אדם בוגר צורך 2.5 - 3 קג' מזון ונוזלים ליום האם כל מה שנכנס יוצא? מה נשאר?

מצגת בנושא: "אדם בוגר צורך 2.5 - 3 קג' מזון ונוזלים ליום האם כל מה שנכנס יוצא? מה נשאר?"— תמליל מצגת:

1 אדם בוגר צורך קג' מזון ונוזלים ליום האם כל מה שנכנס יוצא? מה נשאר?

2 מערכת ההפרשה מפנה מהגוף חמרים מיותרים באמצעות: נשיפה,זיעה, צואה, שתן
מערכת ההפרשה מפנה מהגוף חמרים מיותרים באמצעות: נשיפה,זיעה, צואה, שתן

3 תפקיד מערכת ההפרשה פינוי חומרים מזיקים ומיותרים
שמירה על מים וריכוז תקין של מלחים וחמרים אחרים הומאוסטזיס

4 כליה עורק המוביל לגוף וריד חלול תחתון צינור מוביל השתן שלפוחית השתן

5

6 תהליך הניקוי בכליה הדם נכנס לכליה – דרך עורק הכליה שהוא הסתעפות של העורק הבטני הראשי. כל דקה נכנס 1.2 ליטר דם לכליה .כרבע מכלל הדם - כל דקה. כלומר כל הדם עובר ניקוי מידי 4-5 דקות.

7 ניקוי הדם אמוניה: נוצרת בכבד כתוצאה מפרוק חלבונים שמופרשת כשתנן לדם ומסולקת ע'י הכליות. תרופות וחמרים אחרים : יוני כלור, נתרן, סידן

8 הבדלים בהרכבי הדם והשתן
שם החומר ריכוז באחוזים מהנפח בדם בשתן מים חלבונים גלוקוז מלחים(יוני כלור שתנן

9 שתנן השתנן התגלה ב-1773 ע'י כימאי צרפתי
התרכובת הראשונה לכימיה האורגנית

10

11 שלפוחית השתן עשויה שלוש שכבות:
הפנימית ביותר הינה קרום רירי בעל קפלים המאפשר לשלפוחית השתן לגדול בעת הצטברות שתן. השכבה האמצעית עשויה שרירים אורכיים רבים האחראים לשחרור השתן השרירים יתכווצו עוד ועוד עד לסיומה המוצלח של הפעולה עד תומה. השכבה החיצונית של השלפוחית מכוסה בחלקה בעטיפה סיבית. אצל אדם בוגר יכולה השלפוחית להכיל עד חצי ליטר נוזלים, אך כבר ב-250 מ"ל מורגש הצורך להטיל שתן. השתן מגיע אל השלפוחית דרך השופכנים היוצאים מן הכליות. שחרור השתן מהשלפוחית נשלט על ידי סוגר שצמוד לחלקה העליון של השופכה.

12

13 בכל כליה מליון נפרונים

14

15

16 נפרון

17 תהליך יצירת השתן כל כליה בנויה ממיליון נפרונים.
נפרונים הם המסננות הזעירות המנקות את הדם והם למעשה יחידות הפעולה של הכליה. הנפרון הוא צינור ארוך ומפותל אשר מורכב מקופסית באומן, פקעת נימי דם (גלומרולוס) ואבובית. האבובית מחולקת ל-3 חלקים: אבובית מקורבת- החלק הקרוב לקופסית באומן והגלומרולוס. לולאת הנלה- החלק המפותל בצורת U. אבובית מרוחקת- החלק הרחוק מקופסית באומן והגלומרולוס.

18 תהליך הסינון מתאפשר הודות ל-:
הפרשי הלחצים - סינון החומרים תחת לחץ אל חלל הקופסית. לחץ הדם בנימי הפקעית גבוה מהרגיל 30( ממ כספית) והוא בערך : 70 מ"מ כספית בעוד שלחץ הנוזל בקופסית באומן הוא בערך : 20 מ"מ כספית מבנה מיוחד של צנורות נימי הפקעית – מבנה המיוחד של נימי הפקעית : מחוררים מאד כך מתאפשר מעבר גדול של חומרים בקצב גדול פי 100 עד 1000 מקצב מעבר חומרים דרך שאר נימי הדם בגוף. העורקיק הנכנס לקופסית רחב יותר מהעורקיק היוצא מהפקעית , כתוצאה מכך מצטבר דם בפקעית ולחץ הדם בנימים עולה . המבנה המיוחד של נימי הפקעית מאפשר עמידה בלחץ דם גבוה.

19 תהליך יצירת השתן הדם העובר בכליה מגיע אל הנפרונים.
בנפרונים הדם עובר דרך נימי דם דקיקים(בקופסית באומן). הדם הזורם בתוך הנימים נתון בלחץ גבוה יחסית, וזאת מפני שנימים אלה צרים מאוד. לחץ זה גורם לחומרים השונים שבדם לחלחל דרך הדפנות הדקיקות של הנימים כשהם מומסים במים, ולכן לחץ דם תקין חשוב לפעולת הסינון בכליה. כאשר לאדם יש הפרעות הלחץ הדם פעולת הסינון איננה תקינה וישנה סכנה כי דמו של האדם יישאר לא מסונן. קופסית באומן רוב החומרים : גלוקוז, שתנן, יוני כלור, נתרן, סידן וחומצות האמינו, שנמצאים בנימים מסוננים אל הקופסית, חוץ מתאי הדם ומולקולות של חלבונים. סינון זה לא צורך אנרגיה ומתבצע בדיפוזיה.

20 קצב הסינון מושפע מ- שינויים בלחץ הדם העורקי בכליה- הגברת לחץ הדם יגרום להגברת קצב הסינון. הנוזל הנאסף בקופסית נקרא- שתן ראשוני או תסנין. התסנין מכיל חומרים הנחוצים לגוף כגון מלחים וסוכר(גלוקוז), וכן כמות גבוהה של מים. אילו הופרש התסנין בצורתו זו מן הגוף, האדם היה מתייבש. התסנין זורם מקופסית באומן בצינור דק אל האבובית המקורבת. בדרך זו עובר התסנין תהליך הנקרא ספיגה חוזרת. תהליך זה הוא למעשה חזרה של 80% מהחומרים שבתסנין לדם (מאבובית הנפרונים אל הנוזל הבין תאי שמחוץ לנפרונים ומשם לדם).

21 הספיגה החוזרת מתבצעת בשני אופנים:
   הספיגה החוזרת מתבצעת בשני אופנים: ספיגה חוזרת פסיבית- נעשית באחד משלושה מנגנונים- דיפוזיה- מומסים עוברים בהתאם למפל הריכוזים. אוסמוזה- מים העוברים מתמיסה מהולה למרוכזת. מפל אלקרטוכימי-יונים חיובים נעים בעקבות יונים שליליים, ולהפך. ספיגה חוזרת אקטיבית- ספיגה זו מוגדרת כהעברת חומרים מצידו האחד של קרום התא לצידו השני בניגוד למפל הריכוזים למפל האלקטרוכימי. בכל חלקי האבובית ובצינור המאסף מתקיימת ספיגה חוזרת אקטיבית. בספיגה החוזרת נספגים בחזרה בהעברה פעילה כל חומצות האמינו שהיו בתסנין. הגלוקוז נספג תחילה בדיפוזיה ולאחר מכן בהעברה פעילה. משאבת נתרן אשלגן סופגת חזרה בהעברה פעילה את יוני הנתרן והאשלגן. בעקבות הנתרן יוצא מן התסנין הכלור (נתרן יון הוא חיובי והוא מושך את הכלור,הכלור הוא יון שלילי). פעולה זו יוצרת תמיסה מרוכזת בנוזל הדם לעומת התסנין, ובעקבות כך המים יצאו מן התסנין אל הדם.

22 בקרה ואירועים לאורך הנפרון

23 בספיגה החוזרת השתנן מופרש מהדם לאבובית.
המשך- ספיגה חוזרת בספיגה החוזרת השתנן מופרש מהדם לאבובית. מהאבובית המקורבת התסנין מגיע אל לולאת הנלה. בלולאת הנלה זרוע יורדת-שממנה נספגים מים חזרה אל הדם, וזרוע עולה-שממנה נספגים מלחים חזרה אל הדם. מהלולאה מגיע התסנין אל האבובית המרוחקת. באבובית המרוחקת מתבצעת ספיגה של המים בסיוע ה-ADH, ספיגה של הנתרן הנותר- ע"י משאבת הנתרן-אשלגן וסיוע ההורמון אלדוסטרון, וכן ספיגה של יוני המימן. באבובית המרוחקת באים לידי פעולה ההורמונים אלדוסטרון (מווסת את כמות המלחים בגוף) ו-ADH (מווסת את כמות המים בגוף). 

24 מנגנוני בקרה ההורמון האנטי דיורטי ADH, מיוצר בחלק האחורי של בלוטת יותרת המוח ואחראי על משק המים בגוף. האוסמורצפטורים החשים בנפח נוזלי הגוף, בקצב הלב ובלחץ הדם קולטים גירויים . בעת מחסור במים כאשר ADH מופרש, הוא מפחית את הפרשת הנוזלים דרך הכליות ע"י העלאת החדירות למים של האבובית האחורית בנפרונים שבכליה כך שתוגבר הספיגה החוזרת של מים מהכליה לגוף וכתוצאה מכך ירידה בנפח השתן ויצירת שתן מרוכז יותר. כשלחץ הדם נמוך מדי, ADHמופרש וגורם לאצירת מים בגוף ושמירה על לחץ דם. 

25 מנגנוני בקרה -המשך אלדוסטרון
אלדוסטרון ההורמון אלדוסטרון נוצר ומופרש ע"י קליפת בלוטות יותרת הכליה. הורמון זה מפקח על מאזן יוני נתרן Na+ ויוני כלור Cl- בדם על ידי ויסות ההעברה הפעילה של הנתרן והאשלגן דרך דפנות האבובית. תפקידו מתבצע ע"י ויסות ההעברה הפעילה של נתרן ואשלגן דרך האבובית שבנפרון. האלדוסטרון מאפשר ספיגת נתרן, החיוני לגוף, מאבוביות הכליות והפרשת אשלגן ומימן. עליה ברמת האלדוסטרון בדם גורמת להעברה מוגברת של יוני נתרן מחלל האבובית , אל הדם ולהעברה מוגברת של יוני אשלגן K+ מנוזל הדם לחלל האבובית . יוני הכלור נודדים בעקבות יוני הנתרן. בנוסף, הוא מפקח על מאזן הנוזלים בגוף, ושולט באופן עקיף על לחץ הדם כאשר בעקבות הנתרן שמועבר מהתסנין לדם (ראה רובד פיזיולוגי) נספגים גם מים, ונשמר לחץ דם נורמאלי. כמו כן פועל אלדוסטרון על בלוטות הזיעה כדי להפחית את אבדן הנתרן בזיעה, ופועל על תאי הטעם כדי להגביר את רגישות פקעיות הטעם למלח. רנין הוא אנזים , המיוצר בכליות, ותפקידו לפקח על הפעלת ההורמון אנגיוטנסין, אשר מפעיל את יותרת הכליה להפריש אלדוסטרון. רמת האלדוסטרון בגוף עולה כאשר החיישנים הביולוגיים מזהים ירידה ברמת יוני הנתרן בדם או עליה ביוני האשלגן. הם יגרמו להפרשת ההורמון רנין, אשר יביא להפרשת אלדוסטרון (האלדוסטרון יביא לאצירת הנתרן בגוף או להפרשת אשלגן אל מחוץ לגוף). כאשר רמות הנתרן מוגברות כתוצאה מהפרשת אלדוסטרון, הם גורמות להקטנת הפרשת רנין, ובהמשך להקטנת יצירת והפרשת אלדוסטרון. מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון היא המווסתת העיקרית את לחץ הדם. ככל שיופרש יותר אלדוסטרון יוגבר לחץ הדם. 

26 כלי הדם בנפרון כלי הדם בנפרון מתפצלים פעמיים לנימים לצורך
כלי הדם בנפרון מתפצלים פעמיים לנימים לצורך נשימה וייצור שתן .1 התפצלות של נימים על פני קופסית באומן- תהליך ייצור שתן 2.התפצלות של נימים על פני צינורות הנפרון : חילופי גזים לצרכי נשימה , O2 מפעפע מהנימים אל תאי צינורות הנפרון ולעומת זאת CO2 מפעפע מתאי הנפרון לנימי הדם .

27 אם נחבר את נימי הדם בכליה אחת נקבל צינור באורך 80 ק'מ

28 לסיכום- דברנו על מערכת הפרשה מבנה המערכת, תהליך יצירת השתן באופן כללי. קשרים עם מערכת הדם. השפעות שינויים במזון ובסוכר על השתן. מפה מערכת הפרשה

29 http://www. youtube. com/watch
  טוב מאד דיסקציה

30 כמויות מים בתסנין ובשתן ביממה
בתסנין הראשוני בשתן אחוז הספיגה החוזרת מים ליטר 1.8 ליטר 99

31 נקודות חשובות סדרי גודל וכמויות: מליון נפרונים לכליה
1.2 ליטר דם מסוננים לדקה כל הדם מסונן ב-4-5 דקות הפרשי הלחצים בקופסית בין כלי הדם הנכנסים לפנימיים כמעט פי 3.(ממ כספית 70 בנכנסים 20 בפנימיים)

32 סינון בפקעית- מים , יוני מלחים, מולקולות קטנות
סינון בפקעית- מים , יוני מלחים, מולקולות קטנות.. מסתננים מהדם שבפקעית לחלל קופסית באומן ← אבובית = תסנין בפקעית לחץ דם גבוה קוטר עורקיק נכנס<קוטר עורקיק יוצא. נימי הדם בפקעית בנויים משכבת אנדותל בעלי רווחים המגדילים את חדירות נימי הפקעית פי מנימי דם אחרים. תאי האפיתל בדופן קופסית באומן גם בעלי רווחים רבים המאפשרים כניסת מרכיבי התסנין. תאי דם אדומים, לבנים וטסיות לא יכלים לעבור לתסנין. מולקולות חלבון גדולות לא יכולים לעבור לתסנין.

33 ב. ספיגה חוזרת מאבובית הנפרון ומן הצינור המאסף לדם- מרבית המים, מולק' קטנות יונים...
נפח התסנין ביממה= כ- 180 ליטר . נפח השתן ביממה כ- 1.5 ליטר. תאי דפנות האבובית סופגים מהתסנין, מים ומומסים הדרושים לגוף: גלוקוז , חומצות אמיניות יוני נתרן... באבובית המקורבת יש ספיגה של כ- 80% מהתסנין. העברה אקטיבית חזרה לדם = משאבות בתאי דופן האבובית. בעקבות היונים שיוצרים סביבה היפרטונית והמועברים בהובלה אקטיבית לנוזל הבין תאי, עוברים מים באוסמוזה.

34 ספיגה חוזרת של מים גם בצינור המאסף בבקרה הורמונאלית.
יציאת מים מהצינור המאסף תלויה בריכוז היונים בנוזל הבין תאי בליבת הכליה. ריכוז גבוה של יונים בליבת הכליה←יציאת יותר מים מן הצינור המאסף ←שתן מרוכז יותר. הריכוז האוסמוטי של השתן גבוה פי 4 מריכוז פלסמת הדם 99% מהמים שבתסנין נספגים חזרה מהאבובית ומהצינור המאסף. ככל שלולאת הנלה ארוכה יותר ← גדלה יכולת ריכוז השתן ופחות מים מופרשים בשתן.

35 ג. הפרשה מן הדם אל אבובית הנפרון- חומרי פסולת וחומרים אחרים שאינם נחוצים לגוף עוברים מנימי הדם אל האבובית ומופרשים בנוזל השתן. שתנן, יוני מימן, יוני אשלגן – מעבר בהובלה אקטיבית מריכוז נמוך בפלסמת הדם לריכוז גבוה בשתן . תרופות( פניצילין, היסטמין) מופרשים מהדם אל האבובית בהתאם למפל ריכוזים- ע"י נשאים בדיפוזיה מזורזת. תהליך ההפרשה מהדם לאבובית חיוני כי: וויסות PH של הדם ( יוני מימן ). סילוק חומרי פסולת כמו שתנן שעברו ספיגה חוזרת לדם בדיפוזיה ויש העברה אקטיבית שלהם לאבובית. סילוק חומרים שלא הסתננו בפקעית. הרכב השתן : 96% מים, 2% שתנן , 2% מלחים, פיגמנטים שמקנים את הצבע והריח האופייניים לשתן.

36 ויסות ריכוז השתן שמירת הומיאוסטזיס של מים ומלחים בגוף ע"י ויסות השתן וריכוזו. שתייה מרובה ←כמות השתן עולה והריכוז קטן. הזעה מרובה , שלשול, שתייה מועטה ←כמות השתן יורדת והריכוז עולה. במוח תאי חישה = אוסמורצפטורים= פועלים כאשר יש עלייה בריכוז המומסים בדם. שני הורמונים מווסתים: ADH מההיפופיזה האחורית. אלדוסטרון מפקח על מאזן יוני הנתרן והכלור בדם. מופרש מיותרת הכליה

37 הזעה מרובה שלשול שתייה מועטה מחסור של מים בגוף
הזעה מרובה שלשול שתייה מועטה מחסור של מים בגוף ירידה בנפח הדם עלייה בלחץ האוסמוטי בדם הפעלת תאי חישה במוח עלייה בייצור ADH בהיפופיזה עלייה בריכוז ADH בדם קליטת ADH בצינור המאסף בכליה עלייה בחדירות הצינור המאסף למים הגברת הספיגה החוזרת של מים ירידה בכמות השתן עלייה בנפח הדם ירידה בלחץ האוסמוטי בדם

38 ADH מגביר חדירות למים של הצינור המאסף ע"י הגדלת "תעלות" מים בקרום התאים.
תעלת מים אחת יכולה להעביר כ- 3 מיליארד מולקולות מים בשנייה- בדיפוזיה. הרטבת לילה בילדים- שחרור שתן באופן בלתי נשלט בשינה. מחסור יחסי ב- ADH . ADH מופרש בכמות גדולה יותר בלילה במצב תקין

39 אלדוסטרון איבוד כמות גדולה של יוני נתרן – שלשול ←הרצפטורים בלב ובכלי הדם חשים בירידת הנתרן ←הפרשת אלדסטרון מיותרת הכליה ←הגברת קצב הספיגה החוזרת של נתרן מהאבובית המרוחקת ומהצינור המאסף ←יוני כלור נודדים בעקבות יוני הנתרן לדם. אלדוסטרון מקטין הפרשת נתרן וכלור בשתן ומעלה ריכוזם בדם. בעודף נתרן וכלור בגוף ← עיכוב הפרשת אלדוסטרון. עלייה ברמת אשלגן בדם ← הגברת הפרשת אלדוסטרון ← הגברת הפרשת אשלגן בשתן.

40 ויסות חומציות הדם- הומיאוסטזיס של PH
ע"י הפרשת יוני מימן בכליות. הפרשה אקטיבית של יוני מימן מהדם תלוי ב- PH של הדם. דם חומצי ← יוני מימן עוברים לאבובית ←לשתן דם בסיסי מדי ←יוני מימן יעברו בספיגה חוזרת אל הדם. PH של הדם בהומיאוסטזיס 7.4

41 בדיקת שתן שני סוגים עיקריים :
בדיקת שתן כללית- בדיקת PH, משקל סגולי, גלוקוז, חלבון, תאי דם אדומים, תאי דם לבנים, תוצרי פירוק שומנים, תוצרי פירוק של תאי דם אדומים.... חריגה –מחלה תרבית שתן

42 מחלות במערכת ההפרשה אבנים בכליות- מסכרת, תגובה אוטואימונית, זיהום,הרעלה,פציעה, גידול סרטני. האבנים הם התגבשות של מלחים (סידן) בגלל נפח שתן קטן או זרימה איטית של שתן. ויטמין D מגביר ספיגת סידן במעי. ויטמין D נוצר בהשפעת קרינת UV בעור. שיזוף יתר ← הגברת ספיגת סידן במעי והגדלת הסיכוי לאבני כליות. להרבות בשתייה- שטיפת המלחים. אבנים קטנות- 5 מ"מ לא מורגשות. אבנים גדולות יותר ← חסימת זרימת שתן, פציעת השופכה, כאבים תרופות להמסת האבן ניתוח להסרת האבן ריסוק האבן ע"י גלי הלם וקרני לייזר- לגרגרים קטנים ← נשטף בשתן. פגיעה בכליות ע"י סוכרת- פגיעה בעורקיקי הכליות ← פגיעה בתהליכי הסינון והספיגה החוזרת ← כשל כיליתי כרוני = אי ספיקת כליות נגרם גם ע"י מחלות אוטואימוניות.

43 כשל כיליתי – הפרת מאזן המים והמלחים בגוף
כשל כיליתי – הפרת מאזן המים והמלחים בגוף. עליה בפסולת חנקנית ירידת PH, עלית אשלגן בפלסמה, פגיעה במערכת העצבים, בשריר הלב והשלד, סכנת מות. עייפות, חולשה, ירידה במשקל, בצקות, שינויים בלחץ הדם, חום כאבים, בחילות.. כשל כלייתי סופי=תפקוד הכליות מגיע עד ל- 5% מהנורמאלי. פגיעה בכליה אחת- אין סכנה. פגיעה בשתי כליות←דיאליזה, השתלת כליה.

44 כליה מלאכותית- דיאליזה
הזרמת הדם של המטופל דרך מערכת צינורות הנמצאים בתמיסת דיאליזה. תמיסת דיאליזה מכילה גלוקוז ...בריכוז זהה לדם בריא. הצינורות עשויים מקרום בררני . חומרי פסולת כמו שתנן יעברו בדיפוזיה מדם המטופל לתמיסת הדיאליזה. מלחים יצאו בדיפוזיה. מולקולות גדולות לא יעברו. הגדלת לחץ הדם כדי להגביר מעבר חומרים מהדם , דרך הקרום לתמיסת הדיאליזה. לפחות פעמיים בשבוע כ- 3-6 שעות בכל פעם. מתבצע בבית החולים כי יש צורך במעקב רפואי.

45 דיאליזה ביתית- שקית פלסטית מוצמדת לפתח חלל הבטן שמכילה נוזל דיאליזה
דיאליזה ביתית- שקית פלסטית מוצמדת לפתח חלל הבטן שמכילה נוזל דיאליזה. קרום הצפק הוא בררני- דיפוזיה. יש מעבר חומרים רק עד גודל מסוים. אורך כחצי שעה. שלוש פעמים ביום. נוח אבל סכנה שעם נוזל הדיאליזה יחדרו לחלל הבטן חיידקים ויתפתח זיהום. השתלת כליה- תרומת כליה מגוף בריא חי או מת. התאמת רקמות למניעת דחייה ע"י מערכת החיסון. הוספת הכליה החדשה לאזור הבטן התחתונה. שיעור הצלחה גבוה. תרופות למניעת דחיית השתל.