שירת ימי הביניים חזרה: ליבי במזרח / ר' יהודה הלוי

מצגת בנושא: "שירת ימי הביניים חזרה: ליבי במזרח / ר' יהודה הלוי"— תמליל מצגת:

1 שירת ימי הביניים חזרה: ליבי במזרח / ר' יהודה הלוי
כתנות פסים / ר' משה אבן עזרא הים ביני ובינך / שמואל הנגיד ישנה בחיק ילדות/ ר' יהודה הלוי

2 ליבי במזרח / ר' יהודה הלוי
לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב / אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד / צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ / יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב.

3 רעיון מרכזי משאלתו לעלות לארץ-ישראל והקשיים העומדים בדרכו להגשמתה.
שיר קודש מסוג ציון המבטא את געגועי המשורר ורצונו העז להגיע לארץ ישראל. המשורר מציג בשיר שני עניינים: משאלתו לעלות לארץ-ישראל והקשיים העומדים בדרכו להגשמתה. השיר בנוי באופן המדגיש את עיקרון ההדרגה באשר לשני העניינים – ככל שחומרת הקשיים הולכת ומחמירה, כך הולכת ומתעצמת משאלתו של המשורר.

4 תוכן השיר בית 1 - נפשי ולבי נתונים למזרח (ארץ ישראל), בעוד אני נמצא פיזית בקצה מערב (ספרד) / איך אוכל לטעום את מזוני, ואיך יהיה המזון הזה טעים לי? הבית הראשון מציג את הקרע בין הגוף לנפש של המשורר החש תסכול רב מעצם הפער בין המצוי (חיים בספרד) לבין הרצוי (חיים בארץ-ישראל). קרע זה נוטל ממנו את האפשרות ליהנות מהחוויות הבסיסיות ביותר של החיים. הוא מצהיר באמצעות שאלה רטורית על כך שאינו יכול לאכול את מזונו וליהנות מטעמו, כל עוד הוא סובל מפירוד זה בין גוף לנפש. עניין המזון הוא סמלי בכך שאין המשורר מתכוון בהכרח למאכלים שונים, אלא להנאות החיים הבסיסיות בכלל.

5 תוכן השיר בית 2 - איך אקיים את הנדרים והשבועות / בעוד ציון נמצאת תחת שלטון נוצרי ואני כבול למקום הנשלט בידי המוסלמים? הבית השני מציג את המחסום המדיני המונע מהמשורר להגשים את משאלתו להגיע לארץ ישראל. הוא נמצא בספרד הנשלטת על-ידי המוסלמים ומבקש להגיע לציון הנמצאת באזור הנשלט בידי הנוצרים. מאחר והמוסלמים והנוצרים הנם אויבים, לא ניתן לעבור ממדינה הנשלטת בידי המוסלמים לאזור המצוי בשליטת הנוצרים. כך מוצא עצמו המשורר היהודי חסום ומסורב עליה. באמצעות שאלה רטורית הוא מביע גם מצוקה רוחנית/ דתית. הוא אינו מסוגל לקיים את "נדרי ואסרי" כי את חלקן אפשר לקיים בארץ ישראל בלבד.

6 תוכן השיר בית 3 - יהיה קל לי לעזוב את כל השפע שיש בספרד, כמו / שיקר לי לראות את עפרות בית המקדש החרב. הבית השלישי מציג קושי אישי המתבטא בפער הרב שבין מצבו של המשורר בספרד, למצבו העתידי בישראל. למרות זאת, הוא מצהיר כי יוותר בקלות על כל הטוב והשפע שבספרד, על-מנת להגיע לציון ולראות את שרידי בית-המקדש שחרב.

7 סגנון השיר סגנון קינה שימוש במילה "איכה", העולה בקנה אחד עם התוכן - המתאר את דכאונו הנפשי. הקינה על חורבן בית-המקדש מהדהדת ומוסיפה משמעות נוספת על הצער של הדובר בגלל אי-יכולתו להגיע לארץ-ישראל.

8 אמצעים אומנותיים א. תפארת הפתיחה: הכוונה לבית הראשון של השיר. הדרישה העיקרית מבית זה שירשים את הקורא ביופיו ובעוצמתו ושימשוך את לב הקורא מן הרגע הראשון. 3 מאפיינים עיקריים של תפארת הפתיחה: הוא מכיל את הנושא/ הרעיון המרכזי של השיר. החריזה בדלת ובסוגר זהה בד"כ: מערב/יערב בין הדלת לבין הסוגר יש יחס מסוים: של ביאור/ השלמה/ הדגשה וכו'.

9 אמצעים אומנותיים ב. צימוד שונה אות - מילים השונות זו מזו באות אחת. חבל (אזור) כבל (שיעבוד, כבלים) – הקונפליקט מעוצב באמצעות הצימוד שמשמעותו שירושלים גם רחוקה וגם שבויה בידי הנוצרים שכבשוה ב-1099 בשיאו של מסע הצלב הראשון ואילו המשורר השוהה באנדלוסיה שבספרד כבול בידי השלטון המוסלמי. המשמעות המצטברת של השימוש במלים "חבל" ו"כבל" היא של מצוקה, כאב וייסורים של מי שמשתוקק להשתחרר אך אינו יכול. יקל (יהיה קל) יקר (יהיה יקר) – צימוד זה מביע את ההקרבה שלו למען ארץ ישראל, וכן את תמצית הציונות הדתית שלו, אהבתו אינה תלויה בדבר: קל לו לעזוב את כל הטוב שבספרד כי ארץ ישראל יקרה לו חשובה לו גם אם היא חרבה.

10 אמצעים אומנותיים ג. שיבוצים - (ארמז מקראי) לקיחת פסוקים מהתנ"ך והכנסתם לתוך השיר, כמו שיבוץ יהלומים. "לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" – רמז לפסוק: "כרחוק מזרח ממערב" - תהילים, קג´, 12 – הדגשת המרחק הפיזי הרב בין ספרד לבין ארץ-ישראל / בין המצוי לרצוי. "איכה אשלם נדרי" - רמז ל"איכה" - שיבוץ ממגילת הקינות "איכה": "איכה ישבה בדד העיר" - איכה, א´,1. – הקינה על חורבן בית-המקדש; שיבוץ מתהילים: "אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי" – ס"ו, 13 "נדרי לה´ אשלם..." – קט"ז, 14 – אלו מסבירים את מצוקת הדובר בשל אי-יכולתו לקיים את נדריו ובראש ובראשונה את נדר העלייה לציון.

11 אמצעים אומנותיים ד.דימוי -
"יקל בעיני עזוב כל טוב ספרד, כמו יקר בעיני ראות עפרות דביר נחרב" – הדגשת הניגוד בין המקום בו הדובר נמצא באופן ממשי, לבין המקום בו הוא רוצה להימצא.

12 אמצעים אומנותיים ה. ניגודים
בית ראשון: ניגוד בין הנפש במזרח(ארץ ישראל) לגוף במערב (ספרד). ניגוד זה מבטא את הקרע בין גופו לבין נפשו. בית שני: ניגוד בין משאלת העלייה לציון לבין המציאות, שלא מאפשרת לו זאת. ארץ ישראל תחת שלטון נוצרי (חבל אדום) ספרד תחת שלטון המסולמים (ערב). לכן הדבר מקשה על המעבר מספרד לציון בשל הסכסוך. בית שלישי: ניגודיות בין יקל ובין יקר. ניגוד חומרי , ארץ ישראל חרבה ושוממה(" עפרות דבר נחרב") לעומת השפע החומרי בספרד (כל טוב ספרד"). האנלוגיות הניגודיות מדגישות את המצב החצוי בו נמצא הדובר – הוא מצוי פיזית במקום אחד, אך כל מעייניו נתונים למקום אחר בו הוא רוצה להימצא.

13 ו. תקבולת כיאסטית שני הבתים הראשונית מתקשרים בקשר של תקבולת כיאסטית (מוצלבת). "לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב / איך אטעמה את אשר אכל ואיך יערב "איכה אשלם את נדרי ואסרי בעוד / ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב"? הדלת של הבית הראשון מקבילה מבחינה רעיונית לסוגר של הבית השני: הצגת הניגוד בין הגוף לנפש= הדגשת הניגודים הגיאוגרפיים פוליטיים. הסוגר של הבית הראשון מקביל מבחינה רעיונית לדלת של הבית השני: הצגת מצוקתו החומרית ומצוקתו הרוחנית.

14 מבנה השיר השיר מורכב משלושה בתים, כל אחד מהבתים מורכב משני חלקים: "לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב/ איך אטעמה את אשר אכל ואיך יערב?" בית דלת סוגר יש בשיר חריזה – בשירת ימי הביניים זה נקרא: חרוז מבריח המילים האחרונות בסוגר מתחרזות ביניהם: יערב, ערב, נחרב ומופיע גם בסוף הדלת של הבית הראשון לתפארת הפתיחה (מערב) הצליל רב מדגיש את קשייו הרבים בדרך לארץ ישראל ואת כמיהתו הרבה לארץ ישראל.

15 הצליל "רָב" - מדגיש את הרצון הרב להגשים את משאלת העלייה לציון.
לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב / אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד / צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ / יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב. הצליל "רָב" - מדגיש את הרצון הרב להגשים את משאלת העלייה לציון.

16 סיכום בשיר "לבי במזרח" מתואר המסע התודעתי של המשורר. הוא מרגיש קרוע בין המקום בו הוא נמצא פיזית (ספרד), לבין המקום בו הוא רוצה להיות (ארץ-ישראל). הגעגועים נוטלים מן המשורר את טעם החיים ומסיבים לו תסכול רוחני קשה. הוא לא יכול ליהנות משום דבר בגלל כיסופיו העזים לציון, וכן אינו יכול למלא את נדריו להגיע לשם, משום שהוא נמצא תחת שלטון מוסלמי ואיננו יכול לצאת מספרד. גם הכניסה לארץ-ישראל בעייתית, משום שהארץ נתונה תחת שלטון נוצרי. ידוע כי יהודי ספרד נהנו מאיכות חיים שהתבטאה לא רק בחירות דתית, אלא גם ברווחה כלכלית. למרות זאת, מצהיר המשורר כי יעדיף לעזוב את כל הטוב החומרי ממנו יש לו בשפע בספרד, כדי שיהיה לו טוב מבחינה רוחנית ונפשית, כלומר בארץ-ישראל – זאת למרות שידוע לו שיש בה שלטון זר ועוין ובית-המקדש חרב.

17 שאלות מבגרות * פרש את ההכרזה של המשורר בבית האחרון בשיר. בתשובתך כתוב גם על התרומה של הצימוד להבנת המשמעות של הכרזה זו. הסבר את הקשר בין הכרזה זו ובין השאלות בבתים שלפניה, הדגם את דברייך. * תאר את ההבדל בין היחס של המשורר למזרח ובין יחסו למערב, והסבר את התרומה של התקבולות ושל הצימודים בשיר לעיצוב יחס זה.

18 כתנות פסים / ר' משה אבן עזרא
כָּתְנוֹת פַּסַּים לָבַש הַגָּן / וּכְסוּת רִקְמָה מַדֵּי דִשְׁאוֹ, וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ עָטָה כָל-עֵץ / וּלְכָל-עַיִן הֶרְאָה פִלְאוֹ. כָּל צִיץ חָדָשׁ לִזְמָן חֻדַּשׁ / יָצָא שׂוֹחֵק לִקְרַאת בּוֹאוֹ, אַךְ לִפְנֵיהֶם שׁוֹשָׁן עָבַר, / מֶלֶךְ, כִּי עָל הוּרָם כִּסְּאוֹ. יָצָא מִבֵּין מִשְׁמָר עָלָיו / וַיְשַׁנֶּה אֶת בִּגְדֵי כִלְאוֹ מִי לֹא-יִשְׁתֶּה יֵינוֹ עָלָיו / הָאִישׁ הַהוּא יִשּׂא חֶטְאוֹ!

19 כָּתְנוֹת פַּסַּים לָבַש הַגָּן / וּכְסוּת רִקְמָה מַדֵּי דִשְׁאוֹ, וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ עָטָה כָל-עֵץ / וּלְכָל-עַיִן הֶרְאָה פִלְאוֹ. כָּל צִיץ חָדָשׁ לִזְמָן חֻדַּשׁ / יָצָא שׂוֹחֵק לִקְרַאת בּוֹאוֹ, אַךְ לִפְנֵיהֶם שׁוֹשָׁן עָבַר, / מֶלֶךְ, כִּי עָל הוּרָם כִּסְּאוֹ. יָצָא מִבֵּין מִשְׁמָר עָלָיו / וַיְשַׁנֶּה אֶת בִּגְדֵי כִלְאוֹ מִי לֹא-יִשְׁתֶּה יֵינוֹ עָלָיו / הָאִישׁ הַהוּא יִשּׂא חֶטְאוֹ! פירושי מילים: 1 כסות - בגד, לבוש. מדי דשאו – המדים של הדשא. 2 מעיל תשבץ - מעיל משבצות עטה- לבש 3 ציץ – פרח לזמן חדש- החל מחדש את פריחתו. 4 כי על הורם כסאו – השושן כמלך, שכיסאו רם ונישא מעל כולם. 5 משמר עליו – העלים הסוגרים עליו הם כמו משמר, כמו כלאו. 6. עליו- על השושן או על הגן

20 סוג השיר - שיר חול מסוג טבע ויין.
רעיון מרכזי - השיר מתאר את פריחת הגן בעונת האביב. שיר טבע ובבית האחרון משתלב עם שיר יין, מה שמעניק לו אוירה חגיגת. השיר מתאר את תהליך ההשתנות שחל בטבע בראשית האביב. השיר יוצר תמונה מטאפורית המאורגנת סביב האנשת הטבע. הדובר בשיר מתאר את פריחת האביב כתהלוכה צבעונית של צמחי הגן המדומים לנסיכים ובני אצולה המתכנסים לכבוד האביב ובראשם מלכם, השושן, המשתחרר מכלאו ומוביל את השיירה כולה.

21 תוכן השיר בית 1 - הגן לבש בגדים (כתנות) בצבעים מגוונים (פסים), ודשאיו כמו לבשו מדים של רקמה. צמיחת הדשא באביב נראית כאילו לבש הגן בגדים רקומים. בית 2 - כל עץ לבש מעיל משובץ והתהדר בלבושו בפני כל המתבוננים בו. בית 3 - כל ניצן פרח מחדש עם התחדשות האביב, ויצא צוחק לקראת בואו של האביב בית 4 - אך לפני כולם צועד השושן, מלך הפרחים, אשר נמצא מעל כל האחרים. מעמדו מכובד ועליון כדוגמת ´הוד מעלתו´ – המלך. בית 5 - השושן יצא מתוך כלאו - עלי הגביע הירוקים, ושינה את "בגדיו" ל"בגדים" חדשים וצבעוניים. מבגדי "אסיר" עבר לבגדי "מלכות". בית 6 - מי שלא ישתה יין לכבוד צאתו של השושן, יחשב כחוטא ויישא בתוצאות חטאו!

22 מבנה השיר השיר בנוי משישה בתים המכילים פתיחה, גוף וסיום: בתים 1-3 : המסגרת להתרחשות בשיר ותאור הגן. בתים 4-5: תיאור ההתרחשות הראשית – הופעת השושן ופריחתו. בית 6: תוצאת ההתרחשות – הזמנה ואף דרישה לשתות יין. השיר מתאר מהלך מן הכלל אל הפרט: גן עצים  פרחים (ציץ)  שושן.

23 כָּתְנוֹת פַּסַּים לָבַש הַגָּן / וּכְסוּת רִקְמָה מַדֵּי דִשְׁאוֹ, וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ עָטָה כָל-עֵץ / וּלְכָל-עַיִן הֶרְאָה פִלְאוֹ. כָּל צִיץ חָדָשׁ לִזְמָן חֻדַּשׁ / יָצָא שׂוֹחֵק לִקְרַאת בּוֹאוֹ, אַךְ לִפְנֵיהֶם שׁוֹשָׁן עָבַר, / מֶלֶךְ, כִּי עָל הוּרָם כִּסְּאוֹ. יָצָא מִבֵּין מִשְׁמָר עָלָיו / וַיְשַׁנֶּה אֶת בִּגְדֵי כִלְאוֹ מִי לֹא-יִשְׁתֶּה יֵינוֹ עָלָיו / הָאִישׁ הַהוּא יִשּׂא חֶטְאוֹ! חרוז מבריח: "אוֹ" – רמז לקריאת התפעלות נוכח יפי הגן בפריחתו האביבית.

24 אמצעים אומנותיים צימודים - צימוד מלא
צימודים -  צימוד מלא עליו - העלים שלו  עליו - הטיה של "על" (בתים 5-6). צימוד המדגיש את חובת שתיית היין עליו (לכבוד השושן הפורח) שיצא מבין משמר עליו (עלי הגביע שסגרו עליו בטרם פרח). חָדָש  חֻדָש (בית 3). צימוד המדגיש את התחדשות ניצני הפרחים – "ציץ חָדָש" עם בוא עונת האביב – "זמן חֻדָש".

25 אמצעים אומנותיים 1. ארמזים–
כתנות פסים (בית 1): שיבוץ מספר בראשית, לז´, ג. רמז לסיפור יוסף וכתונת הפסים. יוסף שהיה הבן המועדף על אביו, לבש כותנת פסים מפוארת אשר הפכה נושא לקנאת אחיו. הם הפשיטו אותו מכתונתו והשליכו אותו לבור נידח במדבר – "השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר" (בראשית, לז´ כב). יוסף שהה בבור ללא מים והיה על סף מוות. בשלב מסוים, החליטו אחיו שסעדו סמוך לבור, למכור את אחיהם לחבורת אנשים מצריים, שחלפו על פניהם. אלו לקחו את יוסף ומכרו אותו לפוטיפר, נאמנו של פרעה. יוסף מצא חן בעיני אדונו, שגילה את סגולותיו המבורכות בפתרון חלומות. יוסף הפך להיות משנה למלך פרעה. סיפור יוסף שעלה מבור האסורים והגיע למלוכה, מפנה את תשומת הלב לרובד הסמוי של השיר "כתנות פסים". המחזוריות קיימת בגורלו של האדם והיא מקבילה למחזוריות בטבע. בדיוק כמו שבטבע קיימת מחזוריות של חיים ומוות, כך גם בחיי האדם. אותו תהליך שעבר השושן בשיר (שחרור מהכלא ועלייה לגדולה מלכותית), התרחש גם בחיי יוסף המקראי ומהווה סמל לכלל בני-האדם. הדשא לובש מדים שהם, "כסות רקמה"- ארמז לאוהל משכן, שהיה מושלם ביופיו,שאמן רקם אותו

26 אמצעים אומנותיים – מעיל תשבץ (בית 2): כתנות תשבץ - אחד מבגדיו של הכוהן הגדול (שמות כ"ח,ד). רמיזה המדגישה את הפאר שמאפיין את יפי הגן בפריחתו. 2. שיבוץ וישנה את בגדי כלאו (בית 5): רמיזה לסיפור יהויכין מלך יהודה, שגם הוא כמו יוסף חווה מהפך גורלי בחייו. "ויהי בשלושים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה... נשא מלך בבל את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא. וידבר איתו טובות וייתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר איתו בבבל. ושינה את בגדי כלאו ואכל לחם תמיד לפניו כל ימי חייו." (מלכים ב´, כה´, כז-כט). גם רמיזה מקראית זו מלמדת על המסר של השיר – גורל האדם נתון לשינויים דרמטיים וקיצוניים ביותר.

27 אמצעים אומנותיים תפארת החתימה -
האיש ההוא ישא חטאו! (בית 6): הבית האחרון בשיר מפנה רמיזה לדרישה לחגוג את חג הפסח. "והאיש אשר הוא טהור, ובדרך לא היה, וחדל לעשות הפסח, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי קורבן ה´ לא הקריב במועדו, חטאו ישא האיש ההוא" (במדבר, ט, לא). סיום השיר מפנה את תשומת הלב למצווה המחייבת לחגוג את חג הפסח (חג האביב – חג חירות). השיר יוצר זיקה בין בוא האביב לבין השחרור – זכר ליציאת מצרים – ודורש מכל אדם לציין חג זה בשתיית יין. כך קושרת רמיזה זו את שיר הטבע והיין למסורת היהודית הקדומה. תפארת החתימה - בית הסיום של השיר מהווה יחידה בפני עצמה, ההופכת את השיר כולו לשיר יין, בעל משמעות מסורתית-יהודית.

28 אמצעים אומנותיים 3.מטאפורות -
"מדי דשאו" – הדשא מתואר כאילו לבוש מדים, כלומר הוא מפואר ומטופח מאוד. "משמר עליו" – השושן מתואר כמי שיצא מבין משמר עליו, כלומר השתחרר מעלי הכותרת שסגרו עליו בתקופת החורף, ופרח במלוא תפארתו עם בוא האביב.   4.האנשה - התייחסות אנושית לגן ומרכיביו.  "לבש הגן", "עטה כל עץ", "כל ציץ...יצא שוחק", "שושן עבר" וכו´.  תיאורים אלו הופכים את הפריחה למוחשית באופן הדומה להתנהגותם של בני- אדם.

29 סיכום השיר "כתנות פסים" מתאר את ההתחדשות בטבע לקראת בוא האביב. המשורר מקנה להתחדשות ציוריות, דינמיות, רגשות אנוש וסממני מלכות והדר. השיר מביע את רעיון המחזוריות בטבע כמרמז לרעיון המחזוריות בחיי האדם. באמצעות שיר טבע, מביע המשורר את תפישתו באשר לקמילה ופריחה בחיי אנוש. כך נוצרת תמונה המאחדת את האדם והטבע וקושרת את גורלם ברצונו הטוב של האל. תפארת החתימה בשיר, מוסיפה ליצירה כולה משמעות דתית, שתפקידה להזכיר את חג הפסח ולקרוא לציבור לקיים את מצוותיו עד תום.

30 שאלה מבגרות הטבע בשיר מתואר באמצעות האנשה
הסבר והדגם קביעה זו, בתשובתך כתוב מהי התרומה של ההאנשה לבניית משמעות השיר. 2. כיצד משולבים בשיר ההתחדשות בטבע ורעיון השחרור והיציאה מעבדות לחירות? הסבר והדגם את דבריך.

31 הֲיָם בֵּינִי וּבֵינֶךָ / שמואל הנגיד
הֲיָם בֵּינִי וּבֵינֶךָ / שמואל הנגיד הֲיָם בֵּינִי וּבֵינֶךָ / וְלֹא אֶטֶּה לְחַלוֹתְךָ וְלֹא אָרוּץ בְּלֵב חָרֵד / וְאֵשֵׁב עַל קְבוּרָתְךָ? אֱמֶת, אִם אֶעֱשֶׂה כָזֹאת / אֱהִי בוֹגֵד בְּאַחְוָתְךָ! אֲהָה, אָחִי, אֲנִי יוֹשֵב / עֲלֵי קִבְרָךְ לְעֻמָּתְךָ לְךָ מַכְאוֹב בְּתוֹך לִבִּי / כְּמַכְאוֹבִי בְמִיתָתְךָ. וְאִם אֶתֵּן לְךָ שָׁלוֹם – / וְלֹא אֶשְׁמַע תְשׁוּבָתְךָ, וְלֹא תֵצֵא לְפָגְשֵׁנִי / בְּיוֹם בּוֹאִי לְאַדְמָתְךָ, וְלֹא תִשְׂחַק בְּקִרְבָתִי / וְלֹא אֶשְׂחַק בְּקִרְבָתְךָ, וְלֹא תִרְאֶה תְמוּנָתִי / וְלֹא אֶרְאֶה תְמוּנָתְךָ, לְמַעַן כִּי שְׁאוֹל בֵּיתְךָ / וּבַקֶּבֶר מְעוֹנָתְךָ – בְּכוֹר אָבִי וּבֶן אִמִּי, / שְׁלוֹמִים לָךְ בְּאַחְרִיתְךָ, וְרוּחַ אֵל תְּהִי נָחָה / עֲלֵי רוּחָךְ וְנִשְמָתְךָ! אֲנִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי, כִּי / בְּאֶרֶץ סָגְרוּ אוֹתְךָ. וְאָנוּם עֵת וְאִיקַץ עֵת - / וְאַתְּ לָעַד בְּנוּמָתְךָ, וְעַד בּוֹא יוֹם חֲלִיפָתִי / בְּלִבִּי אֵשׁ פְּרִידָתְךָ!

32 סוג השיר – שיר חול מסוג קינה על מות אח.
רעיון מרכזי - זהו אחד מתוך 19 שירי קינה שכתב המשורר שמואל הנגיד על מות אחיו האהוב יצחק. האווירה הדרמטית בשיר נבנית באמצעות הפנייה הישירה לאח המת. המשורר מתרכז באבלו האישי ומביע את צערו באופן פשוט וישיר. הוא נמנע מכתיבה על-פי הקונבנציות המקובלות בשירת ימי-הביניים וכך הוא מבליט את היסוד האותנטי והמשכנע של כנות דבריו.

33 תוכן השיר ומשמעותו בית 1 – השיר נפתח במטאפורה: "הים ביני ובינך" המלמדת על מרחק גדול מאוד (פיזי ו/או מנטלי) בין המשורר לבין אחיו הנמען, ונמשך בטון רטורי בו תוהה הדובר אם יוכל לבקר את אחיו, זאת משום שידוע שהאח מת. המשורר מתלבט אם יוכל לגשר על התהום שנפערה ביניהם. בית 2 – המשורר ממשיך את השאלה הרטורית: האם הוא לא ירוץ בחרדה ויפקוד את קבר אחיו. בהמשך ישיר לבית הראשון, מביע המשורר את חששו מפני התערערות הקשר עם אחיו המת. בית 3 – המשורר קובע בנחרצות, שאם כך יקרה, כלומר אם לא יפקוד את קבר אחיו, ייחשב הדבר בעיניו לבגידה בקשר ידידות האמת שבין השניים. בית 4 – המשורר פונה אל אחיו ואומר לו שהוא יושב לצד קברו. בית 5 – המשורר מצהיר כי הוא חש כאב כה עז, כמו הכאב שחש ביום המוות עצמו. בכך הוא מבהיר שעוצמת סבל האובדן לא פוחתת עם הזמן, אלא נותרת בעינה. בית 6 – המשורר מסביר לאחיו שגם אם יברך אותו בשלום, לא יזכה לתשובה. בית 7 – הוא מודע לכך שגם כשיבוא לבקר את אחיו, זה לא יצא לקראתו.

34 תוכן השיר ומשמעותו - המשך
בית 8 – הוא מכיר בכך שלא יוכלו לצחוק איש בחברת רעהו. בית 9 – הוא אומר שלא יוכלו לראות איש את רעהו. בית 10 – כל זאת משום שהאח נמצא בעולם המתים, מתגורר בקבר שהוא מעונו. בית 11 – המשורר פונה אל אחיו הבכור, כמי שמשלים עם מותו, ומברך אותו בשלום. בית 12 – המשורר מאחל לאחיו המנוח שרוח ה´ תנוח עליו. הוא מקווה שאחיו יזכה למנוחה נכונה. בית 13 – המשורר מכיר בהכרח הפרידה. הוא חוזר לביתו, בעוד אחיו נותר קבור באדמה. בית 14 – המשורר מתאר את ההבדל בין מצבו לבין מצב אחיו. הוא לעתים ישן ולעתים מתעורר, בעוד אחיו ישן לעד. בית 15 – סיום השיר במטאפורה: "ועד בוא יום חליפתי / בלבי אש פרידתך" – המשורר מצהיר כי עד יום מותו שלו, הוא יסבול את ייסורי הפרידה מאחיו, המדומים לאש השורפת את הלב. נראה כי המשורר לא רק סובל את כאב הפרידה מאחיו, אלא גם חרד מפני האפשרות שעם הזמן ילך וישכח אותו – דבר שייחשב בעיניו כבגידה. על כן הוא נשבע לזכור את אחיו ולכאוב את מותו עד שהוא ימות בעצמו.

35 השיר מבטא קשת רחבה של רגשות: כאב מול השלמה: תחילת השיר בתיאור המרחק הבלתי-ניתן לגישור בין החי למת, מול המשפט "שלומים לך באחריתך", בו "משחרר" המשורר  את אחיו ומאחל לו שלום ושלווה בעולם הבא. קירבה מול ריחוק: מצד אחד קירבה פיזית מעצם האפשרות לשבת בסמוך לקבר, אך מנגד ריחוק מנטלי הנובע מעובדת הפער בין חיים למוות. הדיבור הישיר יוצר רושם של קירבה בין שני אנשים המשוחחים ביניהם ("אהה, אחי..."), אך יחד עם זאת, מכיר המשורר בריחוק הנובע מעובדת המוות ("ולא תראה תמונתי / ולא אראה תמונתך, למען כי שאול ביתך...") הפחד מן השכחה: בשיר יש נימה של האשמה עצמית, הנובעת מן הפחד שעם הזמן ישכח המשורר את אחיו המת (דבר שעלול להתרחש בסוג של טבעיות הנובעת מכך, שהחיים ממשיכים בחייהם ולא מתמסרים למת באופן שמבטל את חייהם שלהם). הסיום בשבועה מוכיח פחד זה ביתר-שאת.

36 הים ביני ובינך / שמואל הנגיד
הֲיָם בֵּינִי וּבֵינֶךָ / וְלֹא אֶטֶּה לְחַלוֹתְךָ וְלֹא אָרוּץ בְּלֵב חָרֵד / וְאֵשֵׁב עַל קְבוּרָתְךָ? אֱמֶת, אִם אֶעֱשֶׂה כָזֹאת / אֱהִי בוֹגֵד בְּאַחְוָתְךָ! אֲהָה, אָחִי, אֲנִי יוֹשֵב / עֲלֵי קִבְרָךְ לְעֻמָּתְךָ לְךָ מַכְאוֹב בְּתוֹך לִבִּי / כְּמַכְאוֹבִי בְמִיתָתְךָ. וְאִם אֶתֵּן לְךָ שָׁלוֹם – / וְלֹא אֶשְׁמַע תְשׁוּבָתְךָ, וְלֹא תֵצֵא לְפָגְשֵׁנִי / בְּיוֹם בּוֹאִי לְאַדְמָתְךָ, וְלֹא תִשְׂחַק בְּקִרְבָתִי / וְלֹא אֶשְׂחַק בְּקִרְבָתְךָ, וְלֹא תִרְאֶה תְמוּנָתִי / וְלֹא אֶרְאֶה תְמוּנָתְךָ, לְמַעַן כִּי שְׁאוֹל בֵּיתְךָ / וּבַקֶּבֶר מְעוֹנָתְךָ – בְּכוֹר אָבִי וּבֶן אִמִּי, / שְׁלוֹמִים לָךְ בְּאַחְרִיתְךָ, וְרוּחַ אֵל תְּהִי נָחָה / עֲלֵי רוּחָךְ וְנִשְמָתְךָ! אֲנִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי, כִּי / בְּאֶרֶץ סָגְרוּ אוֹתְךָ. וְאָנוּם עֵת וְאִיקַץ עֵת - / וְאַתְּ לָעַד בְּנוּמָתְךָ, וְעַד בּוֹא יוֹם חֲלִיפָתִי / בְּלִבִּי אֵשׁ פְּרִידָתְךָ!

37 מבנה השיר השיר מורכב מ – 15 בתים. בשיר ישנו חרוז מבריח: הצליל "תְך" - מבטא זעקה, ובנוסף - פניה בלשון נוכח (מבטא את הקשר בין האחים). חרוז החוזר בסיומי חלק מהדלתות הוא Xי: לבי  לפגשני  בקרבתי  תמונתי  אמי  כי  חליפתי הצליל בא לבטא בכי וצער אישיים מאוד.

38 אמצעים אומנותיים תפארת הפתיחה - עומדת בשלושת התנאים: יחס של השלמה בין הדלת לבין הסוגר, חריזה חלקית בין הדלת לסוגר והצגת הרעיון המרכזי של השיר: הצהרת אמונים לאחיו ששום מרק פיזי לא ימנע ממנו לבוא לבקרו. תפארת החתימה הבית האחרון בשיר מרשים ומותיר רושם עז על הקורא – זאת באמצעות הצהרתו הנרגשת של הדובר הנשבע לסבול ולכאוב את מות אחיו עד יום מותו. הבית מסתיים במטאפורה שאש הפרידה תצרוב ותכאיב לו עד יום מותו. בת]ארת החתימה מופיע גם שיבוץ מאיוב (י"ד 14):"עד בוא יום חליפתי"

39 אמצעים אומנותיים צימודים -
הצימודים בשיר נועדו ברובם כדי להמחיש את ההדדיות שנפגמה בין שני האחים: המשורר החי ואחיו המת. מכאוב – מכאובי: הדובר מדגיש שכאבו על מות אחיו זהה וקשה כמו שהיה ביום מותו ממש. ארצי – ארץ: הדובר משלים עם הפרידה ומודיע שהוא חוזר לארצו, כלומר אל מקום מגוריו, זאת משום שאחיו המת סגור בארץ שהיא האדמה בה הוא קבור לעד.

40 אמצעים אומנותיים סמלים -
"ים" בתחילת השיר, ו"אש" בסיומו - אלו הם סמלים מנוגדים ומבטאים את עוצמת רגשותיו של המשורר ואת כאב הפרידה מן האח. מטאפורות - "הים ביני ובינך" מבטאת את המרחק הפיזי בין המשורר לבין אחיו ואת המרחק המנטלי בין האדם החי לבין האדם המת. "בלבי אש פרידתך" ממחישה את עוצמת הכאב שחש המשורר נוכח אובדן אחיו – מדובר בכאב עז השורף את לבו כמו אש.

41 אמצעים אומנותיים חזרה אנאפורה - חזרות מרובות על המילה "לא" (8 פעמים) – מדגישות את החסר ואת האובדן של אחיו, כי במקום הקשר שהיה ביניהם בעבר יש כעת ריקנות גדולה בנפש האח החי. האנאפורה מוצמדת לפעלים בעתיד כמו :" ולא תצא", "ולא תשחק"- ולכן נמצא כאן ריבוי פעלים המבטא את חוסר האונים כי הוא אינו יכול לעשות עם אחיו את כל המעשים היומיומיים כפי שעשה בעבר. תקבולות נרדפות- חוזר על אותו הרעיון כדי לבטא את העובדה שלא ניתן לשנות את המצב ובכל מנסה להשלים עם מות אחיו. מילים המציינות מוות (קבר, שאול, אחריתך...) מילים המציינות קירבה - להבעת רגשות: לחלותך, בלב חרד, בקרבתי, אש פרידתך, לב.

42 סיכום השיר "הים ביני ובינך" שייך למחזור הקינות שכתב שמואל הנגיד בשנת האבל הראשונה למות אחיו. מיעוט הדימויים והמטאפורות בו ממחישים את הנימה האישית והאינטימית עליה ביקש לשמור, אף שמדובר בדרך כתיבה בלתי-שגרתית למקובל באותה עת בספרד. נראה כי העצב העמוק, לצד הרצון להתבטא באופן ישיר וברור לכול, מנע מהמשורר את פיתוחם של ציורי לשון המקובלים בשירת ימה"ב.

43 שאלה מבגרות: כיצד המתח בין הקרבה לריחוק מעוצב בשיר? הסבר והדגם את דברייך. בתשובתך כתוב גם על תרומתה של השאלה הרטורית בפתיחת השיר לעיצוב מתח זה. 2. פרש את שני הבתים הראשונים בשיר ואת שני הבתים המסיימים אותו. האם לדעתך בא לידי ביטוי בשיר שינוי בעמדה הרגשית של המשורר כלפי מוֹ ת אחיו? נמק והדגם את דבריך.

44 ישנה בחיק ילדות/ר' יהודה הלוי
ישֵנָה בְּחֵיק יַלְדּוּת, לְמָתַי תִֹּשְכְּבִי! / דְּעִי כִּי נְעוּרִים כַּנְּעֹרֶת נִנְעֲרוּ! הֲלָעַד יְמֵי הַֹשַּחֲרוּת? קוּמִי צְאִי / רְאִי מַלְאֲכֵי שֵֹיבָה בְּמוּסָר שִחֲרוּ, והִתְנַעֲרִי מִן הַזְּמָן, כַּצִּפֳרִים / אֲֹשֶר מֵרְסִיסֵי לַיְלָה יִתְנַעֲרוּ. דאִי כַדְּרוֹר לִמְצֹא דְּרוֹר מִמַּעֲלֵךְ / וּמִתוֹלְדוֹת יָמִים כְּיַמִּים יִסְעֲרוּ. היִי אַחֲרֵי מַלְכֵּךְ מְרַדֶּפֶת, בְּסוֹד / נְֹשָמוֹת אֲֹשֶר אֶל טוּב ה' נָהֲרוּ. 

45 פירושי מילים 1. המשורר פונה אל הנפש; נעורת - חלקיו של צמח הפשתן; ננערו - הושלכו מעליך (בלשון עבר). 2. ימי השחרות - תקופת החיים בה האדם עדיין צעיר; מלאכי שיבה - שערות שיבה לבנות; שחרו - באו לקראת, קידמו. 3 הזמן - הבלי הזמן, חטאי העולם הזה. 4 מעלך - חטאך; תולדות ימים - היסטוריה. 5 מלכך - אלוהיך; בסוד - בחברת; נהרו - 1. זרמו בשטף, הרבה מאד אנשים. 2. זרחו, האירו.

46 סוג השיר ונושאו המרכזי שיר קודש מסוג ´רשות לנשמת´. פיוטי ´רשות לנשמת´ נועדו לשמש מבוא לתפילה הנאמרת בשחרית לשבת וחג והנפתחת במלים: "נשמת כל חי תברך את שמך ה´ אלוהינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד". תפילה זו שעניינה שבח לבורא, מכונה בקיצור "נשמת" והכינוי "רשות לנשמת" מתייחס לבקשת הרשות של האדם לקרב את נשמתו אל האלוהים באמצעות התפילה. השיר מתאר את מערכת היחסים בין האדם לבין נפשו ובינה לבין האלוהים. בשיר פונה הדובר אל נשמתו וקורא לה להתנער מהבלי העולם הזה ולהתמסר לעבודת האל.

47 בשיר מופיעים שלושה גורמים
האדם- הוא הדובר בשיר והוא מדבר אל הנשמה. הנשמה- האדם מדבר אל החלק שאמור לבחור ולהחליט האם להתעסק בהבל (שטויות) או לדבוק בעולם הרוחני (האלוהות). אלוהות - הוא הגורם הרוחני, האדם מפציר בנשמה שלו להתנתק בהדרגתיות מהכאן ועכשיו של היום יום ולדבוק ברוחניות ובקרבה לאלוקים.

48 תוכן השיר בית 1 – פנייה ישירה אל הנפש: הדובר פונה אל נשמתו בנזיפה המעוצבת כשאלה רטורית: "למתי תשכבי?" – הביטוי מורכב ממטאפורה כפולה: תקופת הילדות מדומה לחיק אימהי והנשמה מדומה לעולל השוכב בחיק האם ומסרב להתעורר. הדובר אינו רואה בעין יפה את העובדה שנפשו מסרבת להתבגר ונצמדת להנאות החיים. הוא מזהיר את הנפש שהנעורים הם זמניים וסופם שהם מתעופפים ונעלמים כסיבי פשתן "נעורת" העפים ברוח. בית 2 – הדובר פונה אל נפשו בשאלה נוספת ותוהה אם לעד תנהג כאילו היא ילדה. הוא מודיע לה שתקופת הילדות חלפה. הבית נפתח בשאלה רטורית נוספת: "הלעד ימי השחרות?", כלומר הוא תוהה האם נשמתו סבורה שנעוריה יימשכו לעולם. הוא מזרז את נפשו להתעורר, לקום ולצאת מן התרדמה הרוחנית שהיא שרויה בה. שערות השיבה מדומות לשליחיה של הזקנה המטיפים מוסר לנפש הרדומה הנוהגת בקלות-דעת ובפסיביות מקוממת, ומבשרים את המוות הקרב, עובדה המחייבת התעוררות מיידית.

49 תוכן השיר בית 3 – הדובר דורש מנשמתו- להשתחרר מהבלי העולם הזה, כפי שהציפורים מתנערות מטל הלילה. בבית זה בולטת המסגרת הנוצרת באמצעות השורש נ.ע.ר – המתקשר לדימוי הנעורת שהופיע בבית הראשון. דימוי הזמן לטל מדגיש את משמעות הזמן כחסר-ערך וזמני. הזמן מוצג כביטוי כולל לעולם הגשמי, הכרונולוגי, הכרוך בהנאות הגוף וסיפוקים מידיים המונעים מהנפש להתמסר לייעודה הרוחני. ה"ציפורים" משמשות דימוי מרכזי לנפש השבויה בקינה ואינה מנצלת את יכולתה לעוף. הרעיון מבוסס על משל ממסכת סנהדרין המדמה את הנפש השוכנת בגוף לציפור שאינה מצליחה להמריא. בית 4 – הדובר מבקש מנשמתו: עופי כציפור על-מנת להשתחרר מחטאך ומן ההיסטוריה הארצית הסוערת בה את עוסקת. דימוי הדרור תואם את דימוי הציפורים מהבית הקודם. הדובר מבקש את נפשו שתשתחרר מהחטאים הרובצים עליה, שכן העיסוק בהבלי היום-יום כמוהו כעבדות שיש לנסות להיחלץ ממנה על מנת להגיע להתמסרות הרוחנית. בית 5 – הדובר מנסה לשכנע את נשמתו לנהוג בדרך הקדושה: עליך לרדוף אחר אלוהייך, בחברת נשמות אשר נוהרות אל טובו של ה´. בבית זה מופיעה הקריאה המציגה את ייעודה האמיתי של הנשמה: לרוץ אחר האל. הנשמות מדומות ללהק ציפורים הנוהרות אל טוב ה´. יש בתיאור זה, פיתוח של דימוי הציפורים המעוצב לאורך השיר, ולפיכך הנשמות שהצליחו להתנער מן הזמן ומצאו את דרכן אל האל – הן הנהנות מחוויית ההזדככות הרוחנית שלפי רש"י כרוכה בביאת המשיח.

50 אמצעים אומנותיים תפארת הפתיחה:
בפתיחה מוצג הרעיון המרכזי של השיר- ביטול הנעורים ושלילתם. בין הדלת לבין הסור יש יחס של השלמה- בסוגר מוסבר מדוע הנשמה צריכה התנתק מהנעורים. אך אין בתפארת הפתיחה חרוז מבריח בין הדלת לבין הסוגר. תפארת החתימה: מסקנה ברורה שהנשמה צריכה להיות תחת כנפי ה'.

51 אמצעים אומנותיים מטאפורה:
ישנה בחיק ילדות - "תקועה" בילדות, מסרבת להתבגר.  מלאכי שיבה – שיער השיבה המסמל את הזיקנה המאותתת כי סוף החיים קרב והגיע הזמן להתפכח ולנהוג בתבונה, כלומר לבחור בדרך הישר – דרך האמונה באל וקיום מצוותיו. רסיסי לילה - טל.

52 אמצעים אומנותיים דימויים:
נעורים כנעורת ננערו – צימוד המדמה את תקופת הילדות לנעורת הפשטן, זאת כדי להמחיש את סיומם, הדומה להתעופפות אבקני הצמח ברוח. כציפורים – כמו הציפורים המתנערות מן הטל על מנת לעוף, כך על הנשמה להתנער מהבלי הזמן, כלומר מבזבוז זמנה על הבלי העולם הזה. דאי כדרור – הדובר פונה לנשמתו ומבקש ממנה לדאות (לעוף) כמו ציפור דרור ולהשתחרר מחטאיה. ימים כימים יסערו – הדובר מרחיב את פנייתו לנשמה בבקשתו שתשתחרר מתולדות ימים, כלומר מהעבר ההיסטורי הפרוע שלה המדומה באמצעות הצימוד (ימים – צורת רבים של ´יום´ / ימים – צורת רבים של ´ים´) לימים סוערים.

53 אמצעים אומנותיים שיבוצים:
א. "למתי תשכבי" ("עד מתי, עצל, תשכב..." משלי ו´, 9). ב. "במוסר שחרו" ("חוסך שבטו שונא בנו, ואוהבו שיחרו מוסר", משלי י"ג, 24). ג. "אל טוב ה´ נהרו" ("ינהרו אל טוב ה´...", ירמיהו ל"א, 12).

54 אמצעים אומנותיים צימודים:
צימוד גזרי- מילים הגזורות מאותו השורש אך שונות במשמעות. א נעורים נעורת ננערו (כולן מהשורש נ.ע.ר). ב. שחרות/ שחרו- השורש שח"ר. צימוד שלם- שתי מילים זהות במבנה ובצליל אך שונות במשמעות. ג ימים (יום) ימים (ים). ד דרור (שם של ציפור) דרור (חופש).

55 אמצעים אומנותיים 5. האנשה:
5. האנשה:   האנשה של נפש האדם, למרות שהנפש אינה אנושית, אלא - אלוהית (הוענקה ע"י האל);  פניה  אל הנפש כאילו היתה יצור אנושי.  6. אקרוסטיכון:  אופייני רק לשירי קודש – י ה ו ד ה )שם המשורר).

56 סיכום השיר שיר תקיף מאד ובוטה, עתיר סימני קריאה ומילות ציווי (דעי, צאי, ראי, התנערי, וכו´) המדגיש את הנימה הנחרצת המבקשת לשכנע את הנשמה שהגיעה העת לתיקון מיידי. למרות שהנפש מוצגת בעמדת נחיתות, ניכר בדובר שהוא מאמין בכוחה להתעורר ולתקן את דרכיה. למעשה זהו שיר בו מבקש המשורר לעודד את כל האנשים המתקשים באמונתם, הנוטים לעתים לפיתויי הבלי העולם הזה ושוכחים את ייעודם האמיתי שהוא התקרבות לאל, תוך הקפדה על קיום אורח-חיים דתי ואדוק שכל כולו אמונה שלמה וקיום מצוות המסורת היהודית.

57 שאלה מבגרות 1.א. בכל בתי השיר מופיעים פעלים בלשון ציווי (דעי, קומי, צאי וכד') הסבר את תפקיד של פועלי הציווי בשיר ואת תרומתם להבנת משמעותו ב. הסבר והדגם על פי השיר שניים מן המושגים: צימוד, שיבוץ, 'רשות לנשמת'. 2. כיצד הלשון הציורית בשיר מעצבת תקופות שונות בחייו של אדם? הסבר קביעה זו, והדגם את דבריך.