המצגת נטענת. אנא המתן

המצגת נטענת. אנא המתן

"העיוורת"/ יעקב שטיינבג סיפור עברי מחצית ראשונה של המאה ה- 20

מצגות קשורות


מצגת בנושא: ""העיוורת"/ יעקב שטיינבג סיפור עברי מחצית ראשונה של המאה ה- 20"— תמליל מצגת:

1 "העיוורת"/ יעקב שטיינבג סיפור עברי מחצית ראשונה של המאה ה- 20
"העיוורת"/ יעקב שטיינבג סיפור עברי מחצית ראשונה של המאה ה- 20

2 תקציר הסיפור מעשה באישה צעירה עיוורת בשם חנה, שנישאה בעל-כורחה לאיש מבוגר בשם רבי ישראל, אחרי שאמה סיפרה לה שקרים אודותיו, באשר לגילו, למצבו המשפחתי ולעיסוקו המקצועי. חנה מנסה להתחקות אחר האמת. היא עוקבת אחר פעולותיו של בעלה, הנוהג בה בגסות ומונע ממנה כל קשר עם העולם שמחוץ לביתם. כאשר נולדת בתם, היא חווה רגעים קצרים של אושר. שמחתה נקטעת בעת שמגיפה קטלנית פוקדת את המקום, ומקפחת את חיי התינוקת. ישראל מגיב באדישות מקוממת על מות הבת, וחנה בכאבה זועקת, שאם יבוא הקברן – לא תתיר לו לקחת את בתה לקבורה. בתשישותה היא נרדמת, וכאשר היא מתעוררת, היא מגלה שגופת בתה נעלמה. היא יוצאת החוצה ובהליכתה היא מועדת על אבנים גדולות הניצבות בדרכה. היא ממששת בידיה ומגלה כי ביתה מצוי בתוך בית-קברות, ושבעלה ישראל הוא הקברן.

3 סוג הסיפור – סיפור פואנטה
הגדרה: סיפור פואנטה – סיפור בעל סוף מפתיע בקריאה חוזרת זו של הסיפור, יבחין הקורא בכמה וכמה רמזים מטרימים שהיו "חבויים" בסיפור, רמזים שנעלמו מקריאתו בפעם הראשונה שמובילים לסיום המפתיע. תפקיד הפואנטה כגילוי הנסתר הוא להעניק פירוש חדש לכל מהלך היצירה. הסיפור "העיוורת" כתוב במתכונת סיפורי המתח המבוססים על פואנטה. הפואנטה חושפת את האמת על דמותו של הבעל ישראל ועל מצבה של הגיבורה, חנה. בסוף הסיפור מתגלה שרבי ישראל הוא קברן, שגם קובר את הבת שחנה ילדה לו, חנה מגלה שביתה עומד בתוך בית קברות "היא מכירה כי רגליה עומדות בבית קברות".

4 רמזים מטרימים בסיפור הסיפור גדוש ברמזים מטרימים הרומזים על מקצועו של ר' ישראל, מיקום ביתם ועל גילו של ר' ישראל. רמזים מטרימים על מיקום ביתם: בפתיחה, אמה של חנה מספרת לה כי בית בעלה הוא בקצה הישוב ובנוסף היא אומרת שבביתה החדש "כברת אדמה גדולה". לאחר סוכות כשהיא עוברת לגור בבית בעלה, הנסיעה מתארכת והיא מגיעה למסקנה שביתה אינו בתחום היישוב. בביתה החדש היא מקשיבה לשאון העצים הסואנים ולרוח הסתיו "נדמה לה כי לפני ביתם נמצא דבר מה אשר יעצור בעד הרוח בנשבו" היא מבינה שיש משהו שעוצר את הרוחות. היא שמה לב לקול הצעדים העוברים סמוך לביתם, היא מבינה שאלו קול צעדי יהודים (ככל הנראה, אנשים ההולכים אחר ארון קבורה).

5 רמזים מטרימים בסיפור רמזים מטרימים על מקצועו:
בעלה מרבה לשכב בבית, שעות העבודה אינן מוגדרות,. לעיתים תכופות היא שומעת דפיקות על חלון ביתם וקול קורא "ר' ישראל". כינויו "רבי ישראל" מרמז שמקצועו קשור לעניין הלכתי. אחרי שובו הביתה, נוהג ר' ישראל ליטול את ידיו במים. הוא חוזר הביתה, רגליו מלוכלכות בבוץ. עם מחלת התינוקות הפוקדת את העיר, הוא מגלה אדישות למות הילדים כפי שגילה אדישות עם מות בתו "כזבובים הם נאספים העוללים". רמזים לגילוי גילו של ר' ישראל: העיוורת ממששת את זקנו – בעלה היה מבוגר. העיוורת שומעת את הדפיקות של המקל – הבעל היה מבוגר.

6 הדמות המרכזית - חנה חנה היא אישה צעירה, עיוורת, המשודכת לאדם שאיננה מכירה. העיוורון של חנה מעמיד אותה במצב של תלות בזולת. אין בכוחה לשלוט ולשנות את גורלה. היא נזנחת על-ידי משפחתה ומורחקת מהעולם שמחוץ לביתה המנותק. במצב זה היא מוצאת עצמה לצד אדם זר (בעלה), נתונה לחסדיו שאינם מופגנים בשום צורה. משום כך היא מוותרת על הניסיון לגלות מפי בעלה את האמת באשר למצבה, וחותרת אליה בעזרת חושיה המחודדים. הסיפור מתרכז לא בתיאור רגשותיה של חנה, אלא בניסיונותיה לגלות את האמת על העולם בו היא חיה. אנשים בעלי מום מנסים לפצות את עצמם על מגבלותיהם בעזרת החושים האחרים. כך מצליחה חנה להתמודד עם עיוורונה. בתגובותיה על המתרחש, בולטים החשדנות, האינטואיציה החזקה שלה ויכולתה "לראות" למרות עיוורונה. יכולת זאת מובלטת בהמשך הסיפור בתיאור תגובותיה לבתה ובהרגשתה של האומנת הזקנה, שחנה אינה עיוורת גמורה. כך היא עוברת תהליך של מעבר מאי-ידיעה לידיעה, זאת על רקע בדידות אנושה ממנה היא סובלת. האירוע הדרמטי של הולדת בתה, ההופך לטרגדיה זמן קצר מאוחר יותר, ממחיש בעוצמה את עמידתה חסרת-האונים מול גורלה המר.

7 אפיון דמותו של ר' ישראל דמות מרוחקת, מאופיינת בעיקר בעזרת המראה החיצוני, דפיקות המטה, הצעדים המדודים והכבדים ונהימת הפה. באישיותו הפגומה משמש ישראל כעין "מראה הפוכה" לדמותה של חנה. הוא תורם לעיצוב דמותה על דרך הניגוד. עיקר תיאורו של ישראל מוקדש לחיצוניותו, כפי שחנה חושפת אותו בגישושיה: "יהודי צנום, גבה-קומה והולך שחוח..."עולמו הפנימי של ישראל כלל לא מתואר, אולי בגלל שהוא ממעט בדיבור. לישראל יש שני בנים. הם כבדי-פה אולי בהשפעת אביהם השותק ואולי עקב חריגות כלשהי, לא ידועה מהסיפור. הוא ניכר באדישותו כלפי אשתו וילדיו וביחסו המתנכר לסביבה. הוא לוקה בעיוורון נפשי. דמותו הופכת להיות מזוהה עם מקצועו – קברן. הדבר מובלט בסיום המגוכך, כאשר אינו מגיב על מחלת בתו ומותה כמו אב, אלא כקברן חסר רגשות, הממלא את תפקידו בקור-רוח בלתי אנושי, וחוטף אותה ממיטתה כדי לקברה מיד עם מותה.

8 אפיון דמותו של ר' ישראל כך הופכת דמותו השלילית של ישראל למקדמת העלילה המרכזית. באמצעותו מובלט סבלם של בני משפחתו, ונבנית אווירת המסתורין שסופה בפענוח חידת חייה של חנה. דמותו המזוהה עם מקצועו, מחדדת את אישיותו ה"הורגת", זו אשר מעצבת את מוטיב המוות שבבסיס הסיפור. הפער הקיצוני בין דמותו של ישראל לדמותה של חנה, מבהיר כי "עיוורון" הוא מושג בעל משמעות כפולה: ממשית וסמלית. ישראל הוא אדם רואה הנתון בעיוורון נפשי, ואילו חנה היא אישה עיוורת, המצטיינת בראייה פנימית המציגה את האמת. תפקידו כדמות משנית – להבליט את אומללותה של חנה ומאיר את תכונותיה על דרך הניגוד (אנלוגיה ניגודית).

9 אנלוגיה ניגודית בין חנה לר' ישראל
עיוורת פיזית אולם היא "הרואה" האמתית. בעלת חושים חדים ואינטואיציה לקלוט את הקורה סביבה. עיוור נפשית, אטום לסבלה. אין כל גילויי חיבה אליה בליל הכלולות. הוא כולא אותה בביתה , מנתק אותה מכול ערוצי תקשורת. רגישה, חמה ואוהבת – רגישותה באה לידי ביטוי ביחסה לבניו ובשירה לביתה. קר רוח, חסר רגישות, ביחס לחנה, לילדיו, הולדת בתו ומותה. עדינת נפש, אצילית ומסורה – אינה מתלוננת על מצבה, למרות ההתנהגות הנבזית של בעלה אליה, היא משתדלת לרצותו, מכינה לו לאכול, מנסה לנהל אתו שיחה. גס רוח, בהמי, - ניכר בנהימותיו, בנחירותיו, בדיבורו הגס כלפיה "מה אכפת לך.. שבי בבית ודי" יש בה מעט ניצוץ של שמחת חיים בעיקר לאחר הולדת בתה, היא עומדת לצידה ושרה שירים, הדממה מתחלפת בקול שירה. חסר חיים, מוגדר כמת. אינו מתפקד כאב וכבעל, תפקידו מסתכם במקצועו כקברן. הוא דן את עצמו ואת משפחתו למוות נפשי.

10 מערכת היחסים בין חנה לר' ישראל
מערכת היחסים בין חנה לישראל היא מערכת שקרית ומעוותת. המאפיין הבולט במערכת היחסים הוא זרות וניכור. הדרך המרכזית לעצב את מערכת היחסים ביניהם היא באמצעות מוטיב הדממה וחוסר תקשורת. בליל הכלולות – לילה של סערת חושים, אהבה ואינטימיות – נראה שאין תקשורת ביניהם חנה עסוקה בניסיונות לגלות את האמת על מהותו. בביתה החדש היא מרגישה זרות וקור. הזרות בולטת ביניהם על רקע חוסר התקשורת בינה לבינו ובין סביבתה. היא נתקלת בקשיים ובמכשולים בביתה (בדידות, הריון, מזג אוויר חורפי, אינה יכולה לצאת) ודווקא במצב כזה אין לה עם מי לחלוק את בעיותיה. בעלה במקום לעזור מקשה עליה יותר , הוא סוגר אותה בביתה , הוא מנתק אותה מכל ערוץ תקשורת ובמקום לדבר משמיע נהימות. אין ביניהם שיחות, כשהיא שואלת שאלות הוא משיב בנהימה של רוגז "אין לך צורך לדעת.. שבי בבית ודי". חנה מצטיירת כאצילת נפש, מכינה לו צהריים ושוב הוא משתיק אותה. דמותו גסת הרוח והתנהגותו הנבזית כלפי חנה מאמללות אותה והופכות את חייה לקשים במחציתו. האושר היחידי בנישואיה לישראל הוא לידת בתם, לכן במקום הדממה שסימלה את המוות יש קול שירה. הלידה והאימהות מעניקה משמעות לחייה, אך גם עכשיו ישראל מנותק מאושרה כפי שהיה מנותק מסבלה. הזרות ביניהם מתעצמים עם לידת התינוקת. בשעותיה הקשות כשבתה חולה היא זקוקה לתמיכת בעלה הוא מגלה אדישות למצב זה. היא אינה יכול עוד לסבול את יחסו

11 אירוע לידת בתם בתוך העולם הקודר המתואר בסיפור בולטת לידת הבת כמאורע משמח, הטומן בחובו סיכוי לשינוי במצבה של הגיבורה – "חזות פנים חדשה הייתה לחנה בקומה ממשכב לידתה .. ורק דברי-זמר הייתה מזמרת על עריסת העולל". אפילו מזג-האוויר משתנה בסמוך ללידה – מתחיל לרדת שלג (סמל לניקיון וטהרה) והכל בחוץ נעשה שקט ושלו. האושר עם הלידה מתבטא בכך שהעיוורת מתחילה לשיר, אולם עקב כך היא חדלה כמעט לדבר, ובכך משתלבת בעולם הדממה של הבעל וילדיו. האושר היחידי בנישואיה הוא לידת בתם, לכן במקום הדממה שסמלה את המוות יש קול שירה. הלידה והאימהות מעניקות משמעות לחייה של חנה.

12 האווירה בסיפור בסיפור שלטת אווירת מתח וחרדה, הנוצרת באמצעות הפער בין התרחשויות לבין ההנמקה המפורשת הניתנת להן. הקורא מצוי במתח והוא מנסה לתת הסבר הולם להתרחשויות. משפט הפתיחה של הסיפור: "לחנה העיוורת הגידו לפני חתונתה, כי זה שעתיד להיות בעלה הוא איש אלמן ועסק הטבק הוא מסחרו" יוצר חוסר אמון ראשוני. מיד אחר-כך, חוזרת ונשבעת האם 3 פעמים ("ככה אראה בנחמה") – מה שמתברר זמן קצר מאוד לאחר מכן, כניסיונות להסתיר שקרים שונים מבתה בנוגע לבעל המיועד, ילדיו וביתו. ביטויים כגון: "הבית המרווח" ו- "החצר הגדולה", לצד ההמלצה: "מוטב שתשבי בבית" – מעוררים את החשד שדברי האם מסתירים יותר מאשר מגלים... הרגשת המסתורין נבנית בהדרגה עם חשיפת פרטי אמת על-ידי חנה. כאן מתווספת אווירת המועקה על כך שאין לה לחנה עם מי לחלוק את הגילויים המפתיעים באשר לחייה. היא בודדה וזנוחה. תמיהות הקורא מתגברות משום שהוא מקבל את פרטי התרחשות דרך תודעתה של חנה העיוורת בתוספת תגובותיה, חששותיה ותמיהותיה שלה. לאווירה החידתית תורמת דמותו המשונה של הבעל ישראל. תשובותיו נראות בלתי- אמינות (מחלת הדודה) והתנהגותו מוזרה ביותר (הוא כלל לא מופתע מדפיקות בדלת באמצע הלילה ואף יוצא באדישות לזמן מה). העובדה ששתי הדמויות שאמורות להיות הקרובות ביותר לחנה, אמה ובעלה, מסתירות ממנה את האמת ואף מובילות אותה לחיות בשקר גדול, מוסיפה לאווירת המתח מחד גיסא ולאווירת המועקה, מאידך גיסא.

13 מוטיבים – דרכי עיצוב מוטיב הדפיקות: מוטיב הדפיקות הוא מוטיב מרכזי בסיפור העיוורת. לאחר נישואיה נקלעת העיוורת לעולם של דממה, לא רק שהיא אינה יכולה לראות, אלא גם ביתו של בעלה שרוי בדממה, מאחר שעולמה של העיוורת בנוי רק ממה שהיא שומעת, היא צריכה להקשיב טוב לסביבתה זאת הדרך שלה לפענח את עולמה – מיהו בעלה והיכן היא גרה. הבעל אינו מדבר אלא, נוהם, הילדים גם כן אינם מדברים מכוון, שאיש אינו מדבר איתם העיוורת חייבת להכיר את עולמה דרך הדפיקות: הדפיקות עוזרות לעיוורת להבין איפה היא גרה, כי היא שומעת שהעגלון דופק על חלון הבית, ואז היא מזהה שביתו הוא בית של ערלים, "רק מתדפקים על החלון הקטן אשר לבית הערלים." הדפיקות עוזרות גם לעיוורת לזהות את הגיל של בעלה, כאשר היא שומעת את צעדיו האיטיים ואת נקישות המקל שלו, היא מבינה שהוא אדם מבוגר. הדפיקות הפתאומיות והחזקות על החלון מלמדות אותה שהבית שבו היא גרה אינו בית רגיל, הליכתו האדישה של בעלה אל הדלת מלמדת אותה כי מקצועו אינו רגיל, " ושמע קול דפיקה חזקה בחלון וקול קורא מבחוץ". הקשר עם ילדי בעלה אינו נוצר בדרך הרגילה, אלא בעזרת אותן דפיקות שדופק הילד בחלון וכך היא יודעת שיורד שלג וזה משמח את ליבו של הילד, "הגדול בילדים דפק בחלון...מה שהילד דופק בחלון גם זה סימן כי שלג". מוטיב הדפיקות גם מאפיין את הגיבורה חנה בעזרתו אנו רואים שהיא ערנית מאוד לסביבה וסקרנית מאוד. הדפיקות עוזרות לעיוורת להגיע בהדרגה לפתרון החידה.

14 מוטיבים – דרכי עיצוב מוטיב הדממה: הבית והעולם שבו מוצאת עצמה העיוורת מתאפיין בדממה. הדממה הקיימת בבית מוסברת בכך, שהבית רחוק ממקום יישוב. אך לתחושת הדממה תורמים דברים נוספים: הדממה שיוצר הבעל שמדבר מעט, דממת הילדים שלא מדברים, הדממה קיימת מסביב מכיוון, שאין אנשים בסביבתם והדממה שמשתררת כאשר הבת של העיוורת מפסיקה לנשום. כל אלה בונים עולם שמאפיין מוות. תפקיד המוטיב: הדממה מדגישה את בדידותה של חנה, אין שום אדם שעמו תוכל לחלוק את מצוקתה, היא "נזרקת" אל סביבה לא מוכרת. הדממה היא גם רמז מטרים לנושא המוות שאופף אותה במהלך הסיפור ושאותו גילתה בסוף הסיפור.

15 הביקורת החברתית העולה ביצירה
הביקורת החברתית העולה ביצירה האם משקרת לחנה העיוורת, כי כל רצונה של האם היה שבתה תהיה תחת השגחה לאחר מותה וגם שתהיה מאושרת. האם ידעה כי בשל מגבלתה של חנה היא לא תוכל להינשא לגבר צעיר, לכן היא נותנת לה להרגיש כי הגבר שלו היא עומדת להינשא יסב לה אושר רב. היא מספרת לה, שבעלה המיועד, צעיר, אלמן כבן שלושים ללא ילדים סוחר בטבק, ביתו נמצא בקצה העיר ויש לו חצר. מצד אחד היא האם מסתירה מהבת את האמת ומצד שני היא אוהבת את בתה. העיוורת מבינה כי משקרים לה והמציאות שבה היא חיה הפוכה מזו שסיפרו לה. בעזרת חושיה – חוש השמיעה והמישוש מנסה העיוורת להכיר את הסביבה בה היא חיה, ובאמצעות בעלה היא מנסה להבין את המציאות, אך היא לא מצליחה לבנות אתו מערכת יחסים. אמה ובעלה מנסים לבנות למענה מציאות אחרת, טובה יותר, אך היא מבינה שהמציאות שמנסים להמציא עבורה היא שקר. הם מנסים להסתיר ממנה את האמת כדי להגן עליה, אך לבסוף האמת מתגלה לה בצורה קשה ואכזרית ביותר. העיוורון של העיוורת לא נועד לעורר רחמים אלא כדי להדגיש שהאדם לא יכול לחיות בתוך מציאות שקרית, גם אם הוא חלש יותר. כמו העיוורת עליה לדעת את האמת כדי להצליח להשתלב, החיים בשקר הם לא פתרון והם גורמים לה סבל.

16 המשך ביקורת חברתית הסיפור מבקש למתוח ביקורת חברתית על היחס המזלזל של החברה אל האישה. יש פרשנים שטוענים, כי יש משמעות לכך שהעיוורת היא אישה ולא גבר. שטיינברג מותח ביקורת על מעמדה הנחות של האישה בחברה הפטריארכלית. (חברה בה הגבר שולט ומשפיע). האישה אינה ישות אוטונומית, ואינה חופשיה לבחור בגורלה. נשים נתפסות בחברה זו כילדותיות, תלותיות, מושתקות, נחותות, ומכירות בנחיתות זו. העיוורון של חנה הוא מטאפורי למצב האישה בכלל. יחסיה של חנה עם אימה הם ביטוי ליחסי אם –בת בחברה הפטריארכלית. שטיינברג יוצא נגד התפיסה החברתית המקובלת ש" שחתונה וילדים" זו משאת נפש מיתולוגית. הוא מבקר את הגישה שלפיה אישה צריכה להינשא, לא משנה עם מי , לא משנה מה קורה בתוך הבית או במיטה. העיקר שהאישה נישאה, אחרת אין לה קיום. בנוסף הספור מבקש למתוח ביקורת חברתית גם על היחס המזלזל בחלשים / נכים. מעמדה של חנה העיוורת כאשה הוא נחות, ומעמדה כעיוורת, בעלת מום, הוא סמל לכל בעלי המום. העיוור כאדם שאין לו זכויות, אפשר לנצל את המגבלות שלו, רצוי להחליט עבורו מה טוב או רע לו. החברה שסבבה אותה קשרה נגדה קשר של שתיקה. הביטוי המוחשי שניתן לרעיון ההשתקה הוא יצירת דמויות עילגות שאינן מדברות (הבנים והבעל). כאמור המסר החברתי מצוי גם בביקורת של המספר על החברה יהודית בעיירה יהודית- דתית ומסורתית מצד אחד אדיקות דתית עם מנהגים נוקשים של מסורות עתיקות, ומאידך יחס צבוע אל ה"פגום" והנחשל בחברה, כמו עיוור, או כל בעל מום אחר. יחס שנובע מבערוּת ודעות קדומות.

17 המקום והתקופה קהילה יהודית במזרח אירופה בראשית המאה העשרים.
מאפייני התקופה באים לידי ביטוי במעמדה הנחות של האישה בקהילה ובמיוחד של האישה הנכה. כמו כן, בחוקים הדתיים על פיהם מתנהלים החיים בקהילה, בית הקברות הוא מקום טמא ולכן שוכן מחוץ לקהילה, והקברן על כן דחוי, אין לו קשרים חברתיים עם יהודים, פרט למקרים שבהם הם נזקקים לשירותיו, ועל כן סוד אופף את זהותו. נישואיהם של הקברן והעיוורת הם נישואים בין שני אנשים דחויים חברתית, אשר המצוקה קשרה ביניהם.

18 דוגמאות לשאלות בחר בסיפור שלמדת והסבר האם בכוחה של הדמות הראשית בסיפור לעצב את חייה ולשלוט בגורלה. נמק והדגם דברייך. בסיפורים רבים מצבי מצוקה ורגע משבר גורמים לתהליכים נפשיים בחיי הדמות בסיפור, כגון התוודעות לאמת חדשה, התפכחות או שינויים בעולמה הפנימי. בחר דמות בסיפור קצר שלמדת. כתוב מהו המשבר ותאר את שלבי התהליך שעוברת הדמות בסיפור. תאר מערכת יחסים בין שתי דמויות לפי אחד מהסיפורים שלמדת. בתשובתך הסבר מה מאפיין מערכת יחסים זו ומהי הדרך המרכזית לעיצוב יחסים אלה. תאר את סופו של אחד מהסיפורים הקצרים שלמדת. הסבר מתקשר סוף הסיפור אל מה שקדם לו ומהי תרומתו להבנת משמעות הסיפור?


הורד את "ppt ""העיוורת"/ יעקב שטיינבג סיפור עברי מחצית ראשונה של המאה ה- 20

מצגות קשורות


מודעות Google