מסכת בבא קמא דף ל עמוד א חיבר: דניאל קינד

מצגת בנושא: "מסכת בבא קמא דף ל עמוד א חיבר: דניאל קינד"— תמליל מצגת:

1 מסכת בבא קמא דף ל עמוד א חיבר: דניאל קינד
סוגיית "המצניע את הקוץ" מסכת בבא קמא דף ל עמוד א חיבר: דניאל קינד

2 דף ל עמוד א

3 ציטוט המשנה רישא: השופך מים ברה"ר (ברשות הרבים) והוזק בהן אחר – חייב (השופך) בנזקו. סיפא: המצניע את הקוץ ואת הזכוכית (ברשות הרבים), והגודר את גדרו (שסמוכה לרשות הרבים) בקוצים, וגדר (של אבנים) שנפל לרה"ר, והוזקו בהן (אנשים) אחרים – חייב (המצניע או בעל הגדר) בנזקן.

4 רישא וסיפא במשנה

5 אומר, מקרה, דין- סיפא אומר: המשנה
מקרה: אדם הסתיר ברשות הרבים קוץ או זכוכית, ולאחר זמן מישהו ניזוק מהן. כמו כן אדם אחר הסתיר קוצים בתוך הקיר החוצץ בין שטחו לשטח רשות הרבים, או שנפל לו היק החוצץ והן הזיקו לרבים דין: אותו אדם האחראי על הנזק- חייב לשלם פיצוי

6 בירור דברי המשנה דברי המשנה בירור הדברים ע"י אמורא

7 הגבלת דברי המשנה: "הגודר את גדרו בקוצים"
המצניע את הקוץ [וכו']. א"ר (אמר רבי) יוחנן: לא שנו (שהוא חייב) אלא מפריח (נתן לקוצים לפרוח לכיון רה"ר, ולא אגדן היטב), אבל מצמצם (הכניס את הקוצים לתוך הכותל) - לא.

8 דעת רבי יוחנן המצניע את הקוץ מצמצם הכניס את הקוצים לתוך הכותל פטור
מפריח הקוצים לא הוכנסו לתוך הכותל חייב

9 מפריח- הקוצים יוצאים מהגדר שלו לעבר רשות הרבים

10 מצמצם- הקוצים מכונסים בגדר ולא מגיעים לשטח רשות הרבים

11 בירור הגמרא עם תשובת אמורא
מ"ט (מאי טעמא- מה הטעם) פטור (אם הכניס את הקוצים לתוך הגדר)? אמר רב אחא בריה דרב איקא: לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים.

12 הרחבה – בעניין "אין דרכם של בני אדם להתחכך בכתלים"

13 הרב יצחק זילברשטיין בספרו "חשוקי חמד"
הרב דן בשאלה הבאה: "צבע גדר חצרו, ולא הזהיר בשלט שהצבע טרי, ואחד עבר ברחוב וטינף את חליפתו בצבע, והחליפה יצאה מכלל שימוש האם הצובע חייב בדיני אדם או בדיני שמים?"

14 האם חייב על הנזק שהצבע שלו גרם?
בדיני שמיים צריך עיון, כי כיום הדרך היא לדבר עם אנשים ברחוב ולהישען לפעמים על הקיר בדיני אדם פטור, כי הנזק מוגדר כ"בור", ויש פטור על נזק לכלים כמו בגדים

15 המשך הגמרא ת"ר (תנו רבנן):
פתיחה למקור תנאי- ברייתא או תוספתא ת"ר (תנו רבנן): המצניע קוצותיו וזכוכיותיו לתוך כותל של חבירו, ובא בעל כותל וסתר כותלו, ונפל לרה"ר והזיקו – חייב המצניע.

16 לשון התוספתא המקורית המצניע קוצים וזכוכית בתוך כותלו של חבירו,
תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ב הלכה ו המצניע קוצים וזכוכית בתוך כותלו של חבירו, ובא בעל הכותל וסתרו, ובא אחר והוזק בהן - הרי זה חייב

17 אומר, מקרה, דין, טעם אומר: הגמרא מביאה תוספתא
מקרה: אדם הכניס קוצים וזכוכיות לגדר של אדם אחר, לאחר זמן בעל הגדר הרס אותה, והקוצים והזכוכיות נפלו לרה"ר ואדם אחר ניזוק מהן הדין: האדם שהכניס את הקוצים- חייב טעם: המצניע חייב משום שעשה "בור המתגלגל"

18 הגבלת הברייתא ע"י האמורא ר' יוחנן
א"ר יוחנן: לא שנו (בברייתא שהמצניע חייב) אלא בכותל רעוע, אבל בכותל בריא – המצניע פטור, וחייב בעל הכותל.

19 דין המצניע את קוציו בכותל
חזק (בריא) פטור (בעל הכותל- חייב) חלש (רעוע) חייב

20 ר' יוחנן: כותל רעוע כותל חזק המצניע חייב פטור בעל הכותל

21 מדוע המצניע חייב, כאשר הוא הניח קוצים בכותל רעוע שאינו שלו?
רש"י: דה"ל (דהוה ליה= שהיה לו) למצניע לאסוקי (להעלות) אדעתיה (א-דעתיה= על דעתו) שכותל זה עומד לסותרו

22 מדוע המצניע חייב, כאשר הוא הניח קוצים בכותל רעוע שאינו שלו?
תוספות רי"ד: כל היכי דהוי כותל רעוע, דאיכא פשיעה גבי מצניע, שהוא הראשון, אף על פי שזה הסותר נמי פשע, דהו"ל לעיוני, בתר גרמתו של ראשון אזלינן

23 ואף ע"ג דראה אותן הוא פטור שהוא מתכוין לסתור את כותלו ומאליהם נפלו
מה הדין אם בעל הכותל הרעוע ראה את הקוצים בכותל שלו לפני שהוא סתר אותו, האם במקרה שכזה בעל הכותל יהיה חייב? תוספות רי"ד ואף ע"ג דראה אותן הוא פטור שהוא מתכוין לסתור את כותלו ומאליהם נפלו

24 רבינא האמורא לומד הלכה מכוח הברייתא
אמר רבינא, זאת אומרת: המכסה בורו בדליו (כיסוי בור) של חבירו, ובא בעל דלי ונטל דליו – חייב בעל הבור.

25

26 שים לב תמרור לפניך! שיטה מקובצת מסכת בבא מציעא דף קב עמוד א
כתב רבינו סעדיה גאון ב"דרכי התלמוד" שלו שחבר בלשון ערבי: "כל זאת אומרת" - הלכה היא

27 השוואה בין המקרים המצניע קוצים בכותל רעוע- כדין בעל הבור שכיסה את בורו בכיסוי (דלי) שאינו שלו ההשוואה: כמו שהמצניע היה צריך להעלות בדעתו שבעל הכותל יסתור את הכותל שלו, כך בעל הבור היה צריך להעלות בדעתו שבעל הכיסוי יקח את הכיסוי שלו בחזרה, ולכן בשני המקרים הללו, המצניע, ובעל הבור – חייבים על הנזק שנגרם

28 והכא נמי איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שזה יטול את דליו
רש"י מסביר מדוע בעל הבור חייב במקרה שהוא גזל כיסוי לבור שלו, ובעל הבור לקח בחזרה את הכיסוי בלי להודיע לו כדאמרינן (כמו שאמרנו) במצניע קוצותיו, דהיינו בור בכותל רעוע של חבירו (כלומר הנחת הקוצים בכותל של החבר, דינה כאב נזק "בור"), וסתר זה את כותלו, דחייב המצניע והכא נמי איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שזה יטול את דליו

29 תבנית פשיטא, מהו דתימא, קמ"ל
בקטע הבא בגמרא מצינו תבנית החוזרת ומופיעה פעמים רבות בתלמוד, והיא: פשיטא (הדבר פשוט ומדוע נצרכו ללמד זאת) מהו דתימא (הייתה לך מחשבה לומר אחרת) קמ"ל (לכן למסקנה נצרכה גם ההוראה השנייה, כדי ללמד שלא כמו המחשבה האחרת)

30 פשיטא! שאלת הגמרא ותשובתה
פשוט הדבר שיש ללמוד שבעל הבור חייב כשבעל הכיסוי לקח אותו, כמו שהמצניע חייב בכותל רעוע, ולא בעל הכותל, כי בעל הבור והמצניע הם אלו שגרמו להיזק מהו דתימא, התם הוא דלא הוי ידע ליה דלודעיה, אבל הכא דידע ליה הוה ליה לאודועיה, קמ"ל.

31 שאלת הגמרא ותשובתה פשיטא! מהו דתימא, התם הוא דלא הוי ידע ליה דלודעיה, אבל הכא דידע ליה הוה ליה לאודועיה, תרגום: מהו שתאמר, שם הוא שלא היה יודע לו שלהודיעו, אבל כאן שידע לו היה לו להודיעו הסבר: כלומר, היה מקום לומר, שדווקא במקרה של המצניע, המצניע הוא זה שחייב ולא בעל הכותל, כי בעל הכותל כלל לא ידע מי הניח לו את הקוצים בכותל, אבל כאן במקרה של (רבינא) הבור, שבעל הכיסוי ידע מיהו בעל הבור, שכן הוא לקח את הכיסוי מהבור של אותו אדם, הייתה מחשבה לומר שדווקא בעל הכיסוי יהיה חייב, כי היה לו להודיע לו שהוא לוקח לו את הכיסוי קמ"ל.

32 רש"י מהו דתימא - לא דמי (אין זה דומה המקרה של המצניע למקרה של כיסוי הבור), דהתם (במצניע) משום הכי ליכא (אין) לחיוביה (לחייב) לבעל כותל, דלא הוי ידע ליה למצניע דלודעיה שיבא ויטול קוצותיו אבל בעל הדלי דידע לבעל הבור איבעי ליה (צריך לו) לאודעיה שהוא נוטל את דליו אשמעינן (השמיע לנו) רבינא דלאו היינו טעמא (הטעם לחיוב ופטור אינו היכולת להודיע לבעל הנזק)

33 שאלת הגמרא ותשובתה פשיטא!
מהו דתימא, התם הוא דלא הוי ידע ליה דלודעיה, אבל הכא דידע ליה הוה ליה לאודועיה, קמ"ל תרגום: קא משמע לן (משמיע לנו) הסבר: משמיע לנו רבינא, שאין הטעם כן, ובעל הכיסוי אינו חייב להודיע לבעל הבור על כך שהוא לוקח את הכיסוי שלו. הטעם לכך הוא שרק בעל הנזק הראשוני חייב בכל תוצאות הנזק.

34 הגמרא מביאה את המשך לשון התוספתא הקשורה להצנעת נזקים
ת"ר: חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן (כדי שלא יזיקו לאחרים) ומעמיקים להן ג' טפחים, כדי שלא יעכב המחרישה. פתיחה למקור תנאי- ברייתא או תוספתא

35 תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ב הלכה ו
רישא: המצניע קוצים וזכוכית בתוך כותלו של חבירו ובא בעל הכותל וסתרו ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב סיפא: חסידים הראשונים היו מוציאין אותן לתוך שדות עצמן ומעמיקין להן שלשה טפחים כדי שלא תעלים המחרישה

36 הטמנה 3 טפחים כדי שלא יעכב המחרשה

37 סיפור על הנהגת האמוראים
רב ששת שדי להו בנורא. השליך להם באש רבא שדי להו בדגלת. השליך להם במי נהר החידקל

38

39

40 ביאור העניין ע"פ המהר"ל מפראג
כיצד הכי עדיף מצד מידת חסידות להיפטר מהקוצים? רבא להשליך לנהר (כי בשריפה נשאר האפר או בהטמנה זה עוד מצוי) רב ששת לשרוף (כי בהטמנה באדמה או בנהר אינו משמיד אותו) החסידים הראשונים להטמין (כי בשריפה עוד מצוי בעין האפר, ובנהר- הרי זה מצוי במקום רחוק)

41 האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין; רבא אמר: מילי דאבות;
המשך הגמרא אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין; זה מי שרוצה להיות חסיד, לקיים דברים של נזיקין רבא אמר: מילי דאבות; דברים של אבות ואמרי לה: מילי דברכות. ויש אומרים: דברים של ברכות

42 רבינו חננאל ת"ר חסידים הראשונים היו כו' רב ששת שדי להו לקוצין וכיוצא בהן לנורא וקלי להו. מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין. (דת"ר חסידין הראשונין כו') פי' החפץ להיות חסיד יקיים מילי דנזקין אפי' לרשות הרבים. רבינא אמר מילי דאבות מסכת אבות משה קיבל וגו' ואמרי לה מילי דברכות כדאמרי' אסור לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה וכיוצא בו:

43 פירוש המהרש"א (חידושי אגדות)
יראה כי חסיד נאמר על מי שעושה מעשיו על צד היותר טוב כמאמרם פ"ק דע"ז במעלות הטוב עשרה דברים זהירות מביאה לידי זריזות כו' וחשיב למעלה עליונה חסידות מביאה לידי רוח הקודש

44 עבודה זרה כ עמוד ב א"ר פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות,
זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים

45 המשך פירוש המהרש"א (חידושי אגדות)
ולפי שיש לאדם במעשיו הטובות ג' חלקים דהיינו: א. טוב לשמים. ב. וטוב לבריות. ג. וטוב לעצמו. קאמר רב יהודה מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין דאז יכול לתקן מעשיו שיהיה טוב לבריות ורבא קאמר דלקיים מילי דאבות דאז יתקן מעשיו שיהיה טוב לעצמו במדות ואמרי לה דלקיים מילי דברכות דאז יתקן שיהיה טוב לשמים וכל אחד מהני אמוראי נקט כל א' מהני ג' מיני חלוקים במעשים טובים של אדם וק"ל (וקל להבין)

46 חידושי הרשב"א יש מפרשים ובכל חדא מהני אמרינן מילי דחסידותא,
יש מפרשים ובכל חדא מהני אמרינן מילי דחסידותא, בניזקין הא דחסידים הראשונים מצניעין, ובאבות האומר: "שלי שלך ושלך שלך- חסיד", ובברכות: "חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין".

47 נימוקי יוסף (דף י"ד בדפי הרי"ף)
לעומת הרשב"א שהסביר ש"מילי דנזיקין" זה התוספתא המדברת על החסידים שהצניעו את הקוצים, הנימוקי יוסף מסביר שמדובר בשלושת הבבות (קמא, מציעא, בתרא): תלתא בבי דשייך בהו נזקין וגזל ומשיב אבדה ואונאה ורבית משום דלא מיקרי חסיד אלא מאן דעביד לפנים משורת הדין בין לקדש עצמו במותר לו בדברים שבינו לבין המקום בין למעבד הרחקה יתירא דלא ליגע באיסור גזל ונזקין וכיוצא בהן

48 שיטה מקובצת ובפחות משלשה אלה לא יוכל להיות חסיד שיקיים:
ובפחות משלשה אלה לא יוכל להיות חסיד שיקיים: 1. מילי דנזקים שישמר מהיזק חבירו בכוונה ושלא בכוונה 2. ושיקיים מילי דאבות שיהא ותרן בממונו שיאמר שלי שלך ושלך שלך 3. ושיקיים מילי דברכות שיתפלל בכוונה שלמה

49 ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ג סימן יד
ומכאן נראה איך שיזהיר אדם את עצמו להרחיק מניזקין. כמו שאמר רב יהודא, מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזקין, פי' שילמוד אדם דיני נזיקין. כדי להרחיק עצמו מהן, או כדי לידע איך לשלם לנזקיהן.

50 רבי אליהו ב"ר בנימין וולף שפירא כתב בספרו אליה רבה רב, א
רבי אליהו ב"ר בנימין וולף שפירא כתב בספרו אליה רבה רב, א גרסינן [ב"ק ל ע"א] האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דברכות. ולכאורה תמ[ו]ה דמשמע מי שלא קיים אותן חסיד הוא דלא מקרי אבל רשע נמי לא מקרי, הא כתיב [משלי כח, כד, ועיין ברכות לה ע"ב] חבר הוא לאיש משחית, אלא ר"ל שלא יסמוך על הכלל [על הכל] שאמר (על) שהכל יצא אלא ילמוד מילי דברכות לברך על כל מין ברכה השייך לו, וכתב בכתבי האר"י [עי' שער המצות פ' עקב] זה לשונו, הפוטר עצמו בברכ(ו)ת שהכל הרי זה בכלל בור שקללוהו חז"ל [ברכות כ ע"ב] ע"כ.

51 מסכת ברכות דף כ עמוד א: בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה
היעב"ץ: לכן רב יהודה הנהיג ללמוד מסכת נזיקין בזמנו

52 ספר מסילת ישרים פרק יט חלקי החסידות הראשונים ג', הא' במעשה, הב' באופן העשיה, הג' בכונה, החלק הא' במעשה אף הוא יתחלק לב' חלקים, הא' במה שבין אדם למקום, והב' במה שבין אדם לחבירו, החלק הא' שבא' הוא - במעשה שבין אדם למקום, וענינו קיום כל המצות בכל הדקדוקים שבהם עד מקום שיד האדם מגעת, ואלה הם שקראום חז"ל שירי מצוה, ואמרו (סוכה ל"ח): שירי מצוה מעכבים את הפורענות כי אף על פי שגוף המצוה נשלם זולתם וכבר יצא בזה ידי חובתו, הנה זה לכל המון ישראל, אך החסידים אין להם אלא להרבות בהשלמתם ולא למעט בהם כלל. ...ואמרו עוד ז"ל (ב"ק ל'): אר"י האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דברכות - וזה למה שבינו לבין קונו. ואמרי לה: לקיים מילי דנזקין - וזהו למה שבינו לבין חבירו. ואמרי לה: לקיים מילי דאבות - ששם נכללים ענינים מכל החלקים.

53 ערוך השולחן אורח חיים סימן רב סעיף ב
אמרו חז"ל [ב"ק ל'.] האי מאן דבעי למיהוי חסידא יקיים מילי דברכות ונראה דה"פ דהחסיד עושה לפנים משורת הדין והנה בברכות קיי"ל ספק ברכות להקל והחסיד מוציא את עצמו מידי קולא זו כגון שספק אצלו אם בירך בורא נפשות אם לאו וא"צ לברך מספק והחסיד אוכל או שותה עוד איזה דבר ומברך בורא נפשות וכן כשיש דבר שספק הוא אם מברכין העץ או האדמה מברכין האדמה והחסיד אוכל עוד שני דברים שברכתן וודאי אחת העץ ואחת האדמה וכן כשיש ספק אם צריך לברך ברכה אחרונה כגון שאינו יודע אם אכל כזית בכדי אכילת פרס וא"צ לברך מספק והחסיד אוכל שיהיה וודאי בכדי אכילת פרס ומברך וכן בשתיית חמים כיוצא בזה וכן בכל מיני ספיקות רואה החסיד להוציא א"ע מן הספיקות וכ"ש שהחסיד לא יסמוך עצמו על מה דתנן ועל כולם אם אמר שהכל יצא והפוטר עצמו בכל דבר בברכת שהכל ה"ז בור [א"ר סק"א בשם האריז"ל]: