פרקי הכנה לבגרות בתנ"ך מכין רונן שפירא כל הזכויות שמורות

מצגת בנושא: "פרקי הכנה לבגרות בתנ"ך מכין רונן שפירא כל הזכויות שמורות"— תמליל מצגת:

1 פרקי הכנה לבגרות בתנ"ך מכין רונן שפירא 0507317147 כל הזכויות שמורות
עלילות הראשית פרקי הכנה לבגרות בתנ"ך מכין רונן שפירא כל הזכויות שמורות

2 סיפור הבריאה הראשון: בראשית א-ב 4

3 בריאת העולם ציור של בריאת העולם על פי הסיפור בבראשית א'. במסגרת התחרות העולמית: "ילדי העולם מציירים את התנ" ך". שימו לב שהבריאה מצויירת משמאל לימין, וכי האל אינו נוכח כלל. מתוך: אתר מקראנט.

4 סדר הבריאה על פי התפיסה המוצגת בפרק א של ספר בראשית העולם נברא בשבעה ימים על פי הסדר הבא: א. אור ד. שמש ירח וכוכבים (מאורות) ב. רקיע ה. בעלי חיים ימיים (שרצים) ועופות. ג. יבשה וצמחים ו. בעלי חיים ביבשה והאדם. ז. שבת – יום מנוחה לה'.

5 סדר הבריאה: דת מול מדע? סדר הבריאה בפרק זה מעורר מספר בעיות שהעסיקו לא רק אנשי מחקר מודרניים, אלא גם את חז"ל. למשל: איזה אור היה קיים ביום הראשון, שהרי לא הייתה עוד שמש. או איך חיו צמחים לפני שהייתה שמש. גם כל התפיסה של בריאה בשבעה ימים נראית היום בעייתית ולא מציאותית ואכן גם בתנ"ך וגם בקרב חז"ל הייתה מודעות רבה לבעיות המתעוררות עקב סיפור הבריאה, והיו ניסיונות רבים להסביר חלק מהתהיות המתעוררות. אבל עבור המחבר המקראי זאת לא הייתה הסוגיה המרכזית. הוא לא התעניין כלל בשאלת הדיוק המדעי של ההסבר. המטרה שלו הייתה כאמור אחרת לגמרי.

6 מטרת הבריאה בבראשית א: האדם.
מטרת הבריאה בבראשית א: האדם. המחבר המקראי שאף להדגיש את העקרונות הבאים. א. יש רק אל אחד: זאת התפיסה המונותאיסטית. ב. האל הזה ברא את כל כוחות הטבע ואת היקום. כל העולם נוצר עקב רצונו. הוא אינו חלק מהעולם אלא קיים מעבר לו . אלוהים כזה קרוי אלוהים טראנסנדטאלי. ג. מטרת הבריאה הינה האדם. ד. כל בני האדם נולדו בצלם אלוהים.

7 כיצד באים עקרונות אלה לידי ביטוי? נדגים זאת בתחילה באמצעות פסוק א.
כיצד באים עקרונות אלה לידי ביטוי? נדגים זאת בתחילה באמצעות פסוק א. פסוק א: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" הפועל "ברא" שבפסוק זה נועד בעצם להדגיש העיקרון המונותיאיסטי: אלוהים הוא שליט יחיד בעולם. אלוהים שולט בטבע. כוחות הטבע אינם אלים. לאלוהים אין היסטוריה. זאת בניגוד לסיפורי בריאה אחרים המתחילים בתיאור תולדות האל וחייו. המטרה הינה כאמור להתמודד עם סיפורי הבריאה האחרים. לסיפור אלה קוראים בחקר התנ"ך בשם המיתוס.

8 מילון תדשא: תצמיח דשא. ייקוו: יאספו. דשא: שם כולל לצמחיה.
ויכלו: - באו ליד סיום, הושלמו. כל צבאם – ביטוי לשמש לירח ולכוכבים.

9 מושגים חשובים

10 הפועל ב.ר.א ומשמעותו בפרק זה
השורש ב.ר.א משמש כמילה מנחה. דהיינו, זאת מילה החוזרת מספר פעמים בסיפור אחד כדי להדגיש נושא מסויים. בפרק זה, השורש חוזר שבע פעמים בשבע הפסקות המתארות את הבריאה בשבעה ימים. תפקידו להדגיש את הרעיון המרכזי של הסיפור: הבריאה. משמעות השורש ב.ר.א = יצר, עשה, בנה. (הערה: רוב הפרשנים מבחינים בין "ברא" => יש מאין, ובין "יצר" => יש מיש וראו בהמשך). ייתכן שהמשמעות הראשונית של ברא בפרק זה היא "שָׂם סדר". אולם, בבריאת התנינים והאדם יש כבר ממש עשייה, ולא רק עשייה מופשטת.

11 פסוק א: בעיות ותהיות. א. שתי בריאות?
פסוק א' מעורר מספר ניכר של בעיות המתעוררות עקב ממצאי המדע המודרני. ן: השאלה הנשאלת הינה איך יתכן כי השמש והירח נבראו לאחר השמיים, הארץ והצמחייה? המדע המודרני מניח הרי כי צמחים לא יכולים להתקיים ללא אור. סוגיה זאת עוררה ויכוחים רבים. אחת הפרשנויות הינה כי השמיים והארץ המוזכרים בפסוק זה הם בעצם שם נרדף ליקום כולו , ופסוק א מהווה בעצם מאין כותרת לסיפור כולו. ישנו מדרש של חז"ל המספר כי אלוהים ברא מספר עולמות לפני שברא את העולם הזה, אולם לא היה שבע רצון מהם. רק מהעולם הנוכחי הוא היה מרוצה..

12 פסוק ב: התמודדות עם המיתוס?
פסוק ב: "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, וְרוּחַ אֱלֹהִים מרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם" הביטוי תהום מהווה כנראה רמז למילה תיאמת, אלה השולטת על האוקיינוס על פי המיתוס האכדי. בעלילת הבריאה הבבלית מנצח מַרְדוּךְ (האל הבורא) את תיאמת במלחמה, ובורא את העולם מגווייתה המבותרת לשניים. הריחוף מבטא השגחה, שהייה מרפרפת מעל לצורך הגנה, (ראו: דברים, ל"ב, 11 - הריחוף הוא במשמעות של השגחה), ויש מפרשים זאת כשליטה על המים. יש כאן אולי רמז למיתוס קדום על האל כאוס שריחף מעל האלה תיאמת והזדווג אתה, ומזיווג זה נולד העולם. המאבק במיתוס הוא באמירה: אין פה הזדווגות, ואין שני אלים, אלא רוחו של האל היחיד והמופשט מרחפת מעל המים הטבעיים, ללא מגע.

13 "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום".
בריאה יש מאין או בריאה יש מיש? מה מהותו של אותו תוהו-ובוהו, מה הוא כלל? האם זה היה שממה מוחלטת, מצב של חוסר-חיים, או ערבוב של יסודות שונים קדומים? אם התשובה היא כן, הרי שהבריאה לא הייתה לגמרי של "יש מאין" – כלומר משום-דבר, אלא של "יש מיש" - מתוך משהו שכבר היה קיים. במקרה כזה, אלוהים הוא בעצם זה שיוצר את הסדר בעולם, לא בהכרח כמי שעשה אותו...

14 שאלה: יש הטוענים כי הבריאה היא "יש מאין" (חז"ל, הפרשנות המסורתית), אחרים טוענים כי הבריאה היא "יש מיש" (הפילוסופים היוונים, הפרשנות המחקרית). הסבירו כל אחת מן הטענות. קראו בספר ישעיה, מ"ד, 24; מ"ה, 7; מ"ה, 18: כיצד מתייחס הנביא ישעיהו לטענה שהבריאה היא "יש מיש"?

15 מטרת היום הראשון : בריאת האור.
כבר הערנו כי בריאת האור ביום הראשון בעייתית, מכיוון שלא הייתה עוד שמש. פרשנים רבים כבר עמדו על כך וניסו להציע הסברים שונים. מ.ד. קאסוטו טען כי האור של היום הראשון הוא האור המופץ מאלוהים, אור המעניק חיים, ומהווה את מקור הצדק והמשפט. אפשרות אחרת כי האור של היום הראשון הוא אור של ברקים. אולם הואר של היום הרביעי הוא האור הנחוץ כדי למדוד זמן ולקבוע ימים. גם באמירה זאת יש גם משום התמודדות עם המיתוס, מכיוון שהתנ"ך מדגיש כי האור והחושך אינם כוחות על-טבעיים או אלים בעלי כוחות המשפיעים על הקיום האנושי. האור והחושך הם פרי מעשיו של אלוהים, והם נועדו למטרה אחת להדגיש את המעבר בין היום והלילה, מבלי שום משמעות אחרת.

16 שאלה מבחינת הבגרות: יש הטוענים כי בבראשית, א', 2 יש ניסיון לערער על מיתוס קדום. בססו טענה זו.

17 היום השני והשלישי. ביום השני בורא אלוהים את השמים ומפריד בין המים שמתחת לרקיע למים שמעל לרקיע. ביום השלישי בורא אלוהים את היבשה ואת הים ומצמיח דשא ועצי פרי. כדאי להשוות גרסה זאת עם סיפורי בריאה ממסופוטמיה. באחד מהם למשל נאבק האל מרדוך עם האלה תיאמת – המופיעה בצורת תנין. היא יצרה מפלצות שיעזרו לה במלחמה. לאחר שניצח אותה, חתך את גוויתה לשניים, בחצי אחד יצר את השמים ובחצי השני את היבשה והים בתורה נמחק כל הסיפור של מאבק בין אלים, ונותרה רק ההפרדה בין השמיים לארץ המוצגים כאן כפרי רצונו של אלוהים.

18 שאלה: הבא שתי הוכחות מפסוקים 9-13 לכך שהיום השלישי הוא המשכו של היום השני.

19 היום הרביעי: בריאת המאורות.
היום הרביעי: בריאת המאורות. תיאור בריאת המאורות בידי האלוהים מתמודד עם התפיסה ששלטה בעולם העתיק לפיה ניתן לגלות את העתיד על פי צפייה בכוכבים. המיתוס הבבלי גם מזהה את השמש והירח כאלים ומייחס להם אישיות ורצון. למאורות בתנ"ך יש תפקידים אחרים לגמרי. קאסוטו מסביר כי הם מבדילים את היום מן הלילה ולא יוצרים אותם. הוא טוען כי הלילה יכול להיות קיים בלי ירח, והיום בלי השמש. ובשלושת הימים הראשונים הזרים אלוהים אור ממקור אחר. תפקיד נוסף הינו סימנים לקביעת החגים (מועדים) ולוח השנה. התפקיד השלישי "והיו למאורות ברקיע השמים". אינו ברור וקיימות בנוגע אליו פרשניות רבות.

20 שאלות על היום הרביעי שאלות.
1. איך ניתן להסביר את ההבדל בין בריאת האור ביום הראשון לבריאת המארות ביום הרביעי? רש"י מסביר הבדל זה באמרו: "ביום הראשון נבראו, וביום הרביעי ציווה יווה עליהם להיתלות ברקיע." א.הסבר פירוש זה במילים שלך. ב. במה היא שונה מהפרשנות שנתן קאסוטו לאור שנברא ביום הראשון? 2. ש הטוענים כי קיימת סתירה בין פסוקים יד-ט"ו לבין פסוקים ט"ז-י"ט וכי מדובר בעצם בשני סיפורים שחוברו יחדיו. קרא קטעים אלה והסבר כיצד הגיעו חוקרים למסקנה זאת.

21 פרק א פסוקים 26-29: בריאת האדם
מטרת סיפור הבריאה בפרק א הנו להדגיש את חשיבותו של האדם כשיא הבריאה. אולם תוך כדי מתעוררות סוגיות שונות שחלקן חוזרות על עצמן. כבר דנו בשאלת הקשר בין סיפור הבריאה למיתוסים הקדומים – ועוד נחזור אליה. שאלה נוספת הינה האם אלוהים הוא יחיד או רבים. השאלה מתעוררת עקב השימוש בביטוי "נעשה אדם". גם חז"ל התמודדו עם דיעה זאת. חזקוני פירש: "נעשה אדם" - מצינו במקום אחר: יחיד מדבר בלשון רבים: לדוגמה, "את מי אשלח ומי ילך לנו" (ישעיה, ו', 8). אבן עזרא פירש: "נעשה אדם" - כי מילת 'נעשה' שם התואר מבניין נִפְעַל, כמו "ואשר היה נעשה ליום אחד" (נחמיה, ה', 18). אחרים פירשו זאת בהסבירם כי הביטוי מראה כי אלוהים מתייעץ עם המלאכים, ונועד להדגיש את חשיבות האדם.

22 בריאת האדם. שאלה: קרא פסוק 26 ונסה למצוא מהי הבעיה שהטרידה פרשנים רבים לגבי אופיו של אלוהים בתנ"ך.

23 "נעשה אדם" תשובה פסוק 26 מעורר שתי שאלות לגבי התפיסה המונותיאיסטית.
בעיה אחת מתעוררת מהשימוש בביטוי "נעשה אדם" והבעיה השנייה מהשימוש בביטוי "בצלמנו ובדמתנו. הביטוי "נעשה אדם" מערר בעיה לשונית, עקב השימוש בלשון לרבים לאלוהים שהוא על פי התפיסה המונותאיסטית אלוהם יחיד. חז"ל התמודדו עם שאלות אלה באמרת כי הביטוי "נעשה" מכוון גם למלאכים וליתר משרתי האלוהים, ונועד להדגיש את העובדה כי האדם הוא היחיד שנוצר מתוך תכנון, והתייעצות.

24 "בצלמנו ובדמותנו" הביטוי "בצלמנו ובדמותנו" מעורר בעיה תיאולוגית, מכיוון שהוא מרמז כאילו לאלוהים יש גוף. והרי על פי הרעיון המונותיאיסטי האל מופשט. היו שטענו כי הכוונה הינה לדמיון רוחני ולא פיזי. האדם דומה לאל מבחינת יכולתו השכלית, כישרונותיו ועוד, אבל לא מבחינת מראהו. פילון (יהודי מאלכסנדריה, מאה ראשונה לספירה) והרמב"ם אמרו כי הכוונה לשכלו של האדם. אחרים פירשו כי הכוונה הינה לבחירה החופשית שיש לאדם. פירוש נוסף הינו כי הכוונה הינה ליכולת של האדם לשלוט בטבע ולכבשו, כמו אלוהים.

25 "בצלם אלוהים – זכר ונקבה ברא אותם"
"בצלם אלוהים" – הביטוי מלמד כי קיים שיוויון בין כל בני האדם, גברים ונשים. אין הבדל בין הגזעים, וגם לא בין המינים. (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף לז). חז"ל הסיקו גם כי הביטוי מלמד על קדושת חיי האדם, כי מזוג אחד נוצרו מיליארדי זוגות. מדרש אחר אומר כי מדובר בעצם ביצור קדמוני בעל גוף אחד ושני ראשים

26 תפקיד האדם שאלה: מה תפקידי של האדם על פי פסוקים 26-29 : תשובה:
מה תפקידי של האדם על פי פסוקים : תשובה: תפקידי האדם הינם: א. "פרו ורבו" – להתרבות. ב. "וכבשהו" – האדם אמור לשלוט בארץ ולהשתמש בה. ג. "ורדו בדגת הים... על הארץ" – האדם צריך לשלוט גם בבעלי החיים. ד. "הנה נתתי לכם ...לאכלה" – לאדם ניתנה סמכות לאכול מתוצרת הארץ – אבל לא בעלי-החיים. יש המסיקים מכך כי האדם צריך להיות צמחוני.

27 מעמד האדם על פי סיפור הבריאה, לאדם יש מעמד מיוחד. כיצד ניתן לראות זאת?
על פי סיפור הבריאה, לאדם יש מעמד מיוחד. כיצד ניתן לראות זאת? א. האדם נברא בצלם אלוהים. ב. לאדם ניתנת שליטה על הצומח ועל החי. ג. האדם נברא ב"עשייה" – כפי שבא הדבר לידי ביטוי בשימוש בשורש "ע.ש.ה". יתר הברואים נבראו באמירה. ד. הוא נברא אחרון. ה. בריאת האדם ניתנה בפירוט מירבי, יותר מאשר הבריאות האחרות. ו. רק לגבי האדם ניתן למצוא תכנון והתייעצות. ז. האדם היא היחיד שנברא כזוג. ח. לאדם ניתנה בחירה חופשית – כי לא נאמר אחר בריאתו "וירא אלוהים כי טוב..." אלא "טוב מאוד". כלומר לאדם יש אחריות על מעשיו. (רמב"ם, הלכות תשובה, פרק חמישי).

28 סיכום בפרק א בבראשית יש מאמץ ניכר להיאבק במיתוסי בריאה שונים שרווחו באזור. הפרק מתאר תהליך בריאה הדרגתי והרמוני, פרי תכנונו ורצונו של אלוהים יחיד השולט בכל. הדבר ניכר בשימוש בביטוי "וירא אלוהים כי טוב – או טוב מאוד" החוזר על עצמו שבע פעמים. המספר שבע מבטא בתנ"ך שלמות, והוא נקרא לפיכך מספר טיפולוגי – כלומר מספר שאינו מקרי ונועד להעניק משמעות מיוחדת. (מספרים נוספים כאלה הם אגב שלוש וארבעים). גם השימוש בשורש ב.ר.א מעיד על תכנון וארגון מוקדם. שיאו של הפרק הינו בריאת האדם, שלו מוקדש התיאור הארוך ביותר. האדם הוא גם הברוא היחיד שיש לו תפקידים מוגדים וברורים, והמקבל שליטה על הארץ ועל בעלי-החיים.

29 השבת (פרק ב, פסוקים 1 עד 4א) עם השלמת בריאת האדם, רואה אלוהים "כי טוב מאוד" ונח מהעבודה. פרק זה מדגיש את חשיבות השבת בתהליך הבריאה. אלוהים הוא זה המקדש את יום השבת ומברך אותו. המשמעות המוענקת כאן לשבת היא דתית. כי בני האדם מצווים לחקות את מעשי ה'. זאת לעומת האמור בדברים ה', שם לשבת יש שתי משמעויות: חברתית והיסטורית. חברתית: כי היא מוענקת גם לעבדים ולבעלי חיים. היסטורית: כי אנו מצווים לנוח כדי לזכור את השעבוד במצרים.

30 השבת במזרח-הקדום בקרב עמים רבים היה נהוג להפסיק את העבודה בימים מסוימים. העובדים במצרים קיבלו יום חופש אחת לשמונה ימים, ובמסופטמיה (אזור עיראק) היה נהוג להפסיק לעבוד ביום ה-14 לחודש. אבל הסיבה הייתה כי יום זה נחשב ליום המביא מזל רע , ולכן אדם צריך לצום ולהימנע מכל הנאות.

31 שאלה: קראו את הפסוקים הבאים בספר בראשית, ב', 1 - 3:
קראו את הפסוקים הבאים בספר בראשית, ב', 1 - 3:  1. "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. 2. "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. 3. "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. " א. סמנו בצבע את הביטויים והשורשים החוזרים ב. מהי המשמעות של הביטויים, ומה מדגישה החזרה עליהם?

32 חלוקת התנ"ך לפרקים חז"ל חילקו את התנ"ך לפרשות שנקראו בשבת בבית הכנסת. חלוקה זאת עברה אגב שינויים במהלך הדורות. בארץ-ישראל למשל היתה מקובלת חלוקה לפיה השלימו את קריאת התורה אחת לשלוש וחצי שנים לערך. החלוקה היהודית המקובלת היום היא זאת שנעשתה בבבל. חלוקת התנ"ך לפרקים ולפסוקים הינה חלוקה מאוחרת שנעשתה בידי כומר נוצרי במאה ה-13, חלוקה שהתקבלה על ידי יהודים לצורך התמצאות ולויכוחים עם נוצרים. ההבדלים בין שתי החלוקות מבטאים לעתים השקפות עולם שונות ומנוגדות. החלוקה הנוצרית מדגישה את חשיבות בריאת האדם, ואילו החלוקה היהודית מדגישה את המשמעות הדתית של השבת. כמו כן החלוקה היהודית הבחינה כי בפסוק 4 של פרק ב מתחיל סיפור חדש עליו נעמוד בהמשך.

33 שאלה הסבירו את הנימוקים בעד ונגד סיום סיפור הבריאה בסוף פרק א או בפסוק 3 של פרק ב.