אמנות המשתמשת בתקשורת המונים

מצגת בנושא: "אמנות המשתמשת בתקשורת המונים"— תמליל מצגת:

1 אמנות המשתמשת בתקשורת המונים

2 Barbra Kruger, We Don’t Need Another Hero, billboard, 1986
מחאה פמיניסטית Barbra Kruger, We Don’t Need Another Hero, billboard, 1986 ברברה קרוגר, איננו זקוקים לעוד גיבור, שלט חוצות, 1986

3 ברברה קרוגר, אמנית פמניסטית, החלה לפעול בשנות ה70 בתחום האמנות המושגית עבודתה איננו זקוקים לעוד גיבור -הוצבה בשלטי חוצות באוטוסטראדות של ערים כמו גדולות בארה"ב, וכן במקומות נוספים בעולם כמו גרמניה וצרפת שם גם תורגמה לשפת המקום. העבודה מורכבת מטקסט וצילום. בעבודה נראת ילדה עם צמה, הבודקת את השריר שמנסה לנפח ילדון חמוד. הכיתוב בעבודות של קרוגר הוא תמיד משפט בודד שעפ"י רוב חוצה את התמונה. הכיתוב נמצא בתוך מסגרת משלו בדומה לסרט רץ של מילים על מסך הטלוויזיה או בשלטי חוצות. ברברה קרוגר עסקה לפרנסתה בעיצוב גרפי משתמשת בעבודותיה בתצלומים השואבים מהטלוויזיה, מכתבי עת ומסרטים. המשפטים שהיא כותבת מורכבים מציטוטים עקיפים או ישירים של אמירות בנאליות. העבודות ישירות מאוד מבחינת העברת הדימוי והמסר. הן גדולות, לרוב בשחור לבן ולעיתים בתוספת של אדום ובצבעי דפוס שטוחים. עבודותיה של קרוגר הן פוליטיות ופמניסטיות. הפוליטיות לא רק בבחירת הדימויים אלא גם באופן התצוגה וההפצה של העבודות. היא משכפלת את העבודות על שלטי חוצות, פוסטרים, חולצות טריקו, שקיות נייר, קופסאות גפרורים ועוד. העבודות עושות שימוש במנגנוני הכוח של החברה הצרכנית של ימינו כדי לחשוף את המנגנונים האלה ולהעמידם בשאלה. ההגדלה העצומה של הדימויים הופכת למגוחכת את הדימויים האידיאליים שהפרסומת מנסה למכור לנו- למשל שגבר שרירי הוא חזק וגיבור. היא מפתה את הצופה החולף במהירות, לוכדת את תשומת ליבו הוא נלכד ומבין שזו לא פרסומת. הטקסט איננו מאייר את התמונה, אנו רואים את המשפט והתמונה וזה מעורר בנו שאלות לגבי המסר? מיהו הדובר? האמנית משאירה את הפיתרון אצל הצופה. אולי הילד מנסה להיות גבר- גיבור ואולי הילדה היא אישה המדברת, בעלת עמדה בניגוד לנשים במסורת האמנות שהופיעו כחלק מראיה גברית את דמות האישה, עכשיו הנשים רוצות ליצור, לדבר ולנקוט עמדה.

4 Barbra Kruger, Your Body is a Battleground, 1989
מחאה פמיניסטית Barbra Kruger, Your Body is a Battleground, 1989 ברברה קרוגר, גופך הוא שדה קרב, 1989

5 גופך הוא שדה קרב צילום, דיוקן אישה, כפוזיטיב ונגטיב צילומי ועליו כתוב גופך הינו שדה קרב. יצירה זו שימשה ככרזה להפגנה נגד חוק ההפלות בארה"ב. שמה של היצירה מעיד על הנושאים שמעלה קרוגר למודעות הציבור, גוף האישה נתפס כרכוש, כאובייקט עליו "נלחמים" הגברים, אותו הם "צריכים לכבוש", האישה היא בבעלות הגבר/בעל. כמו כן מתוך הטקסט משתמעת גם פרשנות לגבי הגוף הנשי בכלל, היותו "שדה קרב" בו מתחוללים אירועים רבים, מחזור חודשי, יחסי מין, הריון , הפלה, לידה.

6 Jenny Holzer, Protect me from What I Want, Neon lights, 1986
ג'ני הולצר, הגן עלי מפני מה שאני רוצה, שלט ממנורות ניאון, 1986

7 שימוש בצילום שפורסם בכלי התקשורת
שימוש בצילום שפורסם בכלי התקשורת

8 Gerhard Richter, Dead (from October 18, 1977), oil on canvas, 1988, 67 x 62 cm גרהרד ריכטר, מתה, (מתוך סדרת ה18 באוקטובר, 1977), שמן על בד, 1988, 67 x 62 ס"מ

9 Gerhard Richter, Man Shot Down (from October 18, 1977), oil on canvas, 1988 גרהרד ריכטר, יירוי (מתוך סדרת ה18 באוקטובר, 1977), שמן על בד, 1988

10 גרהרד ריכטר עומד לפני "דיוקן נעורים":
"18 באוקטובר 1977", סדרה המכילה 15 ציורים שנושאיהם לקוחים מצילומי עיתונות המתארים את האירועים הקשורים ל"סיעת הצבא האדום", ארגון טרור שפעל בגרמניה וידוע גם בשם "כנופיית באדר-מיינהוף". קבוצת הטרור השמאלנית פעלה בגרמניה בשנות ה70' והייתה אחראית למספר חטיפות ורציחות. התאריך, המציין את היום בו נמצאו שלושה מחברי הארגון מתים בתאם שבכלא הגרמני. הפרסום הרשמי היה שחברי הכנופיה התאבדו אך רווחה הסברה כי הם נהרגו בידי המשטרה הגרמנית. הציורים, המהווים יצירת אמנות אחת, מצוירים על בדים בגדלים שונים ובגווני שחור ולבן בלבד. חלק מן הציורים מתאר מאורעות מיום זה בעוד אחרים מתארים דימויים שאינם קשורים בהכרח לאותו יום, כגון "דיוקן נעורים" המצויר על פי תצלום משנת 1970 של אולריקה מיינהוף, או "פטיפון" המציג מכשיר פטיפון שבו הסתירו חברי הקבוצה כלי נשק הצילומים בהם משתמש ריכטר כמקור לעבודתו הם צילומים שפרסמה המשטרה.

11 מותם של הטרוריסטים, והאירועים הקשורים, לפני ואחרי", כתב ריכטר בשנת 1988, "מציינים אימה המייסרת אותי ורודפת אותי כדבר בלתי גמור מאז, על-אף כל המאמצים שלי לדכאה". הזיהוי של ריכטר עם האירועים נתפש בעיניו כמורכב - "האנרגיה של הטרוריסטים הרשימה אותי, ההחלטיות הבלתי-מתפשרת והאומץ המוחלט; אולם איני יכול למצוא בליבי גינוי למדינה לתגובתה החמורה. זהו טבען של מדינות, וידעתי אחרות אכזריות יותר". יחד עם זאת ריכטר סירב להיות מזוהה עם אידיאולוגיה זו או אחרת: "ללא כל ספק אידיאולוגיות הן דבר מסוכן, ולכן עלינו לקחת אותן ברצינות, כהתנהגות, ולא בשל תוכנן (כתוכן הן כולן מטופשות במידה דומה)".

12 דוד ריב, תל אביב עזה, 1988 ,אקריליק על נייר, 70x 100

13 המניע: פוליטי - חברתי רקע: בשנת 1967 כבשה ישראל את רצועת עזה והגדה המערבית. האוכלוסייה הערבית המקומית נהפכה לכבושה. עשרים שנה מאוחר יותר פרצה האינתיפדה הראשונה שבה התנגדו באופן אלים התושבים הערבים לכיבוש הישראלי. צ.ה.ל הפעיל כוחות לדיכויי ההתנגדות. המגע בין החיילים לאזרחים היה מאוד קרוב. (לא היו הפצצות מרחוק). כמעט קרב פנים לפנים. תוכן היצירה: היצירה נוצרה כתגובה לאינתיפאדה. ביצירה מביע האמן עמדה פוליטית על שאלות שמעוררות מחלוקות. האמן מתייחס למציאות היומיומית הישראלית בתקופת האינתיפאדה. האמן השתמש בצילומים משפורסמו בעיתונות בזמן האינתיפאדה והציג אותם כיחידות מקוטעות כמו בסרט שחור-לבן. התמונות שהיינו רגילים לראות משם מדי יום ביומו: בתים הרוסים, חיילים רודפים אחרי ילדים ומשפחות העומדות על הריסות בתיהם. הצילומים הועתקו במכחול, אך נשארו בצבעי שחור לבן. הנחת הצבע מהירה, יוצרת תחושה של תיעוד אמין, המתאים לנושא המתואר. כניגוד, בתמונות של תל-אביב מוצגים בתים הבנויים יפה, שטופי שמש טובלים בצמחיה ומשדרים שלווה ורוגע - התיאור פסטורלי. ת"א שלווה אך ריקה ומנוכרת: ברחובותיה לא נראים אנשים כלל. האמן עבד במשטחים אטומים של צבעי אקריליק. והצליח לקבל מרקמים מנוגדים ביצירה אחת.הקווים האנכים ואופקיים גם הם מגבירים את תחושת הרוגע של תל אביב. התיאור של ת"א מבוסס על התבוננות ואין שימוש בקטעי עיתון והתיאור בעזה מבוסס על תיעוד.

14 הבית הופך להיות מוטיב חוזר שולט בסדרה
הבית הופך להיות מוטיב חוזר שולט בסדרה. הפגיעה בבית היא הפגיעה ביקר לאדם, ביתו של האדם מבצרו. בסידור של השורות: "הם" מול אנחנו" רוצה האמן להדגיש את השגרה שבמצב של כיבוש ולחדד את המחשבה שנאטמה למראות החוזרים על עצמם בתקשורת. האם יש קשר בין היצירה לצורת ההצגה? האמן מציג קטעי מציאות המבוססים על צילומי עיתונות. יש קשר בין תוכן היצירה (מה מצויר) לבין צורת ההצגה (איך מצויר). האמן יוצר את הקטעים כמו בפריים של סרט צילום: תמונה אחרי תמונה כדי להמחיש את המציאות ולומר "אני ראיתי את זה". החזרה והשכפול מתקשרים לתקופה המודרנית. יחס לצופה: ריב מדגיש את רעיון האחריות המשותפת. גם הצופה יכול להיות חלק מהעלילה המתרחשת בציור. ישנה פנייה ישירה לצופה המתפקד כעד ולכן יש לו אחריות מתמשכת. לריב חשוב לעניין את הצופה. מסר: היצירה אינה מוזמנת אלא דוד ריב נוקט עמדה אישית לגבי אירועים שהוא חווה יום יום ועד להם. ריב מנסה לעורר את תשומת הלב של האנשים וזועק: "בואו נעצור לרגע ונחשוב על מה שמתרחש במדינה. יש מקום לחלוקה . יש מקום ששני עמים ישכנו זה לצד זה בבטחה. יש להתעורר ולנסות לעצור את האינתיפאדה".

15 מיכל היימן, Holding 13

16 דוד טרטקובר, "I'm here 041195", עיבוד דיגיטאלי של צילום