, ובמקומו התנוסס גשר בסגנון עתיק ה"נשען על קשתות אבן מוצקות באופן נפלא, חינניות כפי שהיו מוצקות". מעבר למעקות הגשר הבחין גסט בבניינים קטנים "שובי לב בעתיקותם", מעוטרים בצריחים ושבשבות מוזהבות, ובבתים אחרים הבנויים מלבנים אדומות עם גגות רעפים, ומאחוריהם עצי יער עבותים. גסט הוא הגיבור־המספר ברומנסה האוטופית "חדשות משום מקום או עידן של מנוחה" ובן־דמותו של המחבר, ויליאם מוריס. הספר, שיצא זה עתה לאור בעברית (הוצאת רסלינג, תרגום משה אלחנתי שגם הוסיף הערות, מבוא ואחרית דבר שהם "ספר" מרתק בזכות עצמו), נכתב ב–1890, בלונדון המיוסרת של המהפכה התעשייתית. גיבורו הגיע בחלומו למאה ה–21, ללונדון המאושרת, 150 שנה אחרי מהפכה סוציאליסטית עקובה מדם. בבוקרו של היום שאחרי, קמה בה חברה שוויונית, הומניסטית, חופשיה ומאושרת, והתחוללה שרשרת של תמורות פלאיות שיתגלו לו בהמשך הספר.

13 The private study of nineteenth-century fine press publisher and book collector William Morris, shortly after his death, by Edmund H. New. Sylvia Holton Peterson and William Peterson are digitally “reconstructing” Morris’ book collection. COURTESY OF MARK SAMUELS LASNER COLLECTION, ON LOAN TO THE UNIVERSITY OF DELAWARE LIBRARY.

14 Title page of A Book of Verse, 1870, William Morris.
“Praise of Venus” from A Book of Verse by William Morris, 1870; in the Victoria and Albert Museum, London.  Title page of A Book of Verse, 1870, William Morris.

15

16 Book design has evolved into a very different concept since the time of William Morris, but his ideal book design continues to have important influence. In his 1893 lecture concerning book design, William Morris discusses some important aspects to page layout that still ring true today. Morris was concerned with balance between illustration, type and spacing. He considered books that did this well, works of art. On arrangement, Morris states the following rules: the pages must be clear and easy to read, the type must be well designed by an artist, the margins must be proportional in relation to the page of letters, and that extra spacing should be avoided. He also makes the point that a two-page layout makes the complete unit of a book and should be considered as a whole when designing. These design rules can be used today for not only book design, but web sites, flyers, business card and so much more. Morris’ thought that a well designed book can be a work of art. Art and design may have different intent, but all graphic design work should be approached as a work of art. Good design never happens by accident. The more aware designers are of the artistic and well-planned execution of every design they make, the better the outcome will be.

17 William Morris's Red House in London, designed by Philip Webb and completed in 1860; one of the most significant buildings of the Arts and Crafts Movement. בארץ "שום מקום" האדם חי בהרמוניה מלאה עם הטבע. המרחב בה הוא כפרי וחקלאי. אין ערים גדולות וצפופות וההבנייה פרושה בדלילות במרחב. במונחים של ימינו זה מה שנקרא פירוור. "גודלה של האוכלוסיה הוא די דומה למה שהיה בסוף המאה ה–19. כל מה שעשינו הוא לפזר אותה על שטח נרחב, זה הכל", מסביר המונד המנטור, שכמו מוריס עצמו כנראה לא שיער שבמאה ה–21 האמיתית ומרובת האוכלוסיה, כדור הארץ כבר לא יוכל להרשות לעצמו לפזר אוכלוסיה "על שטח נרחב". אף על פי שהטיף לחזרה לעולם של מלאכת־יד, איפוק ופשטות "מלאי חן" ושווים לכל נפש, עבודותיו של מוריס עצמו, הטקסטילים והרהיטים הפשוטים ומלאי החן שעיצב בעבודת יד, היו כבר בזמנו בהישג היד של עשירים בלבד. למרבה האירוניה, גם יצירותיהם המתועשות של אמני הבאוהאוס — הרהיטים, גופי התאורה, כלי הבית — שהיו אנטי תזה לאידיאולוגית מלאכת־היד של מוריס, רחוקות מלהיות עממיות ומחירן שקול בזהב כמעט. גסט־מוריס לא שם את מבטחו בפוליטיקה והקדיש לה רק פרק אחד קצרצר. "איך אתם מסתדרים עם פוליטיקה" שואל הגיבור בן דמותו של מוריס את המונד הזקן, ונענה בקיצור נמרץ: "אנו מסתדרים היטב בכל מה שנוגע לפוליטיקה מכיוון שאין לנו כזו כל עיקר". כפי שהדברים מתגלגלים, מי שחולם בלי פוליטיקה סופו שיתעורר בימי הביניים.

18 The William Morris Gallery holds the most comprehensive collection of objects relating to all aspects of Morris’s life and work, including his work as a designer, a writer and a campaigner for social equality and the environment. We also hold important materials relating to the Arts and Crafts Movement’ and the artist Frank Brangwyn. The William Morris Gallery collection comprises over 10,000 objects and is uniquely placed to tell the story of the life and work of Morris and his artistic circle. Holdings include original designs, textiles, wallpapers, furniture, stained glass, ceramics, metalwork, books and archival materials as well as personal items, such as his coffee cup and satchel. They offer a comprehensive view of the varied aspects of Morris’s career – as a poet, designer, craftsman, retailer and social activist. His closest collaborators, including Edward Burne-Jones, Dante Gabriel Rossetti and Philip Webb are also well-represented. In addition to the Morris holdings, the Gallery owns a wide-ranging collection of Arts and Crafts material. This includes significant works by Arthur Heygate Mackmurdo and the Century Guild, William De Morgan, Walter Crane, May Morris, George Jack and Christopher Whall to name but a few. The artist Frank Brangwyn ( ) is also well-represented. Brangwyn served a brief apprenticeship with Morris & Co as a young man and was one of the Gallery’s major early benefactors. With the encouragement of local artist, Walter Spradbery, Brangwyn donated a wide selection of his own work, including prints, oils, furniture, ceramics and designs for interior decorative schemes. He also gifted a fine art collection of works by the Pre-Raphaelites and other 19th and early 20th century British and Continental artists.

19 ויליאם מוריס (באנגלית: William Morris; ) היה אמן, סופר, מעצב טקסטיל, מתרגם, סופר והוגה דעות סוציאליסטי אנגלי. מוריס הקים חברת עיצוב בשיתוף עם האמנים אדוארד ברן ג 'ונס ודנטה גבריאל רוזטי, ותרומתו ניכרה בהחייאת אומנות הטקסטיל המסורתית. ביחד עם שותפים נוספים, הוא ייסד את SPAB, חברה שדואגת לשימור מבנים היסטוריים ברחבי אנגליה. כמו כן, נחשב מוריס לאחד ממפתחי הסוציאליזם באנגליה, בין היתר מפני שסייע להקים את הליגה הסוציאליסטית בשנת הוא נודע גם כמחברו של הספר, "חדשות משום מקום" (News from Nowhere)- המתאר חברה החיה באוטופיה סוציאליסטית. The cover of the Socialist League's manifesto of 1885 featured art by Morris.

20 The Works of Geoffrey Chaucer (1896)
Kelmscott Press The William Morris Gallery exhibits a wide range of objects, from tapestries and furniture to ceramic tiles, wallpapers, embroidery and paintings. This tour gives you a preview of some of the highlights. Morris thought many of the books published in Victorian Britain were very poor quality. During the last decade of his life he established his own private press to reintroduce some of the beauty he admired in medieval books and manuscripts. He also loved medieval stories, particularly the work of English poet Geoffrey Chaucer, which he and Burne-Jones read together at university. The Kelmscott Chaucer was the most ambitious book Morris ever printed; it took four years, and was only finished just before his death. But it was a labour of love, the culmination of Morris and Burne-Jones’s long friendship. Morris designed the typeface, decorative initials and page layout; Burne-Jones designed the illustrations.

21 'The Kelmscott Chaucer' What’s special about the Kelmscott Chaucer?
The Kelmscott edition of Geoffrey Chaucer's The Canterbury Tales set a new benchmark for book design at the end of the 19th century. It was also the last great project of Morris’s life, bringing together two of his passions. First, his love of medieval literature, which inspired the subjects and style of much of his own writing. Second, his socialist philosophy, which looked back to a time before mechanisation and division of labour had destroyed, as he saw it, the personal fulfilment and social function of meaningful work.

22 What is The Canterbury Tales about?
The Canterbury Tales by Geoffrey Chaucer (c. 1345–1400) was enormously popular in medieval England, with over 90 copies in existence from the 1400s. Its popularity may be due to the fact that the tales were written in Middle English, a language that developed after the Norman invasion, after which those in power would have spoken French. Continuous publication of The Canterbury Tales since Chaucer's death, and the inspiration it has provided for other writers and artists, are testimony to the enduring appeal of his characters and their stories: proof that people's hopes and fears – and the English sense of humour – are little changed by six centuries of history. What is The Canterbury Tales about? Chaucer's long poem follows the journey of a group of pilgrims, 31 including Chaucer himself, from the Tabard Inn in Southwark to St Thomas à Becket's shrine at Canterbury Cathedral. The host at the inn suggests each pilgrim tell two tales on the way out and two on the way home to help while away their time on the road. The best storyteller is to be rewarded with a free supper on their return. This literary device gives Chaucer the opportunity to paint a series of vivid word portraits of a cross-section of his society, from a knight and prioress, to a carpenter and cook; a much-married wife of Bath, to a bawdy miller – an occupation regarded in Chaucer's day as shifty and dishonest. Chaucer mixes satire and realism in lively characterisations of his pilgrims. The tone of their tales ranges from pious to comic, with humour veering between erudite wit and good honest vulgarity. Taken together, the tales offer a fascinating insight into English life during the late 14th century. Chaucer's original plan was for over 100 stories, but only 24 were completed, some of which had already been written for earlier works. Their order varies in different surviving copies, the Hengwrt manuscript being valued most for its accuracy.

23 Sir Edward Burne-Jones
 The Works of Geoffrey Chaucer now newly imprinted ornamented with pictures designed by Sir Edward Burne-Jones

24 Facsimile of Kelmscott Chaucer (1972)

25 Queen Summer or The Journey of the Lily and the Rose (1891)
Walter Crane Flowers from Shakespeare's Garden (1904) Walter Crane

26 Decorative Needlework (1893)
Homer's Illiad (1895) Decorative Needlework (1893) May Morris ( )

27 A Dream of John Ball and A King's Lesson (13.5.1892 )
William Morris

28 Rubaiyat of Omar Khayam (c.1909) Frank Brangwyn, Edward Fitzgerald,
Morrison and Gibb Ltd. Calligraphic manuscript page with three of FitzGerald's Rubaiyat written by William Morris, illustration by Edward Burne-Jones (1870s).

29 Monopoly; or, How Labour is Robbed (1890)
Walter Crane, Office of 'The Commonweal', London, The Socialist League Monopoly; or, How Labour is Robbed (1899) Walter Crane, The Socialist League

30 A Note By William Morris On His Aims In Founding The Kelmscott Press .

31

32

33 The Nature of Gothic by John Ruskin, printed by William Morris at the Kelmscott Press in 1892 in his Golden Type inspired by 15th century printer Nicolas Jenson. This chapter from The Stones of Venice was a sort of manifesto for the Arts and Crafts movement.

34 News From Nowhere: Or, An Epoch of Rest, Being Some Chapters from a Utopian Romance (1893)
This book describes Morris’s vision of a better society. It first appeared in his socialist newspaper Commonweal, encouraging readers to continue the revolutionary struggle. Its hero William Guest (based on Morris himself) is a time-traveller who visits London in the future: free of pollution, with neither money nor private property, where people live communally and make decisions collectively, with no central government. Everyone delights in the pleasures of making beautiful things by hand. Morris’s story was later published as a book which circulated widely in a cheaply-printed edition. This copy comes from the more expensive edition produced by Morris’s Kelmscott Press. The illustration shows his country house, Kelmscott Manor in Gloucestershire. Morris wanted everyone to enjoy the peaceful happiness such beautiful surroundings could bring. News from Nowhere is now seen as the first ‘ecotopia’, a tribute to the continuing relevance of Morris’s utopian vision of sustainable living. .

35 הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו:
קלריטה ואפרים הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: נשמח לתגובות.


הורד את "ppt "Clarita y Efraim PPS ויליאם מוריס William Morris Books.

מצגות קשורות


מודעות Google