רצ"ב מצגת שהוצגה בספ"כ בעניינו של השוטר שחר מזרחי.

מצגת בנושא: "רצ"ב מצגת שהוצגה בספ"כ בעניינו של השוטר שחר מזרחי."— תמליל מצגת:

1 רצ"ב מצגת שהוצגה בספ"כ בעניינו של השוטר שחר מזרחי.
המצגת סוקרת את ההיבטים השונים בפרשה, כולל הטיפול המשטרתי עד כה. המצגת אף מפרטת את ההכרעות השיפוטיות, הן בבית המשפט המחוזי, והן בבית המשפט העליון. לאור חשיבות הנושא, וההד שנוצר בעקבותיו – הן בתוך הארגון, והן מחוצה לו – יש להעביר את תוכן המצגת בפורומים שונים בתחום המחוז/אגף. עמיחי שי, ניצב ר' אמ"ש

2 פרשת הבלש שחר מזרחי תאריכים רלוונטיים:
– מועד התרחשות האירוע בגינו הועמד לדין. – מועד הגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי. – מועד הכרעת הדין בבית המשפט המחוזי. – מועד גזר הדין בבית משפט המחוזי. – מועד הגשת ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט העליון. מועד הדיון בבית המשפט העליון. – מועד החלטת בית המשפט העליון.

3 סיוע משפטי: בהליך בבית המשפט המחוזי – אושר סיוע חריג של 161,411 ₪ עבור הייצוג בתיק. עבור הייצוג בערעור, אושרו לשוטר 186,400 ₪ סה"כ קיבל השוטר כ- 350,000 ₪ עבור סיוע משפטי.

4 אמצעים מנהליים: עם הפתיחה בחקירה נשקלו נגד השוטר אמצעים מנהליים, והוחלט שלא להשעותו, ולהסתפק בהעברתו לתפקיד שאינו כרוך במגע עם הציבור, וללא נשיאת נשק. השוטר מצוי בסטטוס זה עד היום, על אף פניות של גורמים שונים בדרישה לפטרו מהשירות.

5 הדיון בבית המשפט המחוזי
כנגד השוטר, בלש בתחנת חדרה, הוגש כתב אישום בגין הריגה. עפ"י עובדות כתב האישום, בתאריך היה השוטר יחד עם שלושה שוטרים נוספים, במסגרת פעילות יזומה לחשיפה ומניעה של פריצות לרכב בפרדס חנה. שוטר אחד (אחר) היה בתצפית, והשוטר מזרחי ושניים אחרים היו ב"צוות סגירה". "צוות הסגירה" קיבל דיווח מהתצפיתן על אדם שהחזיק כלי פריצה וניסה לפרוץ לרכב מסוג מאזדה (להלן: "המנוח"). "צוות הסגירה" ובתוכו השוטר הגיע למקום וחסם את רכב המאזדה. המנוח שהיה כבר בתוך המזדה יצא מהרכב והחל לברוח לכוון רכב מיצובישי, בו חיכה לו חברו. השוטר הזדהה כאיש משטרה, צעק למנוח לעצור, רדף אחריו והשיג אותו בסמוך לרכב המיצובישי. בין המנוח לשוטר התפתח עימות, המנוח דחף את השוטר, נכנס למושב הנהג במיצובישי וניסה להימלט. מדובר היה בשלב זה, בתזוזה ראשונית של הרכב, ובמהירות נמוכה מאוד. נוצר מגע בין הרכב לשוטר, אולם השוטר לא נפגע ממש. השוטר שלף את אקדחו, ניפץ את שמשת הנהג, התקיימו חילופי דברים מהירים בינו לבין המנוח, ובנסיון למנוע את בריחת המנוח ירה השוטר לעברו יריה אחת שחדרה לראשו וגרמה למותו. השוטר טען כי בנסיבות האירוע, אינו נושא באחריות פלילית לאור תחולתם של סייג ה"הגנה העצמית", וסייג ה"צידוק".

6 במסגרת חקירתו במח"ש צפון, טען השוטר כי הירי נבע ממצב של סכנת חיים ולכן היה מכוון כדי למנוע את הסכנה. במסגרת עדותו בבית משפט טען כי הירייה נפלטה שלא מרצון כלל, והיא שניפצה את השמשה ופגעה במנוח. בית המשפט העדיף את גרסתו של השוטר במח"ש על פני זו שנמסרה בבית משפט, וקבע כי גרסתו בבית משפט הינה כבושה, בלתי מהימנה ואף מביכה.

7 ביהמ"ש המחוזי, בחן את העובדות והממצאים של האירוע כמו גם את הגרסאות השונות שמסר השוטר, כללי הפתיחה באש של המשטרה, והאם התקיימו בנסיבות המקרה ההגנות להן טען השוטר.

8 הגנה עצמית ההגנה העצמית כסייג לתחולת הדין הפלילי, קבועה בסעיף 34 י' לחוק העונשין. לשון הסעיף קובעת: "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים."

9 הגנה עצמית בחוק ובפסיקה נקבעו ששה תנאים מצטברים לתחולת ההגנה:
תקיפה שלא כדין. סכנת מוחשית. מיידיות (על ההגנה להתבצע רק מרגע שהמעשה דרוש באופן מיידי כדי לעצור את התקיפה, וכי עליה להפסק מרגע שההתגוננות אינה נדרשת עוד לעצירת התקיפה). האדם לא הכניס עצמו למצב בהתנהגות פסולה (היעדר אחריות של המותקף לתקיפתו). נחיצות – האם ניתן היה להדוף את התקיפה בדרך שהיא פחות פוגענית כלפי התוקף. פרופורציה – יחס ראוי בין הנזק הצפוי מפעולת המגן, לבין הנזק הצפוי מהתקיפה.

10 הגנה עצמית לעניין טענת ההגנה העצמית קבע בית המשפט כי במקרה הספציפי לא היה השוטר "במצב של סכנת חיים בעת שירה במנוח, וכי הטעם העיקרי – לכך שירה, הוא הרצון למנוע את הימלטותו של המנוח". גם אם חש הנאשם סכנה מסוימת כתוצאה מכך שנפגע קלות מהרכב שהחל ביציאה ממקום חנייתו, קבע בית המשפט כי אינו סבור שהשוטר חש סובייקטיבית סכנה מוחשית לחייו. לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי הגנת "ההגנה העצמית" לא חלה, לא היתה הצדקה לירי ולנאשם היו דרכים אחרות כדי לטפל במצב שנוצר ולמנוע את הסכנה המסוימת.

11 הגנה עצמית מדומה עוד קבע בית המשפט, כי גם אם היה מקבל כי הנאשם חש בסכנת חיים מבחינה סובייקטיבית, וגם אם לא היה מקבל טענה זו מבחינה אובייקטיבית, הרי שגם אז לא היתה חלה ה"הגנה העצמית". זאת, לאור העובדה שלא התקיימו התנאים ההכרחיים לקיומה של ההגנה ובמיוחד תנאי הנחיצות, הסבירות והמיידיות. הנאשם היה יכול לבחור בדרכים חלופיות, כגון: ירי לכוון גלגלי הרכב, להכות את המנוח באמצעות הנשק לאחר שהחלון כבר היה מנופץ, להוציא את המנוח מהרכב ללא ירי וכדומה.

12 צידוק הגנת הצידוק, כסייג לתחולת המשפט הפלילי, קבועה בסעיף 34 יג' לחוק העונשין. הסייג קובע, בסעיף קטן 1, כי אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה אם היה "חייב או מוסמך לפי דין לעשותו". השוטר טען כי לאור היותו בלש בתפקיד בעת האירוע, שאינו חייב בחובת נסיגה לאור סכנת החיים שחש בה, ובמשולב עם טענת "טעות במצב דברים", קמה לו הגנת הצידוק. בית המשפט דחה טענתו זו וקבע כי: "הנאשם הפר בדרך פעולתו את כללי הפתיחה באש של משטרת ישראל המתייחסים למעצרם של חשודים בביצוע פשע מסוכן, והמשקפים כאמור את תנאי הגנת הצידוק שממנה עשויים ליהנות השוטרים המפעילים נשק לצורך אכיפת הדין". לאור זאת הרשיע בית המשפט את השוטר בעבירת הריגה, לאחר שקבע כי לא התקיימו במקרה זה ההגנות שבדין למעשהו.

13 גזר הדין בבית משפט המחוזי
ביהמ"ש ציין את הקושי במציאת האיזון בין שיקולי החומרא, ובראשם הערך של קדושת החיים המצדיק תגמול עונשי ראוי ומסר עונשי בצידו, ובין שיקולי הקולא הנכבדים שהועלו בשלב הטיעונים לעונש – המעשה שבוצע במסגרת פעילות משטרתית לגיטימית וחשובה, הלחיצה על ההדק – שהינה פעולה מהירה בסיומה של ריצה מהירה, ולאחר שהמנוח ניסה לתקוף במברג את השוטר – וניסיונו של המנוח להימלט על אף שהשוטר עמד לידו, ועל אף שנוצר מגע פיסי בין רכב המנוח ובין השוטר. בנוסף לכל אלה הוצגו נסיבותיו האישיות המרשימות של השוטר – אישיותו ושירותו המסור והמצטיין בצבא ובמשטרה. לאור זאת גזר ביהמ"ש של השוטר 30 חודשי מאסר, מתוכם 15 חודשי מאסר בפועל, והיתרה על תנאי.

14 הגשת הערעור, והערעור שכנגד
השוטר הגיש ערעור לביהמ"ש העליון כנגד ההרשעה, וכנגד חומרת העונש. במקביל הוגש ערעור מטעם המדינה כנגד קולת העונש. במסגרת הערעור חזר השוטר לגרסתו המקורית במח"ש, וטען לקיומה של ה"הגנה העצמית".

15 הדיון בבית המשפט העליון
ביהמ"ש העליון בדחותו את הערעור של השוטר קבע: א. ביהמ"ש שלערעור ככלל אינו מתערב בממצאים שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית, ובמקרה הספציפי הוא גם לא מצא מקום לכך. ב. גם אם המערער חש בסכנה מסוימת מצידו של המנוח, נוכח מצבו הפיסי והנפשי בו היה מצוי בעת בצוע הירי, הרי שלא יתכן כי חש סכנה לחייו מצידו של המנוח אשר בקש להמלט מהמקום. ג. גם אם היה מגע פיסי בין רכבו של המנוח ובין המערער, הרי שהיה זה מגע קל בלבד שנוצר תוך כדי יציאת הרכב ממקום החניה, במהירות אטית ביותר.

16 ד. ביהמ"ש העליון קבע כי בפני המערער היתה האפשרות לפסוע לאחור, וכך להימנע ממסלול הנסיעה של הרכב.
ה. ביהמ"ש העליון קבל את קביעת ביהמ"ש המחוזי לפיה המערער ירה במנוח כדי למנוע את הימלטותו, ועל מנת שלא "לוותר" לו. ו. ביהמ"ש קבע: "אכן נראה כי המערער פעל מתוך מסירות ודבקות במשימה, אולם ערכים ראויים אלה הביאו במקרה שלפנינו לתוצאה הרת אסון" ז. ביהמ"ש העליון ציין כי גם אם היה מקבל את גרסת המערער לעניין סכנת החיים שחש בעת האירוע – לא היה מקבל את הערעור, שכן גם במצב דברים זה עמדו בפני השוטר חלופות אחרות (כגון ירי לגלגלים, או ירי לרגלי המנוח).

17 לעניין העונש קבע בית המשפט העליון:
א. המערער הורשע בעבירת הריגה, ועל כן על העונש שהוטל עליו לשקף את ערך קדושת חיי האדם במשפטנו. ב. על העונש להלום את חומרת מעשהו של המערער שבירי בלתי מוצדק גרם למותו של אדם, וזאת אף אם אותו אדם היה עבריין, שאינו מעורר אהדה יתירה. ג. ביהמ"ש ראה חשיבות רבה להבהיר כי גם שוטרים העוסקים במלאכת אכיפת החוק, הנאלצים להתמודד עם מצבים קשים, כפופים להוראות החוק. על כן, בבואם לאכוף את החוק, עליהם לעשות כן תוך שימוש באמצעים שהחוק העניק להם. ד. בעניינו נקבע כי המערער לא היה בסכנת חיים, ופעל בניגוד להוראות הפתיחה באש של המשטרה. כן ציין ביהמ"ש כי מדובר בשוטר מצטיין ומוערך אשר ביצע את המעשה מתוך דביקות במשימה ונחישות למלא את תפקידו היטב. ה. לאחר בחינת מכלול השיקולים, קבע בימ"ש העליון כי ביהמ"ש המחוזי שגה בכך שנתן משקל יתר לשיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של המערער, ולא נתן משקל מספיק לשיקולים הנוגעים לערך חיי האדם שנגדעו על ידי המערער, ומן הראוי להחמיר בעונשו במידה ניכרת. ביהמ"ש העמיד את עונשו של המערער על 30 חודשי מאסר בפועל, ו – 15 חודשי מאסר על תנאי. מועד תחילת ריצוי העונש –