הורד מצגת
המצגת נטענת. אנא המתן
1
רפואה משפטית
2
מה הם תפקידיו של המכון לרפואה משפטית בישראל?
חקירת סיבות מוות – מוות פתאומי ובלתי צפוי (קרי: מבריאות שלמה, או מוות במהלך טיפול רפואי, תאונות, רצח וכו'...) ולא מסיבות של מחלה ממושכת. בדיקת אנשים חיים: קורבנות אלימות ומבצעי אלימות – למשל: נשים המתלוננות על אונס, מעשה מגונות וחבלות שונות. גם המתלוננת נבדקת וגם החשודים, כדי למצוא סימני חבלה שיתכן ונגרמו תוך כדי ביצוע העבירה הערכות גיל – למשל אנשים שעלו ארצה ונרשמה שנה לא נכונה בת.ז שלהם. שינוי מין – לאחר טיפול הורמונלי וניתוח, מופנים למכון ע"י משרד הפנים לשם אישור השינוי בת.ז שלהם.
3
זיהוי שרידי גופה – במקרים בהם הגופה במצב שלא ניתן להכירה ע"י הכרות אישית (חרוכה, מפוררת וכו'). ניתן לזהות את הגופה בוודאות ע"ס אמצעים מדעיים שונים. חוות דעת עפ"י מסמכים – רשויות שונות / אנשים פרטיים פונים למכון בשאלות שונות ומבקשים הערכה לגבי המסקנות הנובעות ממסמכים רפואיים שונים.
4
קביעת סיבת המוות קביעת סיבת המוות הינה אחד התפקידים החשובים ביותר של תחום הרפואה המשפטית. חבלה, או מחלה או משניהם יחד.
5
סיבות המוות השכיחות ביותר מתחילת המילניום (לפי נתונים של ה- H. H
סיבות המוות השכיחות ביותר מתחילת המילניום (לפי נתונים של ה- H.H.O ארגון הבריאות הבינ"ל): מחלות לב וכלי דם – 32.6% גידולים ממאירים – 23.4% מחלות חסימתיות של הריאה – 4.5% תאונות למיניהן – 3.9% (רפואה משפטית עוסקת בכך) דלקת ריאות – 3.6% סכרת – 2.4% איידס – 1.7% התאבדות – 1.4% (רפואה משפטית עוסקת בכך) רצח – 1.1% (רפואה משפטית עוסקת בכך)
6
גורמי תמותה בארץ: בקרב צעירים (הסיבות השכיחות ביותר): תאונות דרכים.
סרטן. התאבדות.
7
בקרב מבוגרים (הסיבות השכיחות ביותר):
גידולים ממאירים. מחלות כלי דם. הגידול השכיח ביותר הגורם למוות - אצל גברים: ריאות 32%, כך גם אצל נשים 20%. הגידול השני בשכיחותו הגורם למוות – אצל גברים: ערמונית, פרוסטטה 14%, אצל נשים – שד 17%.
8
מנגנון המוות הפרעה פיזיולוגית/ביוכימית שאינה מאפשרת את המשך החיים. הפרעה במערכת כלשהי בגוף. למשל: נזק למוח – מעיכה של רקמות המוח ע"י פגיעת קליע או מכת פטיש. חתך בלב – מנגנון המוות: מדימום + פגיעה בלב. ע"י להב סכין או דקירת סכין. המרחק הפיזי בין בית החזה ללב הוא קצר (3, 4 ס"מ) לכן כל מכשיר שיש לו להב – אולר ואף פצירה – עשוי לגרום לפצע בלב שתוצאתו תהיה כמו ירי.
9
העברת הגופה מזירת הארוע למכון:
הגופה אמורה להגיע למכון לרפואה משפטית באבו כביר כשהיא נקיה מכל ממצא נוסף שעשוי להדבק אליה, וכמו כן רצוי שלא יפלו ממנה ממצאים חשובים, על כן המעבר מזירת הארוע למכון נעשה באמבולנסים מיוחדים – הגופה מגיעה למכון מזירת מציאתה עטופה בשרוול ניילון נקי אך לא סטרילי, ואם אין בנמצא שרוול ניילון, יש לכסות האזורים החשופים והחשובים של הקורבן – למשל הפנים, סיבים של רקמה ביולוגית, וכמובן כפות הידיים – שעימם אנו באים במגע עם אנשים אחרים.
10
שלבי בדיקת הגופה לאחר הגעתה למכון:
שלב א' – הבגדים. לבגדים חשיבות רבה מאד, לעיתים אף יותר מהגופה עצמה כי זהו המחסום בין החשוד לקורבן. למשל: כתם של אבק שריפה על גוף הקורבן מצביע על טווח הירי – צבע הכתם וגודלו חשובים. ככל שהוא גדול יותר כך טווח הירי גדול יותר.
11
שלב ב' – בדיקה חיצונית. נערכת בדיקה חיצונית של הגופה מבלי לבצע בדיקה חודרנית, פולשנית. מוציאים סיבים שונים שיכולה להיות להם משמעות אדירה. ע"י סיבים ניתן לדעת שהגופה הועברה למקום מציאתה, שכן אם מוצאים סיבים שאינם תואמים את מקום מציאתה ניתן לדעת שהרצח ארע במקום אחר.
12
שלב ג' – נתיחת הגופה. בדיקה פנימית
שלב ג' – נתיחת הגופה. בדיקה פנימית. כל שלב מתועד ע"י תצלומים (צבע, וידאו במידת הצורך) וכתובים – הרופא מכתיב למזכירה או מקליט ברשמקול.
13
פירוט – נתיחת הגופה: - חלל הגולגולת – בתוכו המוח.
- חלל הגולגולת – בתוכו המוח. - חלל בית החזה – בתוכו הלב והריאות. - חלל הבטן – מעיים, טחול, כבד, כליות וכו'. בנתיחה פותחים את שלושת החללים בגוף. הפתיחה נעשית ע"י שימוש בכלים המוכרים לנו מעולם הנגרות... כל איבר נשקל ונמדד. נתיחה נערכת לא רק לשם בדיקה פיזית של הגופה עצמה, אלא גם לשם עריכת בדיקות שונות - תוך כדי הבדיקה הפנימית של איברי חלל הבטן לוקחים דגימות:
14
לבדיקה טוקסיקולוגית – לשם איתור חומרים כימיים, רעלים (סמים, תרופות וכו'). לבדיקה זו לוקחים דגימת דם, שתן, מרה, קיבה, נוזל מהעין, נוזל מחוט השידרה. למעבדה ביולוגית מולקולרית – דגימת שער, זרע, דם, רוק – לשם יצירת פרופיל גנטי של הקורבן. למעבדה ביולוגית רגילה – לשם בדיקת המצאות מחלות ויראליות, בקטריליות, זיהומיות. לבדיקה הסטולוגית – דגימות מהרקמות לשם עריכת בדיקות תחת מיקרוסקופ (כדי לבדוק האם ישנם שינויים ברקמות). כמו כן, גם צילומי רנטגן משמשים לבדיקות עזר.
15
בסופו של דבר, כשמקבלים את כל תוצאות הבדיקות לאחר המוות, מתקבלת תוצאה שבה מנסים לקשור בין חמישה מרכיבים (בחוות הדעת): 1) מרכיב מקום מציאת הגופה. 2) מרכיב זמן המוות. 3) מרכיב המכשיר הגורם למוות או למחלה. 4) מרכיב התוקף. 5) מרכיב הגופה, הקורבן.
16
סוגי מוות 1 – מוות טבעי, קרי ממחלה. במצב כזה אין צורך בחקירה משטרתית פלילית. 2 – מוות לא טבעי: א. מוות תאונתי שבו לא היתה כל כוונת זדון לגרום למותו של אדם (תאונת ספורט/עבודה וכו'). ב. התאבדות. ג. רצח. ד. מקרים בהם קובעים בוודאות שמדובר במוות לא טבעי אך לא מצליחים לקבוע מה סיבת המוות. לדוג': אדם טבע. לאחר נתיחה נקבע שסיבת המוות היא טביעה מים מלוחים. יתכן והסיבה היא התאבדות, תאונה, או אולי רצח ... בשלושת הסיבות שהוזכרו אין סימנים מיוחדים שעלולים להצביע על מנגנון מיוחד.
17
מוות מהלם אמוציונלי, מ"סטרס" בלתי צפוי – Psychological stress
לפעמים נהגים טוענים שהולך הרגל התמוטט אלפית השניה לפני שהנהג פגע בו ולכן הנהג טוען שאינו אחראי לגרימת מותו. במקרים כאלה, חשוב לבצע נתיחה. במקרים של תאונות דרכים – מחפשים את מקום הפגיעה על הפגוש – מצביע על כך שחזית הרכב פגעה בהולך הרגל, ולפי גובה הפגיעה ניתן להעריך את גובה הפגוש, כך ניתן לקבוע בוודאות איזה מ-2 רכבים פגע בהולך הרגל.
18
קביעת מוות אך ורק רופא בעל רשיון לעסוק ברפואה יכול לקבוע מותו של אדם. על כן, כאשר מגיע צוות מד"א למקום תאונה או מקום שבו נמצא אדם שיש להחיותו, חייבים להמשיך להחיות עד שיגיע רופא ויקבע את מותו. רק כשהראש מנותק מהגופה או כשהגופה במצב רקבון ניתן לקבוע מוות ללא רופא.
19
קביעת המוות נעשית באותם המקרים בהם האדם הגיע מת לבה"ח או כשהוא מת בבה"ח – נקבע שברגע שיש הפרעה בלתי הפיכה של פעילות גזע המוח – החלק האחורי של מע' העצבים המרכזית בגולגולת – זהו מוות עפ"י כל אמות המידה, גם אם הפצוע מונשם, מבחינת הרפואה הוא מת. הדבר נקבע ב בסידני – חשוב למקרים בהם רוצים להשתמש באברי המת להשתלה.
20
2 שיטות לקביעת מותו של אדם:
1 – קביעת מוות מחוץ לבה"ח – ע"י בדיקה קלינית של הנפטר כשרופא קובע שאין דופק ופעולות נשימה, ובדיקה זו נעשתה פעמיים תוך 5 דקות. 2 – בדיקה בבה"ח – של אלקטרואנצפלוגרם. בדיקה של הפרעה בלתי הפיכה של פעילות גזע המוח צריכה להעשות על ידי 2 רופאים כשאחד מהם נוירולוג, אסור שרופאים אלו יהיו חברים בצוות ההשתלה ועשויים להשתתף בהשתלת איברים.
22
4 סוגי מוות : מוות קליני – אדם מפסיק לנשום. לאחר החייאה אנשים חוזרים לחיים ולתיפקוד. מוות סומטי – מוות של כל הגוף. ברגע שהלב והנשימה מפסיקים לפעול ישנו מוות של כל הגוף אך זה לא אומר שחלק מהגוף לא ממשיך את הפעילות המטאבולית של הגוף, ללא קשר לאי תפקודו של כל הגוף.
23
מוות תאי – מוות של תאים בודדים.
מוות משפטי – למשל: במסיבת סילבסטר אחד מהחוגגים מתמוטט ולמרות החייאת חבריו הוא לא זז/ נושם/ אין לו דופק ומיד קוראים למד"א – אך בגלל שכולם במסיבות לוקח לאנשי מד"א שעה להגיע. נוצר מצב שבו: ב- 31/12 – 23:30 האדם התמוטט, וב-1/1 לשנה שאח"כ הגיע הרופא שקבע את מותו. על הודעת הפטירה יכתב שהאדם מת ב-1/1, משמע: לצורך פוליסת הביטוח – הוא אינו מכוסה. קובעים מוות אך ורק ע"ס תיעוד רפואי.
24
Estimation of time since death –
זהו אחד הנתונים הקשים ביותר להערכה. א. ככל שעובר יותר זמן מרגע המוות עד הבדיקה/הנתיחה כך הערכת הרופא פחות מדויקת. ב. הרופא המשפטי הוא היחידי שיכול להעריך את זמן המוות, ככל שהוא מסתמך על יותר אמות מידה - כך תהא הערכתו יותר מדויקת.
25
הבחינה מתחלקת ל-2 קבוצות: האחת – עד 48 שעות השניה – מ-48 שעות ואילך.
הבחינה מתחלקת ל-2 קבוצות: האחת – עד 48 שעות השניה – מ-48 שעות ואילך. תוך 48 שעות קורים בגופה שינויים הנקראים – "שינויים מוקדמים אחר המוות" – ועל פיהם מעריך רופא משפטי את זמן המוות: 1) התקררות הגופה – Cooling. 2) כתמי מוות - Lividity . 3) התקשות הגופה/צפידת מוות Rigidity . 4) תוכן הקיבה. 5) שינויים ביוכימיים בנוזל העין. ככל שמסתמכים על יותר מנתון אחד – כך הדיוק הולך וגדל.
26
התקררות הגופה : לרופא המשפטי יש אקסיומות מסוימות שמהן מתחילה הבדיקה. אקסיומה כזו היא שכל האנשים שמתים מתים בטמפ' של 37 מעלות צלסיוס. זו אקסיומה שנוחה לרופאים. ברגע שאדם מת יש לו מוות סומטי של כל הגוף, חילוף החומרים שמספק את החום לגוף נפסק, טמפ' הגוף מתחילה לרדת עד שהיא משתווה לטמפ' חיצונית. לכן כשאנו מודדים את הטמפ' של הגופה אנו יכולים להעריך ע"י מס' גורמים:
27
טמפ' הגוף לפני המוות (נק' הנחה 37 מעלות צלסיוס).
טמפ' חיצונית – ככל שקר יותר איבוד החום מהיר יותר. תנועת אויר – ככל שקר יותר איבוד החום מהיר יותר. לחות – גורמת לאיבוד חום מהיר יותר. בגדים – ככל שיש יותר בגדים, כך איבוד החום איטי יותר. תנוחת הגופה – גופה מכווצת שומרת על החום. תלוי גם על איזה חומר שכובה הגופה– למשל: אם הגופה שכובה על חומר כמו שיש – איבוד החום יהיה יותר מהיר. דימום – הגופה תתקרר מהר יותר כתוצאה מדימום.
28
ישנן עשרות נוסחאות הקושרות טמפ' לזמן המוות – לפי אחת מהן: מרגע מותו של אדם, הוא מאבד מעלה אחת של חום לשעה, עד אשר חום הגופה מתיישר או משתווה לחום הסביבה. כלומר, אם מגיעים לגופה ומודדים את טמפ' הגוף, טמפ' הגוף היא 27 מעלות צלסיוס, והטמפ' הסביבתית היא 25 מעלות צלסיוס יודעים שעברו 10 שעות מהמוות.
29
כתמי מוות ברגע שישנה הפסקה של פעולת הלב, הדם שזורם בכלי הדם מתחיל לשקוע למקום הנמוך ביותר לפי תנוחת הגוף. למשל: אם מישהו נמצא מת על הגב - דמו עובר לעור הגב ואז הגב נצבע בצבע סגול, למעט המקומות בגוף המשמשים כנק' משען. כלומר – למעט העכוזים, השכם, השוקיים.
30
כתמי המוות האלו מתפתחים כבר בשעות הראשונות אחר המוות, ומגיעים לשיאם לאחר 8-12 שעות ואז הכתם נשאר במקומו. אם נשנה את תנוחת המת בטרם עברו 8-12 שעות הדם ישנה תנוחתו. כתמי המוות נעלמים כעבור 12 שעות מהשיא (מהמוות עד השיא – התפתחות כתמים, העלמות – לאחר 12 שעות מהשיא). אחרי 48 שע' הכתמים הופכים לירקרקים, הגופה במצב רקבון.
31
צפידת מוות – מצב שבו השרירים מתקשים, עד שהגופה נעשית כ"כ נוקשה שאפשר לשאת אותה בעורף ובעקבים. דומה לתהליך הפיזיולוגי שמאפשר לנו להפעיל את הגפיים ואת המערכות השונות – רק שתהליך זה לאחר המוות הוא חד כיווני – רפיון ואז התקשות בלבד. לפני שלב ההתקשות הראשון, מיד לאחר המוות יש רפיון של כל השרירים, ולאחריו – התקשות. ואז הצפידה עוברת ולא חוזרת. מכיוון שתהליך הוא תהליך ביוכימי, הוא מושפע מאד מטמפ' חיצונית – ככל שהטמפ' גבוהה יותר, כך התהליך מהיר יותר.
32
הצפידה מתפתחת בהדרגתיות – פנים, צוואר, גב, גפיים עליונות ותחתוניות ונעלמת פחות או יותר באותה צורה. גם צפידת המוות מתפתחת במעין עקומת גאוס שדומה מבחינת השעות לכתמי מוות (ראה בהמשך). הצפידה מגיעה לשיאה אחרי 12 שע', נשארת בשיא 15 עד 20 שע' ונעלמת אח"כ. לאחר מכן הגופה כבר לא עוברת צפידה נוספת.
33
חשוב לזכור שהגופה נשארת במצב של צפידה באותה תנוחה בה היתה לאחר המוות.
הצפידה הקשה והמהירה ביותר היא במצב של שריפה – כשהגוף נשרף. האדם השרוף ימצא בתנוחת המתאגרף – מצב שקורה בגלל פעולה של שרירים שונים בגוף. ישנה קב' שרירים שגורמת לכיפוף הגפיים וקב' אחרת הגורמת לישור הגפיים – הקבוצה הראשונה חזקה יותר אצלנו, והפעולה של כיפוף הגפיים גוברת על ישור הגפיים, לכן הגופה נמצאת בתנוחת המתאגרף. יש מקרים רבים שבהם המוות נגרם מירי או חניקה והרוצח מנסה לטשטש את זהות המת ואת הממצאים שעל הגופה ע"י שריפה.
34
התרוקנות הקיבה – בעת אכילת ארוחה ממוצעת הקיבה מתרוקנת כעבור כ-4 עד 5 שעות. זה נכון מעשית שעם רגע המוות מפסיקה כל פעילות הקיבה – כך ניתן להעריך כמה זמן עבר מהארוחה עד המוות ולפי זה – את זמן המוות. התרוקנות הקיבה תלויה בסוג וכמות המזון - נוזלים עוברים דרך הקיבה מהר יותר ממוצקים ופחמימות וחלבונים עוברים דרך הקיבה מהר יותר משומנים. במצבים של stress הקיבה לא פועלת בצורה סדירה ולכן אם אוכלים מעט יכולים להרגיש שהקיבה מלאה.
35
) שינוי בהרכב המלחים בנוזל העין -
בין 12 ל-18 שע' לאחר המוות ישנה עליה קצובה ודי הדרגתית במליחות נוזל העין, כך ניתן להעריך פחות או יותר את זמן המוות, אך ההערכה טובה רק ל-48 השעות הראשונות.
36
שלב שני: כעבור 48 שע': כעבור 48 השעות הראשונות הגופה נרקבת. הכוונה היא למצב של רקבון של הרקמות בגלל התססה אינזימית וחדירת בקטריות מחללים פנימיים של הגופה, או מחדירה חיצונית (דרך פצעים ופתחי גוף). העור מתחיל להתקלף, הורידים הופכים להיות בולטים, בצבע חום, מעין מראה של שיש. כעבור שבוע: נוזל רקבון יוצא מהנחיריים ומהפה. הגופה בצבע חום. כעבור שבועיים: חשיפת עצמות הפנים והשיניים. כעבור זמן רב: הרקמות נעלמות, עד שכעבור כשנה וחצי נותר רק שלד.
37
סיטואציה בה נמנע הריקבון
מצב של חניטה עצמית – Momification - הגופה עוברת חניטה ונראית כמו מומיה. במצב של יובש. הרקמות מתיבשות מהר מאד. הבקטריות אוהבות לחות אך בגלל היובש הגופה לא נרקבת. ברגע שהתנאים משתנים – יתחיל להופיע רקבון. לכן ברגע שיש ממצא כזה חשוב לשמור באופן קפדני על מידת לחות וטמפ' כפי שהיו במקום בו נמצא הגופה החנוטה.
38
לאחר 48 שעות הערכת זמן המוות מבוססת על ניסיון וידע אך לא מדעית מובהקת.
ישנם עזרים שונים להערכת זמן המוות: Entomology – התפתחות זבובים על הגופות – מדע של התפתחות זבובים. ברגע שזבוב "מריח" שיש גופות סביבו הוא מטיל ביצים. זבוב מטיל בשעות היום ביצים ובאזורים לחים (עפעפיים, נחיריים, פצעים). מביצים אלו מתפתחות רימות שהופכות לגלמים, ואח"כ לזבובים. לזבוב כחול – מחזור חיים של 20 יום. לזבוב הבית – מחזור חיים של 14 יום. הגופות נאכלות אחרי המוות ע"י מכרסמים: עכברושים, כלבים וכו', וגם במים – ע"י דגים או כרישים.
מצגות קשורות
