האמנות באמריקה דרכים חדשות

מצגת בנושא: "האמנות באמריקה דרכים חדשות"— תמליל מצגת:

1 האמנות באמריקה דרכים חדשות

2 האמנות באמריקה האקספרסיוניזם המופשט
אסכולת ניו יורק

3 האמנות באמריקה – דרכים חדשות
אסכולת ניו יורק ציירי המחווה (פעולה), ציירי "שדה הצבע" אקספרסיוניזם מופשט הוא זרם באמנות המודרנית שפעל בארצות הברית בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20. האמנים המרכזים בו היו: ג'קסון פולוק, מארק רותקו וברנט ניומן. 2 סגנונות שונים של הפשטה: "ציורי פעולה" וציורי "שדות הצבע". את כולם מאפיינים בדים בממדים גדולים שהצופה צריך ל"הכנס" לתוכם והשפעת הסוריאליזם. עם זאת פולוק התמקד בביטוי אישי אמוציונלי ומיידי, ואילו רותקו וניומן בנו משטחי צבע שמשמעותם רוחנית ומתעלה מעל למציאות אישית, מעל לאגו הפרטי, מתוך שאיפה להגיע לנשגב.

4 אסכולת ניו-יורק – ציירי המחווה אסכולת ניו-יורק – ציירי המחווה

5 אקספרסיוניזם מופשט – אסכולת ניו יורק
רקע אקספרסיוניזם מופשט – אסכולת ניו יורק זרם באמנות המודרנית שפעל בארצות הברית בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20. קבוצת האמנים נהגה להיפגש בוויליג' ביו-יורק. המשותף להם: שלילה מוחלטת של אלמנטים מהמסורת האמנותית הקודמת. דחיית המגמות הריאליסטיות והגיאומטריות הקיימות למען גישה אסתטית חדשה, שנראתה כהמשכו הטבעי של הסוריאליזם ושל התהליכים האוטומטיסטיים שלו, אך בצורה שונה מזו של הסוריאליסטים האירופאים.

6 ציורי פעולה (מחווה) מגמה באקספרסיוניזם המופשט האמריקאי. האמן מביע את תגובותיו בדרך ציורית ובצורה מידית. תנועת היד היא חופשית ואוטומטית, כשהמקור הוא בתת מודע. האמן מטפל בעצמו דרך תהליך היצירה. אקספרסיוניזם אישי מאוד, הנותן ביטוי לבעיותיו של האמן. אקספרסיוניזם מופשט השואף להגיע לרוחני, מעבר למציאות. התזה וטפטוף של צבע תעשייתי באמצעות מכחול או מתוך קופסה אל הבד, דורשים מהאמן מעורבות נפשית וגופנית, לפעול על הבד בכל גופו.

7 ציירי "ציורי המחווה" ("ציור פעולה")
"ציור פעולה" (action painting) ניתן בגלל אופן העשייה האמנותית. תוצאת הציור תתבטא בתהליך הציור, תהליך שבו כל הגוף משתתף באופן פעיל ביצירה ולכן מקובל לכנות סגנון זה גם בשם "ציור מחווה" מחווה - הבעת גוף, ג'סטה.

8 אוטומטיזם סוריאליסטי מצד אחד ואקספרסיוניזם מצד שני פיתוח שפה אמנותית חדשה.
נבנה שדה פתוח של מחוות חופשיות –צורות החודרות זו אל זו ויוצרות מכלול המכסה את שטח פני הבד. זהו מכלול ללא צורה או אובייקט בודד. הבסיס לציור נעוץ בתהליך העבודה, המאפשר להם לבטא את עצמם באופן ישיר על הבד. נוצר דימוי של דחיסות שנראה כמו רטט דינמי המתפשט אל מעבר לגבולות הבד.

9 ג'קסון פולוק (Pollok ) בראשית שנות הארבעים ניסה פולוק לפתח שפה ציורית חדשה, כששאיפתו היתה לחדור עמוק יותר לתוך התת-מודע שלו, ובאופן זה לחשוף ולהביע בצבע את המתח, החרדה והתסכול שהוא חש. בחפשו אחר נושאים בוטים שיבטאו את רגשותיו החזקים, פנה פולוק למאגר המיתוסים והאגדות. בפנייה זו העיד על נטייתו לתיאוריה של יונג לפי התיאוריה של יונג יש לתרביות "הפרימיטיביות" גישה קלה וישירה יותר לתת-מודע הקולקטיבי מאשר לתרבויות "המתורבתות" של האדם.

10 ג'קסון פולוק, ציור קיר, 1943, שמן על בד

11 פולוק, ציור קיר, 1943, שמן על בד את ציור הקיר צייר פולוק לביתה של פגי גוגנהיים הפטרונית שלו, שהיתה גם אשתו של מקס ארנסט. ניתן ל"קרוא" דמויות מבעד לקוים נעות מימין לשמאל וראשים שכאילו מנותקים מהגופים. כתב ידו של פולוק ניכר וניכר שהוא מנסה להשתחרר מהאלמנטים הפיגורטיבים. התמונה משקפת את ה"כתב האוטומטי" האופייני לסוריאליזם שלמד פולוק מארנסט. פולוק התבקש לצייר את היצירה ובמשך כל הזמן שהוקצב לו לצייר אותה ישב ובהה בקיר ובפרץ אחד ובהתקפת יצירתיות אחת צייר אותה. ההתפרצות של האנרגיה הזו ניכרת בקווים המסתבכים, ובדימויים המקוטעים המבצבצים מכל עבר.

12 החל משנת 1947 חל השוני המהותי בקומפוזיציות, הציור נהפך למארג של קווים נוזליים, מטפטפים – שלוליות צבע על בד ענק שפרוש על הרצפה. יש נטייה לוותר על נקודת מגוז מרכזית ולאפשר לתמונה להתפשט באופן אחיד על פני כל הבד. הוא הניח את הבד על הרצפה ובמקום לצייר בדרך המקובלת עם מכחול, הוא הניח לצבע לטפטף מהמכחול אל הבד, כשהוא מסיט אותו התנועות רחבות ומפזרו על פני כל משטח הציור. הקו שבאופן מסורתי השתמשו בו אמנים כדי לתחום את צורותיהם, מקבל עצמאות משלו והוא הופך להיות האלמנט המרכזי בציור. ליצירות אלו אין ראשית ואין סוף, כאילו הצבע נשפך מעבר לקצותיהן באופי המלא והדחוס של הציור נתן תחושה שכונתה על ידי המבקר קלמנט גרינברג כוליות allover)) הציור נהפך לפעולה אבסולוטית שבה מתמזג האמן עם עצמו באמצעות תהליך היצירה. דימויי צורות סוערים, זוויות חתוכות וצבע גולמי נוזל – הכל נראה ברברי, ראשוני, מה שהביא את המבקר רוזנברג לכנות זאת ציור פעולה.

13 ג'קסון פולוק, קתדרלה, 1947, שמן + צבע אלומיניום על בד
ג'קסון פולוק, קתדרלה, 1947, שמן + צבע אלומיניום על בד

14 ג'קסון פולוק, קתדרלה, 1947, שמן + צבע אלומיניום על בד
היצירה קתדרלה שייך ל"ציורי הטפטוף" של פולוק, בהם עצם העשייה תורמת לשחרור מתחים, והאווירה בו יותר רגועה. היצירה היא ביטוי לתהליך הנפשי שעבר על האמן: הציור נהפך לפעולה בה האמן מתמזג ביצירה, מה שנקרא: "כוליות". פולוק הניח את בדיו על הרצפה בסטודיו ונע סביבם ובתוכם בנפנוף, הכתמה וטפטוף של צבעים, טכניקת מחווה זו (שנקראת גם ציור פעולה) מבטאת את כולו כי כולו נמצא פיזית ממש בתוך התמונה, ויכול לעבוד על הבד מכל 4 צדדיו. ג'קסון פולוק, קתדרלה, 1947, שמן + צבע אלומיניום על בד

15 מירקם רוטט ומשתנה, עובי שונה בין כתמי צבע וקווים.
הקו הוא האלמנט העיקרי בציור – נוצר על ידי תנועת היד החופשית. הקוויים פזורים באופן שווה על פני כל בד. תחושת עומק כתוצאה מהערמת הקווים ושכבות הצבע אלה על אלה. צבעוניות שקטה – קווים דקים בצבע תכלת, לבן, שחור וצהוב. מארג של קווים בצבעוניות מצומצמת.

16 מקור ההשפעה על פולוק: האוטומטיזם והקשר שבינו לבין התת מודע. העניין באמנות ובתרבות הפרימיטיבית כחושפות את המצב הטהור של האנושות. מיתולוגיות ואגדות. הטכניקה הסוריאליסטית של כתיבה אוטומטית. ציורי החול האינדיאניים.

17 ליצירה אין התחלה ואין סוף, אין נקודת מגוז מרכזית.
היצירה "קתדרלה" היא ביטוי לתהליך הנפשי, יצירתי העובר על האמן. ותוכנה הוא ביטויה של פעולה דרמטית טוטאלית וחופשית. ליצירה אין התחלה ואין סוף, אין נקודת מגוז מרכזית. לטקסטורות יש חשיבות רבה ולפעמים שכבות הצבע כה עבות עד שהן עומדות בפני עצמן כמין תבליט. קתדרלה 1947

18

19

20 ציירי שדות הצבע

21 ציירי שדות הצבע- ברט ניומן ומרק רותקו
אמנים שציירו ציורים על בדי ענק עליהם אזורי צבע שיוצרים קומפוזיציה של שדה אחיד - "שדה צבע". ניסיון ליצור אמנות מופשטת שתבטא את הנשגב והאין סופי. זאת בעקבות מוראות השואה וזוועות פצצת האטום אליהם נחשפו. דת, פולחנים וסמלים איבדו את כוחם בעבורם. שני האמנים היו יהודים. במקביל לפולוק שציוריו שלטו באמריקה בשנות הארבעים, קמה קבוצת אמנים זו שדחתה את הביטוי האישי בציור והעדיפה הפשטה כוללת יותר. שאפו ליצור אמנות מופשטת שתביע רעיונות נעלים ורוחניים. הושפעו ממונדריאן, אך בשונה ממנו, הניחו צבע על שטחים גדולים של הבד, צבעו את הבד עד הקצוות שלו במטרה לעורר אשליית המשכיות צבעונית אינסופית.

22 ציירי שדות הצבע מרק רותקו - "קומפוזיציה מס 8"
ציירי שדות הצבע מרק רותקו - "קומפוזיציה מס 8" מאפיינים: בדים בממדים גדולים שהצופה צריך ל"הכנס" לתוכם. השפעת הסוריאליזם משטחי צבע שמשמעותם רוחנית ומתעלה מעל למציאות אישית, מעל לאגו הפרטי, מתוך שאיפה להגיע לנשגב.

23 מרק רותקו, מספר 24, 1949, שמן על בד

24 מרק רותקו - מאפיינים: מרק רותקו, מספר 24, 1949, שמן על בד
בדים בממדים גדולים שהצופה צריך ל"הכנס" לתוכם. השפעת הסוריאליזם משטחי צבע שמשמעותם רוחנית ומתעלה מעל למציאות אישית, מעל לאגו הפרטי, מתוך שאיפה להגיע לנשגב. מרק רותקו, מספר 24, 1949, שמן על בד

25 רותקו מתרחק מציירי הפעולה מהם הוא שונה בכך ש:
הוא אינו מדגיש את חשיבותה של הנחת ידו. נמנע מהתייחסות למיתולוגיה,דמויות או אוטומטיזם. ציור מדיטטיבי (התבוננות פנימה) אמצעים אמנותיים: רותקו צובע משטחי צבע גדולים באופן אחיד צבעונית זוהרת, מסנוורת, ממגנטת את הצופה אל המרכז, לא מאפשרת לו להתנתק מהציור, שקיפויות על ידי צבע מדולל. קומפוזיציה של שטחי צבע במרכז ששוליהם מטושטשים. הצורות הופכות להיות מלבניות ופשוטות, מסודרות בארגון קבוע. רותקו נותן שמות ליצירות רק כדי לשמור על הסדר ברצף שלהן.

26 המרקם אחיד ללא הדגשת הנחת יד האמן.
קיימת ציפה של שכבות צבע זו מעל זו. צבעוניות זוהרת ממגנטת. טשטוש גבולות הצבע מרחיב את הצבעים הצבעים חודרים זה לזה ויוצרים משחק הדדי פנימי. המרקם אחיד, אין דגש על הנחת יד האמן. תחושת הנשגבות באמצעות אפקט ה"כוליות"

27

28 ניומן קרא לפסים: "זיפ", כמו הצליל שנשמע בזמן שמקלפים אותם מהבד.
ברנט ניומן ניומן (גם הוא אמן יהודי, ממוצא פולני) מביא לקיצוניות את "שדות הצבע", החל משנות ה-50 כללו ציוריו המופשטים משטח צבע אחיד ונקי, הנקטע לאורכו בקו אנכי אחד או יותר. אין בעבודותיו את החלומיות שיש בצבע של רותקו, אבל כמוהו הוא עובד על בדי ענק. מספר הקווים במרחקים שונים ובעובי שונה נוצרו על ידי נייר דבק שמוסר, לאחר שהבד כוסה בצבע. שלא כמו מונדריאן הקו לעולם יהיה רק אנכי. ניומן קרא לפסים: "זיפ", כמו הצליל שנשמע בזמן שמקלפים אותם מהבד. תפקיד הקו היה למנוע מהמשטח להפוך לאמורפי ולהפעיל את שדות הצבע. לפעמים ניומן צייר קווים שייראו "קרועים" ובכל מקרה מעולם לא חצה קו אופקי את האנכי כמו אצל מונדריאן.

29 ברנט ניומן, השם II, 1950, שמן על בד.

30 ברנט ניומן, השם 2, 1950, שמן על בד. ניסיון להביע את מושג האלוהות: אור מסנוור, לבן טהור שאין לתארו, כמו מן נוכחות שאינה פיזית. בניגוד למקובל באמנות אירופה לתאר את אלוהים כאדם עם זקן ויד המושטת ממרומים באמנות היהודית, בחר ניומן לא לתת תיאור פיזי של יצור אנושי אלא לתאר את המהות שאיננה ניתנת לתיאור משום שלא ניתן לכלול את אינסופיותה בתוך צורה מוגבלת. ניומן יצר את הנושא הנשגב שלו בסיכום תמציתי ובטיפול מינימליסטי.

31 מבשרי הפופ

32 ג'ספר ג'ונס, דגל, 55-1945, שמן וקולאז' על בד

33 ג'ספר ג'ונס, ברונזה צבועה II, 1960, ברונזה צבועה

34 פופ

35 אמנות הפופ (POP ART ) אמנות הפופ מנוגדת ובעצם "מוחקת" את האקספרסיוניזם המופשט האמריקני משתמשת באובייקטים יומיומיים בנאליים אמן הפופ משתמש בטכניקה מחושבת קרה ונקייה, הוא משתמש בצבע תעשייתי, תרסיסים, אייר-בראש (AIR-BRUSH ) "ניקוד" ושכפול המזכיר תצלומי עיתונות המטרה היא למנוע השארת חותם אישי וכתב ידו של האמן זוהי אמנות פופולארית, שווה לכל נפש, שמבטאת את ההוויה החברתית העירונית של זמנה מקורות ההשראה של יצירות אמנות הפופ הם :תרבות הרחוב ג'אנק פוד, פרסומות, אלילי קולנוע אמן הפופ משתמש

36 אנדי וורהול, קמבל – פחיות מרק, 1962, צבע פולימר סינתטי על בד

37

38 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ אנדי וורהול
קמבל – פחיות מרק הנושא: הנושא לקוח מעולם הצרכנות של ההמונים. וורהול נותן חשיבות לאובייקט היומיומי על ידי הכפלות ושכפולים כמו בסרט נע של בית חרושת. טכניקה: ציור ידני. הציורים מהשנים שייכיים לתקופה בה נהג האמן לצייר כל פרט ביד, בניסיון ליצור אפקט שיזכיר יצור המוני, באמצעות צבעים תעשייתיים. סגנון: ציור מדויק, נקי וקר, אולי כאנטי-תיזה לאקספרסיוניזם המופשט, או כנסיון לדמות מכונה או מפעל. הכפלה ושכפול: מעיד על זמינות וריבוי, קומפוזיציה סידרתית שמדמה מדף של סופרמרקט. מסר: שכפול האובייקט היומיומי והצבתו במרכזה של יצירת אמנות מצמצם את הפער בין המציאות לאמנות ומעורר שאלות על הקשר ביניהם ועל המעמד של כל אחד מהם.

39 אנדי וורהול, התרסקות מטוס, 1963,
המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ אנדי וורהול פן נוסף ביצירתו של וורהול הוא תיאורי אסונות, שמבטאים את הזוועות של החיים המודרניים. וורהול בחר לתאר אסונות כפי שהם משתקפים בכותרות ובתמונות של דפי העיתון היומי. הוא בוחר תיאורים סנסציוניוניים, שהקורא כבר אדיש להם ומצייר אותם על קנבס או מדפיס אותם שוב ושוב. אנדי וורהול, התרסקות מטוס, 1963, אקריליק על בד 254 x 183 סמ

40 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ אנדי וורהול
התרסקות מטוס הטכניקה: פוסטרית, שטוחה, הציור מכני, לא אישי, אינו מערב רגש, וכביכול, אובייקטיבי. וורהול לקח תמונה מעיתון וצייר אותה, תוך השמטת פרטים והפשטה מסוימת בדמויות. מסר: וורהול אומר שאם אמנות הפופ היא הביטוי והמראה של החברה האמריקנית, עליה לבטא את כל מה שיש בה ולא רק את ההיבט הצרכני\מסחרי שלה. יש ביצירה ביקורת כלפי הטכנולוגיה ההרסנית, התקשורת הסנסציונית והחברה האדישה. הוא משמיט את פרטי המקום, מטשטש את זהות האנשים, והופך את האסון לאסון שיכול לקרות בכל מקום וזמן. כך הוא נותן תשומות לב לאסונות היומיים והופכם ליצירת אמנות על זמנית, בניגוד לעיתון אותו זורקים מדי יום.

41 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ אנדי וורהול
התרסקות מטוס הטכניקה: פוסטרית, שטוחה, הציור מכני, לא אישי, אינו מערב רגש, וכביכול, אובייקטיבי. וורהול לקח תמונה מעיתון וצייר אותה, תוך השמטת פרטים והפשטה מסוימת בדמויות. מסר: וורהול אומר שאם אמנות הפופ היא הביטוי והמראה של החברה האמריקנית, עליה לבטא את כל מה שיש בה ולא רק את ההיבט הצרכני\מסחרי שלה. יש ביצירה ביקורת כלפי הטכנולוגיה ההרסנית, התקשורת הסנסציונית והחברה האדישה. הוא משמיט את פרטי המקום, מטשטש את זהות האנשים, והופך את האסון לאסון שיכול לקרות בכל מקום וזמן. כך הוא נותן תשומות לב לאסונות היומיים והופכם ליצירת אמנות על זמנית, בניגוד לעיתון אותו זורקים מדי יום.

42 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ אנדי וורהול
מרק קמפבל ובקבוקי קוקה קולה, כמבטאים את מאפיני הפופ ארט: 1. נושא: מוצר צריכה יומיומי שמיוצר באופן תעשייתי והמוני. 2. צמצום הפער בין האמנות לחיים, בין נמוך לגבוה. 3. שיקוף חברתי- כלכלי- תרבותי: החברה האמריקאית כחברת שפע, שתרבותה היא תרבות של צריכה. החברה האמריקאית כחברה תעשייתית, העוסקת בשיכפול ע"י מיכון. החברה האמריקאית כנשלטת ע"י פרסום ותקשורת המונים.

43 אנדי וורהול, בקבוקי קוקה קולה, 1962, שמן על בד
המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ אנדי וורהול אנדי וורהול, בקבוקי קוקה קולה, 1962, שמן על בד

44 אנדי וורהול, בקבוקי קולה קולה, 1962, שמן על בד

45 אנדי וורהול, התרסקות מטוס, 1963, אקריליק

46 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין
רוי ליכטנשטין עבודותיו המוקדמות היו בסגנון פיגורטיבי. בהמשך התנסה בסגנון אקספרסיוניסטי מופשט. ב-1961 קיבלה עבודתו כיוון חדש, משהחל להשתמש בדימויים מעולם הפופ והקומיקס. במקביל השתנה גם סגנונו והפך ליותר מכאני ולא אישי.

47 אולדנברג בתמונה: יושב בסטודיו שנהפך לגלריה וחנות גם יחד
אאולדנברג, 1929, יליד שבדיה, מגיע לניו יורק ב ושם עם אמנים נוספים יוצר "אירועים סביבתיים". הוא מגיע למסקנה שרצונו להביע באמנותו את החיים שמסביבו על כל היבטיהם. ומחליט להשתמש בסביבת מגוריו

48 קלאס אולדנברג, "החנות", 1962, חומרים שונים:
ה"חנות" היא היבט להתעניינות של האמן בתרבות העממית האמריקנית, ובחברת השפע והצריכה. את הסטודיו שלו הפך לגלריה והציג שם חיקויים לחפצים המסחריים שראה סביבו ושאופייניים לחברת השפע:

49 קלאס אולדנברג, "החנות", 1962 , חומרים שונים
ב –1962 הציג אולדנברג אלמנטים מן "החנות" בגלריה מסחרית. הוא הוסיף חידוש בפסלים "רכים". הדבר נבע מכך שהעברת התערוכה לגלריה שהייתה בעלת חלל גדול, הצריכה פסלים גדולים שימלאו את החלל (אפשר לראות שהפסלים המוקדמים הם הקטנים יותר, והולכים לאיבוד בחלל הגלריה). את הרעיון לפיסול הממולא , בעל ממדי ענק, שאב אולדנברג מתפאורות ל"אירועים" שנתפרו על ידי אשתו.

50 הנושא והמסר: האמן מתייחס בביקורת ולעג לחברה האמריקנית שתאבונה לקנות ולצרוך הוא בלתי מוגבל. ההמבורגר והנקניקיה בלחמניה עשויים מגבס, הוגדלו לממדי ענק. הוא הוקסם מדימויים של מזון שהיו נפוצים וזולים והם פריטים שצורכים אותם ברחוב, נאכלים בעמידה, מתכלים במהירות, ונזרקים לפח האשפה הקרוב. העיצוב של הפריטים בצבעים חזקים מעידים על הקשר של פריטים אלה עם עולם השיווק והפרסום עם טכניקות הצביעה וההדפס המסחריות שלו. במרכז קלאס אולדנברג, "החנות", 1962 , חומרים שונים. מסביב: פרטים

51 "המצרכים" שהועברו מ"החנות" היו זעירים , והיה צורך להציבם על כסאות, שולחנות, או להניחם על הקיר. לעומתם פסלי הוניל קיבלו מעמד עצמאי.

52 "החנות" הייתה ביטוי לעושרו הגדל, ושינוי בסביבת מגוריו
"החנות" הייתה ביטוי לעושרו הגדל, ושינוי בסביבת מגוריו. נוסף לכך התייחסו פסליו גם לאדריכלות גורדי השחקים, שהלכה ורווחה בניו-יורק, ולגידול עוצמתה הפוליטית של ארצות הברית.

53 קלאס אולדנברג, "החנות", 1962 , וניל. גובה 1.53, ס"מ, פרט, העוגה
האמן בוחר במאכלים האהובים ביותר על האמריקנים. הוא יוצר הגזמה והאדרה שהם בעצם שיקוף ולעג לאידיאלים החברתיים – ביקורת אך גם הומור. הוא משתמש בויניל – חומר סינתטי דוחה – כאוכל. העוגה היא בגודל אדם, דבר היוצר היפוך פרופורציות לעומת המציאות. משתרבב לאמנות אלמנט אירוני.

54 קלאס אולדנברג, "שני צ'יזבורגרים עם כל דבר", 1962, גבס צבוע
זהו פסל סביבתי שמורכב מדימוי אופנתי המסמל את תרבות הצריכה והשפע והוא כמעין: "אנדרטה". אולדנברג מבקש לומר לחברה שהפיסול הסביבתי הישן שבערים מנותק לחלוטין מהמציאות של החיים המודרניים ויש לשנותו כדי להתאים אותו לרוח הזמן החדש – גם בנושא וגם בממדים. הנושא לקוח מהתרבות האמריקנית הפופולרית, ומבחינה סגנונית אופייני לאולדנברג סגנון של הגזמה, עניין רב במשטחים וטקסטורות, ושינוי הממדים של האובייקטים. בעבודה שלו יש יסודות צורניים שמקשרים אותו לאקספרסיוניזם המופשט בעיקר במשיכות המכחול וטפטופי הצבע ביצירות מסוימות

55 אולדנברג אומר: "אני אוהב לקחת אוביקט ולשלול ממנו לחלוטין את תפקודו"- וכשזה נעשה, הדבר הופך להיות זר לעולם, ואולם בתור אנדרטה, זר שליט. זוג מספרים, במקום האובליסק של ושינגטון.

56

57 אולדנברג, דיוקן עצמי

58 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין ◄נושאים
נושאים עיקריים: -מלחמה ואלימות -אהבה רומנטיקה וקיטש פרסום חללים פנימיים של בתים - מחווה לאמנים ולאמנות לקוחים מהתרבות הפופולרית.

59 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין
טכניקה ליכטנשטין מפשט את טכניקת הציור שלו והופך אותה לשיטתית, כדי שהתוצאה תדמה עד כמה שאפשר ל"עבודת מכונה". הוא מתכנן את ציוריו באמצעות סקיצות-עבודה המבוצעות על נייר שקוף ואז נוהג להקרין ולהגדיל אותן על בדי ציור. כדי ליצור את את הנקודות דמויות הרשת הוא משתמש במרקעים מחוררים הממולאים בצבע. הוא עובד בשיטתיות: תחילה ממולאים האזורים המנוקדים, אחר כך משטחי הצבע השטוח, ולבסוף מציורים הקווים השחורים. דרך עבודה כזו יוצרת ניכור רב. מתקבל הרושם שהאמן מעוניין להשתחרר מהביצוע הידני האישי, ולהפוך את ביצוע התמונה לתהליך מכני.

60 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין
הנושאים:מלחמה ואלימות

61 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין ◄נושאים
מלחמה ואלימות ליכטנשטיין מתיחס לתרבות הגיבורים והאלימות בקומיקס האמריקאי, אבל מרמז אולי גם למלחמת ויאטנם, בה היתה מעורבת ארה"ב בשנות ה- 60

62 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין ◄נושאים
הנושאים: רומנטיקה וקיטש

63 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין ◄נושאים
רומנטיקה וקיטש נוצרת סתירה בין הנושאים הרדודים והסטראוטיפים, הלקוחים מהתרבות הפופולרית לבין ייצוגם האמנותי, ובין הסגנון ה"קר" ומנוכר לבין בחירת הנושאים האמוציונליים. לא אכפת לי, אני מעדיפה לטבוע מאשר לקרוא לבראד לעזור לי שקיעה.

64 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין
                         ליכטנשטין, ציור גדול מספר 6, 1965 המקור לסדרת "משיכות המכחול" הוא הערך המקודש של אמני הפעולה, ובמיוחד דה קונינג- תנועת ידו של האמן. ביצירותיו של ליכטנשטיין משיכת המכחול החד פעמית, המביעה את נפש האמן הופכת להדפס גראפי כמעט ומיופיף.. ליכטנשטין שינה את עצם טבעה של משיכת המכחול בכך שהשתמש בה כנושא עצמו ולא כאמצעי להבעת רגשות אישיים. למעשה הפך לקריקטורה, לבדיחה, את משיכות המכחול האקספרסיוניסטיות. דה קוניג

65 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין
ליכטנשטין צייר בעקבות אמנים אחרים. כאן בעקבות פיקסו

66 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין
ואן גוך ליכטנשטיין

67 רוי ליכטנשטיין, טקה טקה, 1962, צבע מגנה על בד
המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין "החיילים המותשים, מחוסרי-שינה במשך חמישה ושישה ימים כל פעם, תמיד רעבים לארוחה הגונה, סובלים מזיהום הפטריות הטרופיות, ממשיכים ללחום!" רוי ליכטנשטיין, טקה טקה, 1962, צבע מגנה על בד

68 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין
רוי ליכטנשטיין, "טקה טקה", 1962, צבע על בד תמונה מחוברת קומקיקס (המקור לציור) מה ההבדל בין המקור מחוברת הקומיקס לבין הציור? חוברות הקומיקס נחשבו ל"תרבות נמוכה" ולא לאמנות. ליכטנשטיין הוקסם מהתכנים הרגשניים של הקומיקס אבל עיצב אותם בלי ביטוי של רגשות, על ידי השמטת פרטים, ובסגנון מכני יותר. במקור ניתן להבחין בחיל בודד האוחז במכונת ירייה. בציור הושמט החייל, אך הודגשה מכונת הירייה, שהקליעים עפים ממנה. כך מושמט הגורם האנושי מהקומיקס והיצירה מעצימה את הנשק, אולי כביקורת חריפה על המלחמה. בהעדר בני אדם, הטקסט על החיילים המותשים הופך אבסורדי הצופה חש כמה המלחמה חסרת טעם. השמטת המקום מהמקור הופכת את המלחמה לאוניברסלית.

69 רוי ליכטנשטיין, טקה טקה, 1962, צבע מגנה על בד

70 רוי ליכטנשטיין, קמנו לאיטנו, 1964, צבע שמן ומגנה על בד
המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין רוי ליכטנשטיין, קמנו לאיטנו, 1964, צבע שמן ומגנה על בד

71 המאה ה-20 ◄ פופ ארט◄ רוי ליכטנשטיין
קמנו לאיטנו... נושא וטכניקה: זוג על סף נשיקה מתחת למים. רגע רווי רגש המתואר על ידי ליכטנשטין, בסגנון מכני, לא אישי. הסגנון המנוכר גורם לנו להתייחס לסצינה כאל "קיטש", קלישאה של רומנטיקה. הטקסט: שילוב הטקסט המבאר בצד הציור נעשה אף הוא בהשפעת הקומיקס, והוא חלק בלתי נפרד מהיצירה. הטקסט מספר כיצד הנאהבים חשו שהם אינם קשורים לעולם החיצון "כמו שחיינים שלא צריכים לנשום"- דימוי קלישאתי ולא מציאותי מסר: ציור אירוני שמעלה שאלות לגבי האופן שבו רומנטיקה מוצגת ע"י התקשורת והשפעתה על האופן בו אנו תופסים את האהבה.

72 שאלת בגרות לפניך "קמנו לאיטנו" של רוי ליכטנשטיין.
א. ציין לאיזו לאיזה זרם אמנותי משתייך הציור. ציין והסבר שניים ממאפייני הזרם. (50%) ב. מהו מקור ההשפעה המרכזי על ליכטנשטיין? (10%) ג. הסבר מהו מהמסר של היצירה ובמה הוא בא לידי ביטוי (40%)

73 שאלת בגרות לפניך שלוש יצירות של אנדי וורהול.
א. הסבר מהם הנושאים שהעלה וורהול ביצירות אלה, ומדוע בחר דווקא בהם. (50%) ב. בחר יצירה אחת, והסבר שלושה אמצעים אמנותיים בהם השתמש האמן כדי להעביר את המסר (50%) מרילין התרסקות מטוס, בקבוקי קוקה קולה

74 היפר ריאליזם

75 היפר (סופר) ריאליזם. זהו סגנון אמנותי פיגורטיבי בשנות ה-70 של המאה ה-20 באמריקה ומטרתו היתה להעביר ביקורת על הבנאליה האמריקאית. בהיפר ריאליזם יש חיקוי מדויק ומושלם של המציאות בטכניקה ובחומרים מודרניים, עד לליטוש ולגימור מושלם של היצירה. לצופה נדמה שהוא מביט במציאות הממשית ולא בחיקוי שלה. הנושאים של סגנון זה מתמקדים בחיי היומיום האמריקניים כביטוי לחברת השפע האמריקאית . הסופר ריאליזם מבקש להעביר ביקורת חברתית על החברה המדושנת והשבעה שלא חסר בה דבר והיא הפכה להיות חברה צרכנית, חברת השפע, ומביא את המציאות להגזמה קיצונית. אמניו הבולטים הם: צ'אק קלוז, וראלף גויינגס בציור ודואן הנסון בפיסול.

76 צ'אק קלוז, סוזן, 227x252 ס"מ, 1972, ציור על פי צילום

77 דואן הנסון, אישה עם עגלת קניות, 1969, טכניקה מעורבת

78 דואן הנסון, "אישה עם עגלת קניות", 1969:
דואן הנסון פיסל דמויות בגודל טבעי שהן אב-טיפוס לאמריקני הממוצע בפעילותו היומיומית. הנושא: העתק מדויק של עקרת בית אמריקנית שעורכת את קניותיה ומעמיסה אותם על עגלת הקניות. החומרים: יציקת פוליאסטר מעורב בצבע גוף לקבלת חיקוי מדויק של מרקם העור. החומרים הם מודרניים תעשייתיים, והדמות מולבשת בבגדים אמתיים, שיער, ריסים ושאר האביזרים לקבלת האפקט הריאליסטי. המסר: הנסון מבקש לבטא בדמותה המרושלת (רולים בשיער, סיגריה בזווית הפה, גרב ניילון קרועה), ממדיה הגדולים ועומס המצרכים בעגלה את הפרצוף האמתי של חברת השפע בעידן שבו לא חסר דבר לחברה המערבית והיא הפכה לחברה מדושנת ושבעה, חברה צרכנית בתקופת השפע.

79 אמנות מושגית

80 רוברט סמיתסון, מזח ספירלי, 1970

81 רוברט סמיתסון, מזח ספירלי, 1970

82 חזרה לציור ופוסט מודרניזם

83 ג'ף קונס, מייקל ג'קסון, 1988, קרמיקה.

84

85

86