פסיכולוגיה חברתית.

מצגת בנושא: "פסיכולוגיה חברתית."— תמליל מצגת:

1 פסיכולוגיה חברתית

2 אלטרואיזם. התהליך הקוגנטיבי
עזרה לזולת היא תוצאה של תהליך קוגנטיבי המורכב משלבים שבכל אחד מהם מתקבלת החלטה ורק אם ההחלטה מתאימה בכל שלב בתהליך – הוא ימשיך לעוד שלב ובסוף תתרחש ההתנהגות הפרו חברתית ותוגש העזרה הדרושה. הטיית קשב: דארלי ולאטנה אמרו שראשית נטה קשב וזה התנאי הראשון בתהליך הושטת העזרה. לפעמים אנחנו לא מפנים קשב לאירועים ספציפיים בסביבה כי אנחנו מוצפים בגירויים, לכן מתעלמים מדברים או מהצורך להגיש עזרה. אם הטיית קשב לא מתקיימת - לא תוגש עזרה. פירוש המאורע כמקרה חירום: לאחר הטיית הקשב יש לפרש את המאורע כמקרה חירום וזאת על ידי רמת תפיסה ורמת מוטיבציה. קל לנו יותר לפרש אירועים כשגרתיים ולא כיוצאים מן הכלל, לייחס סיבה למה שקורה ולהתעלם, כדי להימנע ממבוכה במידה ואנו טועים. התופעה מחוזקת בתרבות שמעודדת שלווה ואיפוק.

3 אלטרואיזם – התהליך הקוגנטיבי - המשך
תחושת האחריות: הפרט שואל את עצמו אם זו האחריות שלו להידרש לסוגיה ולהגיש סיוע? למשל, אם אנחנו רואים ילדים מכים זה את זה וברור לנו שאחד מההורים נמצא על הספסל ליד ומתבונן. החלטה מה לעשות: מה לעשות, כיצד לפעול – בשלב זה יחליט הפרט באיזו התנהגות לנקוט. שליטה בכישורים הנדרשים להושטת עזרה: לאחר שגמלה החלטה בליבו להתערב, יחליט בשלב הבא האם יש לי את הכישורים לסייע. האדם מעריך את השליטה בכישורים הנדרשים. אולי אני רוצה להגיש עזרה אבל אין לי ידע לגבי אופן החבישה של הפצוע בתאונה. לפי דארלי וולאנטה, אם אותו אדם נמצא לבד ואין לידו אנשים נוספים, סביר להניח שרמת המוטיבציה שלו להגיש סיוע תגדל והוא ינסה להתמודד עם המצב גם באין לו כישורים או ידע הולם. חיזוי התוצאות האפשריות – ההחלטה אם להתערב או שלהימנע תהיה מושפעת גם מחשש להיפגע או להיתקל בסירוב מצד הזקוק לסיוע או להסתבך בעקבות זאת עם הרשויות. זאת אומרת שהשלב האחרון בקבלת ההחלטה יכלול את המחשבה או השיקול מה תהיה התוצאה האפשרית של הגשת העזרה. למשל, בסדרת הדרמה "האנטומיה של גריי" רואים פעמים רבות את הצורך בקבלת החלטה אם לסייע לאדם חולה שנפצע, על אף שהתוצאה האפשרית היא הידבקות. כל יתר השלבים בשרשרת מתמלאים בסיטואציה – משום שמדובר ברופאים, בעלי קשב, תפיסה ומוטיבציה, תחושת אחריות וכן את הכישורים הנדרשים, אבל השלב האחרון מוביל בכל פעם להחלטה שונה לגבי הביצוע ואם בכלל.

4 אלטרואיזם – תיאוריית הרווח וההפסד
ב פרסם פיליאבין תיאוריה לפיה אנשים מגישים עזרה או נמנעים מכך לאחר שחישבו תגמולים ומחיר. זאת אומרת שכשאנשים נמצאים במצבי חירום הם מחשבים אינטואיטיבית את התגמולים שהם מצפים לקבל באם יגישו סיוע ואת המחיר שהם ישלמו בעדו. מה עלול להיות המחיר? כשנמנעים מלהגיש עזרה המחיר עלול להיות – ייסורי מצפון, אשמה, בושה ולעיתים במדינות מסוימות מעמידים לדין בגין התעלמות ואי הגשת סיוע. מה עשוי להיות התגמול? לפעמים אין תגמול ממשי אלא פשוט נטייה טבעית של האדם לסייע. מבחינה ביולוגית זה משמר ומשביח זנים וגזעים. ראו את הדבורים, המוכנות להקריב נפשן למען מלכתן. אין ספק שחיזוקים חיוביים שניתנו בעבר על התנהגות אלטרואיסטית, מהווים גורם משמעותי בנכונות של האדם להגיש עזרה. תגמולים חיצוניים מהסביבה או ממי שהגשנו לו סיוע וכן תגמולים פנימיים כשאנחנו מרגישים סיפוק.

5 אלטרואיזם – ייחוס ועזרה
עד עכשיו ערכנו דיון על השיקולים הרציונאליים והתהליכים הקוגנטיביים. אבל מה קורה במצבים בהם הצופה מתעלם מהמחיר ופשוט יוצא לעזור לזולת? הוא מייחס סיבה להזדקקות של הזולת לסיוע ולפיכך מייחס אשמה או אחריות למצב ורק אז מקבל החלטה האם לסייע. לפי מודל הייחוס – עזרה תוגש לאדם שלמצוקתו מייחסים סיבות חיצוניות או לא- נשלטות. כשרואים מישהו במצוקה הנטיה היא לייחס סיבה למצבו ולנסות למצוא האם יש לו חלק במצבו, אשמה או אחריות. אם נחוש תגובה רגשית שלילית או חיובית, הדבר ישפיע על ההחלטה אם לסייע. למשל, אם מישהו עולה לאוטובוס ונופל, נייחס לכך סיבה. אם נאמר: "הוא שתוי - זה באשמתו", יצופו רגשות שליליים, גועל, ואז ההחלטה תהיה להימנע מהגשת סיוע. טבעי שנחשוב שהוא הביא על עצמו את מצבו, זהו ומצב נשלט, באחריותו ובאשמתו. אבל, אם מדובר באדם חולה, יצופו רגשות חיוביים, רחמים, על כך שהוא סובל ללא שליטה על המחלה, הוא לא אשם ולא אחראי ואנו נמהר לעזור.

6 אלטרואיזם – עיוותי ייחוס
תאוריות ייחוס מסבירות תופעות נוספות שקשורות בהגשת עזרה. חוקרים שונים טענו שבתהליכי ייחוס הסיבה להגשת עזרה חלים לעיתים עיוותים. הכוונה היא לכך שאנשים מגישים סיוע או מוצאים סיבה להגשת סיוע ולא מייחסים סיבות לכך שהפרט זקוק לעזרה. לא שואלים מדוע הפרט זקוק שנסייע לו אלא מתייחסים להיבטים אחרים. למשל: כשהפרט אינו מגיש עזרה אבל מבקש להגן על האגו שלו הוא מוצא לכך צידוק ואומר שהאחר ״מסייע רק כדי לעשות רושם״. כך גם אלה שמגישים עזרה רק כי ״זה הדבר הנכון לעשות״. ישנה אפשרות נוספת לכך שאנשים מגישים סיוע כשהם פוגשים קרבן, מבלי לייחס סיבה לכך שהוא צריך שנעזור לו, וזה כאשר אנשים חוששים שגם להם יקרה אותו הדבר, תחושת האיום הזאת גורמת להם למהר ולהגיש עזרה. עם תחושת האיום מתמודדים בשני אופנים: הדחקה או סנסטיזציה, הגברת הרגישות. למשל, אם אנחנו רגישים יהיה לנו קשה להתמודד עם המצב ולכן נייחס לקרבן אשמה כי קל לנו יותר להדחיק ולהפחית את רמת האיום.

7