המצגת נטענת. אנא המתן

המצגת נטענת. אנא המתן

שיר פתיחה רוּחַ טוֹבָה נִדְחפְתִי בַּשְּׁוָקִים שֶׁל אֶתְמוֹל

מצגות קשורות


מצגת בנושא: "שיר פתיחה רוּחַ טוֹבָה נִדְחפְתִי בַּשְּׁוָקִים שֶׁל אֶתְמוֹל"— תמליל מצגת:

1 הכרות עם יצירות של פנינה פרנקל שירים, ציורים, פסלים,ספורים וספר ילדים גם.

2 שיר פתיחה רוּחַ טוֹבָה נִדְחפְתִי בַּשְּׁוָקִים שֶׁל אֶתְמוֹל
וְאָסַפְתִּי עֲרֵמוֹת שֶׁל טוּב מאֲנָשִׁים שפִּזְּרוּ וְלֹא גָּבוּ מְחִיר. סִפּוּרִים חמים הֵם הוֹתִירוּ בְּכִיסַי - בָּעֲרָבִים הֵם כְּבֵדִים לִי כַּחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם וְעִם שַׁחַר נוֹשְׂאִים אוֹתִי כְּרוּחַ טוֹבָה שֶׁמְּרַחֶפֶת לִקְרָאתִי עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

3 מעגל חיים ראשון תשוקות הפרי
מעגל חיים ראשון תשוקות הפרי רואים שבקיץ התשוקות שלך מבשילות עד להפקע. כמו עגבניות שנקטפו טרם זמנן ונשכחו על אצטבת החלון. צמאות לקרני השמש שתצרובנה את הציפוי החלק ותגענה בבשר הלח הזה המצפה.

4 פורטרט עם תפוחים רק מי שהונחה זמן רב מדי בין התפוחים הכחולים של סזאן
יודעת להתגעגע לערמות של השוק. עוד נותרו בכיס מעילה כמה הבטחות כמו צימוקים נשכחים הן ממתיקות עם הזמן. אוספת אותן למילים, אורזת בשקיות חומות. דוחסת. קושרת בחבל דק ותולה אותן על ענן. אולי כך, תוכל לאחוז בהן ולרחף ולהסתיר לרגע את הבהלות מגלוי קצה יבש שמתחיל לרשום בה צללים ארוכים של הזמן סזאן

5 פִּטְמוֹת הַשָּׁדַיִם שֶׁל "אוֹלִימְפִיַה"
לֹא מְצַפּוֹת לִפְרָחִים. וּתְנוּעַת הַמְּתִיחָה שֶׁל כַּף הָרֶגֶל בְּתוֹךְ הַסַּנְדָּל קוֹרֶצֶת לְצוֹפִים בָּהּ כְּבָר עשרוֹת שָׁנִים. הַכּוּשִׁית שֶׁמֵּאָחוֹר מְבִיאָה אֶת מַה שֶּׁנּוֹתְנִים בְּיָדָהּ וְהַחֲתוּלָה בַּצַּד יוֹדַעַת שֶׁרִמּוּ אוֹתָן לֹא פַּעַם. אֲבָל, גַּם מִי שֶׁעוֹבֵר לְיַד תְּמוּנָתָהּ הַיּוֹם עֲדַיִן חוֹשֵׁב שֶׁהִיא מְצַפָּה לְבוֹאוֹ - הוּא מִתְעַכֵּב, מִתְבּוֹנֵן, מִתְמַסֵּר בִּין רֶגַע וּמוּכָן לכל חֵטְא. פִּטְמוֹת הַשָּׁדַיִם שֶׁל "אוֹלִימְפִיַה" הצייר הצרפתי אדוארד מאנה משנת 1863

6 "לילה ארוך בכורסה אדומה" היא ישובה בתוך מסגרת המתכת
ומכחול של פיקסו זורם בתנועתה. הוא מעתיק בי את התמצית הקיפודית של צורת כף רגלה. מלטף את השדים המדולדלות ומניח את רגליה בתנועתי העיפה – עוד היא מנסה להסתיר את הפה הקעור עד קריעה אבל אפילו היד שנתארכה מאד קצרה מלכסותו. פיקסו

7 שלווה הליטופים גורבים לרגלי רשתות מתוחות וקטעי זיכרון חמים
וקטעי זיכרון חמים נאחזים בין סריגיהן עורי מצפה לנגיעה הבאה התכלנה אצבעותיך לסכם אלי את אהבתך? תבניות תשוקותיי דרוכות לאסוף ממך רכיב אחרון שיסגור עלי שלוה. שלווה

8 מעגל חיים שני: פורטרט אישה
מעגל חיים שני: פורטרט אישה נושאי מחקר איך חושבים ילדים שאנשים חושבים על חשיבת הילדים? כל כך הרבה חשיבה על איך לחשוב כדי שלא יוותר זמן לגעת בכאב.

9 פורטרט אישה זה קרה לי . ולא האמנתי בכלל- אולי הייתה כאן טעות
או כוונה אחרת. והרי רגע קודם נדרכתי כמו שטיח ברחוב והאחרים נופחו מולי כמו בועה. והנה זה היה לי פתאום. אבל, לשון אימה דביקה נולדה בי טופחת כמו "גוף תופס מקום" שולחת יד אל הקיר ורושמת "זה לא יחזיק מעמד".

10 במצלמה של מגריט. אחר כך, אני כמו תמונה שצולמה במצלמה של רנה מגריט
החלקים מתפרקים ומתחברים במפתיע - לזמנים אחרים. ועוד אני מארחת את הכלובים, המטריות והכיסאות ומשקיפה על עצמי מתוך מסגרות מצוירות מתבוננת בציורים ממוסגרים וסגורים היטב. יוצאת משם דרך נוף מצויר בחלון ומפזרת כפות רגלי התותבות מאגריט בין סלעים המאיימים לשקוע או לפול. ורק הליטוש הזה של הנקודות והפרטים עוזר לפעמים לשמור על השפיות. פרנקל במצלמה של מגריט.

11 פורטרט אישה 2 יום יום מגיעה לקומת מגוריה ומתגעגעת לקומה אחרת.
אולי תפרוץ לתוך הגעגועים ותשתכן בהם? ממשיכה בתנועות לא לה. מעבה את הקירות. מתרפדת בהם ומשקיעה אונה בנצירת חלומותיה.

12 פורטרט אישה 3 - הסכם שהאושר הזה לא יקבע אותי תחתיו,
שלא יתבע אותי, להיטמע בו מדי - כמו כושי אל עורו ונמר אל חברבורותיו, והכלות היפות תמיד בתמונות של היכלי פרג´ מול המוסך של "דן". שהאושר הזה ימצא בי המקום לומר את עצמו בקולות שלי – אפילו אם ידיים של עשו בוחשות תמיד סביב. וגם לאחר שבע שנות לאה ידע לבוא ברחל כמו נתגלתה אליו היום, ברגע זה "בראשית ברא". פורטרט אישה 3 - הסכם

13 מעגל חיים שלישי אישה - ציפור, דג, עץ ונעל
לו נתנו לגעת הצפרים לא למדו ללטף. במקום התמסרות מענגת הם מנתרות בתמיהה חשדנית. מפנות ראשן ובודקות מצד לצד בתנועות החושפות את סודות עברן. ולו רק נתנו לגעת במרווח המעובה והחלק שבין העיניים הפונות לצדדים. מקום מסתור של מצבורי בדידות שנדחסים זה בזה ללא הרף - מתגבשים למקבצים נטולי צפיות.

14 הדג מהאנציקלופדיה לנוער.
זכרה את התמונה מהאנציקלופדיה לנוער : הדגיג הקטן חי מוגן בזימיו של הכריש ומנקה בלי הפסק את השיירים. והמשפט מופיע לפעמים כמו הבזק ונרשם על סדיני המיטה הזוגית . ובבקרים מותיר גלים צפופים על הבד ומערבולות עגולות בגומת הכרית הריקה.

15 פי הדג פי הדג נע בקצב אחר. כאילו לא ידע את כיוונו של הים, ולא הכיר
את כיוונו של הים, ולא הכיר בכוונות של הגוף. ורק קווי המתאר המתעבים במתח הפעירה כמו שפתיים בציור של מונק, מעצבים צעקה.

16 צללית סנדלי. בתמונת חדרו של ואן גוך אני מוצאת לפעמים מקום לסנדלי.
עם קישוטי זהב, ועקב מבריק מפלסטיק כמו זמרת קברט מדומה. ורק בערבים הארוכים צלליתם מתאימה כל כך למידת נעליו.

17 כמו השטיחים שוב יש לה שעות פנויות. מטיילת ברחובות העיר
אנשים מולה מחפשים להם דרך תרים אחר חצים, כיוונים ופתקים שהוטמנו מתחת לאבן או בין סדקים של גדר הם יגיעו, למקום המוסכם. והיא עוד חומקת מתוך עטיפותיה מתגלגלת ונפרסת על פני המדרכות כמו השטיחים האלה המוטלים חשופים לדריכה מתמדת ומזמינים עליהם את רגלי הרבים. אולי הדחיסה תלטף גם בה את הפגמים? אולי השחיקה תגלה את יופיים הדהוי?

18 העץ נוטה. באביב העץ נוטה להסתיר את פגמיו - ואת עוטפת בטבעותיך
את השתיקות והן מתרבות אט אט כמו עדות אילמת כתובה בשפה שאיש לא למד לקרוא. ורק העיניים הן יודעות שלכל רגע של צמיחה היה טעם של כריתה ופיתוי לברירה אחרת. העץ נוטה.

19 מעגל חיים רביעי חוקי תורשה
בעורי פורחים במנות קצובות כתמי העצב החומים של אימי. בתבנית כף רגלי נשמרת בי מצבת אבי ובלכתי אני נושאת פעמי צעדיו כהד תמיד. רגליי רגליי אבי הידיים ידי אימי והקולות שביניהם רק יצירה מעוצבת ברישול עייף, מזייפת מעט את עצמה ולכודה בשרשראות החכמות של D.N.A. מעגל חיים רביעי חוקי תורשה

20 תמצית ירושת נוודים גופי תופח בשנתו כמו הכסת העבה שהסירה אימי -
ממיטה שאיננה. מבית שקרס. ומעיר יפה שנהרסה לה פתאום. אבק דרכים אפור שמור בין הנוצות ספוג הפסד מצטבר תמצית ירושת נוודים – קלה לעייפה מאוד. בכל בוקר אימי מכווצת מנות של שינה. בחלומה היא פוסעת הרחק לתוך עצמה. היא חוזרת אל תבניות מוכרות וממלמלת ניגון צפוי וידוע: "לכולם מרטו שם את הנוצות" "הם החליפו לי את הנוצות" "אלה לא הנוצות שלי" "נוצות שלי". עוד רגע תיפרד מעלי, פצועה, שסועה ונבגדת ותשכח לנעול הדלת. תמצית ירושת נוודים

21 שתי מילים בַּהֲמֻלַּת הַצָּהֳרַיִם
רָאִיתִי אוֹתָן מַמְתִּינוֹת מֵאָחוֹר צְמוּדוֹת, כְּפוּפוֹת לְתוכַן. הָאֵם בְּאָפור, הַבַּת בְּכחוֹל עַל רֶקַע מִסְדְּרוֹן שׁוֹמֵם וְקַר. מִדַּלְתוֹת הַכָּנָף הוּא יָצָא בְּלָבָן. עִם שְׁלָשָׁה כְּתָמִים חוּם. צָהוב. אֲדַמְדַּם. הוּא קָרָא בַּשֵּׁם. הֵן נִתְּרוּ מִמְקומַן. יָשַׁב וְאָחַז בְּיָדָן. אָמַר שְׁתֵי מִלִּים וְקָם. הִיא קָרְסָה מאַחוֹר לְאַט. כָּבֵד. וְדוּמָם .

22 חותם של ירושות התנועה הזו בה אימי דוחסת וממלאה את צוואר התרנגולת
התנועה הזו בה אימי דוחסת וממלאה את צוואר התרנגולת ספוגה חותם של ירושות נושנות. לפעמים אני מזהה בה את מקצבי. אולי משם באה לי – הבהלה.  שלא לבגוד במאמצי העור שבדפנות הנמתחות עד תום כדי לאפשר לי צמיחה.

23 כוכבים ומדרכות כּוֹכָבִים וּמִדְרָכוֹת 1
אֲנִי דּוֹרֶכֶת עַל הַכּוֹכָבִים שֶׁלִּי בְּהוֹלִיווּד בֻּלוָאר צוֹעֶדֶת לְאֹרֶךְ הַמִּדְרָכוֹת וּמְנַסֶּה לְזַהוֹת אֶת הַשָּׂמוֹת עַל "מַפַּת הַסִּיּוּר" רְשִׁימָה שֶׁל מֵאָה נְקֻדּוֹת הֵן מְנַצְנְצוֹת מוּלִי בְּבָרָק אָדֹם וְיָרֹק, גְּלִימַת הַנִּצָּחוֹן שֶׁל הַחֲלוֹם. כֹּל נְקֻדָּה כֶּתֶר רֵיק שֶׁעָטַף פְּרָקִים עֲגוּמִים בְּחַיַּי בְּבוּעוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת וּמִלֵּא חֲלָלִים שֶׁל בְּדִידוּת בְּאַשְׁלָיוֹת מְנַצְנְצוֹת שֶׁנָּמוֹגוּ בַּבֹּקֶר. 2 אֲנִי דּוֹרֶכֶת עַל הַכּוֹכָבִים שֶׁלִּי בְּהוֹלִיווּד בֻּלואר מהלכת עַל מדרכות עם שמות אבודים שֶׁל חַיִּים וּמֵתִים וְהֵן מִצְטַיְּרוֹת לִי לְרֶגַע כְּמוֹ הַמַּצֵּבוֹת שֶׁל הַיְּהוּדִים שֶׁנֶּעֶקְרוּ לִבְנִיַּת מִדְרָכוֹת וּכְבִישִׁים. אוּלַי מַשֶּׁהוּ צוֹעֵד הַיּוֹם בְּמַגָּפָיו עַל הַשֵּׁם שֶׁל סָבָתִי "מאין טאיירע חָנָה´לָהּ" שֶׁחָרוּט עַל אֶבֶן מִתְפּוֹרֶרֶת? אֲבָל, מִי מֵבִין הַיּוֹם יִידִישׁ.  כוכבים ומדרכות

24 חוּטִים לַדֶּרֶךְ מִדֵי עֶרֶב, יושְׁבָה אִתִּי עַל הַמִּפְתָּן
לְשַׂחֵק בְּ"סָּבְתָא סוֹרֶגֶת". מַעֲבִירָה אֵלַי, בִּתְנוּעָה זְהִירָה, לוּלָאוֹת שְׁזוּרוֹת בַּסִּפּוּרִים הַנִּמְתָּחִים, בֵּין אֶצְבָּעוֹת מַסְתִּירוֹת קְמָטִים וְרַעַד. בֵּין הַחוּטִים, שָעובְרִים מִיָּד לְיַד לומֵד גּוּפִי לִהְיוֹת דָּרוּךְ לִקְרַאת הַמִּשְׁתַּנֶּה ואֶצְבְּעוֹתַיי אוחֲזות בַּמֶּתַח הַמְּקַיֵּם אֶת הַצּוּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת. אֲנִי, מוֹסֶרֶת בְּיָדֶיהָ אֶת הַסֻּלָּמוֹת שֶׁלִּי לְשָׁמַיִם קְשׁוּרִים בֵּין אֶצְבְּעוֹת רַכּוֹת נִזְהָרוֹת לִמְעוֹד. וְהִיא פּוֹרֶמֶת וְגוֹזֶרֶת בָּם שְׂמָלוֹת יְשָׁנוֹת לִתְפֹּר אֶת שִׂמְלַת הַכַּלָּה שֶׁלֹּא לָבְשָׁה מֵעוֹלָם. חוּטִים לַדֶּרֶךְ

25 "חֻבָּר כּל אהלָה" הם חזרו. רק אתמול צמחו לדרכם. ארזו. וחמקו.
חשבו לחפש אתונות במרחק לזכות בהנאה. במעמד ולהטמיע שפות של אמהות זרות. לילה בוקר, מחשבת פערי זמן. נעה בין חללי הבית וההד מנקר חסרונם. כפותה לגעגועים. למכשירים תלויי גל. למילים מובלות בזרימה של חוט. והנה זה בא. לא נודעה הסיבה. ברב פלאות חובר כל אוהלה. השולחן הגדול חזר מיתמותו ועיני העץ שבו מחייכות למגע של שורשים. "חֻבָּר כּל אהלָה"

26 על השירה בִּימֵי הַחוֹל, הִיא אוֹסֶפֶת אֶת הַמִּלִּים
צוֹרֶרֶת אוֹתָן בִּצְרוֹרוֹת וּמִיַּבֶּשֶׁת בֵּין הַדַּפִּים. הִיא יוֹדַעַת, בְּעוֹד שָׁנִים הֵן תִּהְיֶינָה שְׁטוּחוֹת וּשְׁקוּפוֹת כְּמוֹ פִּרְחֵי הַבָּר שֶׁיָּבְשׁוּ בֵּין דַּפֵּי הָעִתּוֹן. אוּלַי יִמְצָא אוֹתָן נכדה החוֹלֵם על הכר יֶחֱזֶה אֶת מְמַדֵּיהֶן הָאֲמִתִּיִּים וְיַחְזֹר לְהִתְעַטֵּף בָּהֶן - כְּמוֹ סוֹלְלוֹת חוֹל הַמְּגַנּוֹת מִפְּנֵי גַּלֵּי הַיָּם.

27 ספק ניקיון לפעמים השירים מופיעים לי לאחר סידור החדר. כמו חבילת מצות
לפעמים השירים מופיעים  לי לאחר סידור החדר. כמו חבילת מצות חמות התופסת את מקום החמץ. במגרות מתפנה אז מקום למילים. הן מגיעות באיחור נדחקות ותופסות מקומן של תחינות שקטות.  יד ארוכה אז נוזלת מתוך מגרות סדוקות היא קרבה ואוחזת בעורפי. אצבעותיה חודרות לתוך כפפת פני הקפואה. הן דבקות בי כמו רגלי שממית ומסרבות להרפות . לפעמים השירים פורסים סדינים לבנים לאורך החדר. ספק ניקיון. ספק שביל מלכים. ספק תכריכים. למת. ספק ניקיון

28 עזיבה כמשל אירוסים פורחים בכניסה להריסות בית אורן.
הם עזבו אותה טבולה בנוף של רוח ים ועברו לגבעה ממול. הכתובות שעל הקיר לא מספרות את הסיבות הנכונות. נדמה עוד רגע התאנה שצמחה פרא תחנוט פגיה והפירות יתמלאו כמו נשים שמתעגלות בי בימים של מעבר. התאנים יפיצו ריחות ניחוח וטעם החמצה לכל מי שלא ידע לטעום מהן בזמן. גם אני כבר לא שייכת לאנשים שעזבתי אך דבקה בעוזבים אותי כמו השממיות שנאחזות אל קירות מטים לקרוס. אולי יחזרו גם בי שוכני החדרים וינסו להרוות צימאונם מהמים שזרמו בברזים אתמול. בפינה, מיטה זוגית מחלידה מימים ולילות של עזובה כבר מזמינה אותי להצטנף בה במיתת חלום. עזיבה כמשל

29 לזכור ולשכוח שני שירים שכתבתי אתמול הלכו לאיבוד.
אני זוכרת את צבעו של ניר הטיוטה ותמונת מקומם על הדף מדויקת מול עיני אפילו מקומות התיקון עם מחיקות הססניות ומקבצי דגמים רשומים בריתמוס חפוז כולם משתחזרים בי לאט – ורק המילים מסרבות להימצא כל כך לא נוח להן בין הסימנים. מאחורי כל משפט זועקת כוונה אחרת יותר קרובה לדברים האמתיים ואזלת ידי גוזרת דינה.


הורד את "ppt "שיר פתיחה רוּחַ טוֹבָה נִדְחפְתִי בַּשְּׁוָקִים שֶׁל אֶתְמוֹל

מצגות קשורות


מודעות Google