השבת אבידה.

מצגת בנושא: "השבת אבידה."— תמליל מצגת:

1 השבת אבידה

2 לאיזה ענף במשפט הישראלי משתייכים דיני השבת אבידה.
דיני הקניין עוסקים בשיוך של נכס מסוים לבעלים של אותו הנכס. ג'רמי וולדרן (Jermy Waldran) מגדיר את המערכת הקניינית כמערכת שמסדירה גישה ושליטה במשאבים המספקים רצונות או צרכים אנושיים, כלומר ישנו מחסור במשאבים, ומטרת דיני הקניין ליצור הקצאה נכונה בין אותם משאבים. לפיכך קניין הוא מערכת של הקצאה וחלוקה, ובמידה רבה ההקצאה של דיני הקניין מחלקת את העושר בחברה.(מתוך ויקיפדיה)

3 מצוות השבת אבידה בתורה כי תפגע שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו. כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו.(שמות כג) לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ. וְאִם-לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ, וְלֹא יְדַעְתּוֹ--וַאֲסַפְתּוֹ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ, וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ. וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל-אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ: לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם. (דברים כב)

4 מהי אבידה(להעתיק) 1. בחוק זה –
1. בחוק זה – "אבידה" - מיטלטלין שאבדו לבעליהם, או שבנסיבות הענין יש להניח שיצאו משליטתם; "בעל" לגבי אבידה - לרבות מי שזכאי להחזיק בה.

5 אבידה מדעת(להעתיק) רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה יא
המאבד ממונו לדעת אין נזקקין לו, כיצד, הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלך לו, השליך כיסו ברשות הרבים והלך לו וכל כיוצא בזה, הרי זה אבד ממונו לדעתו, ואף על פי שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו אינו זקוק להחזיר שנ' אשר תאבד פרט למאבד לדעתו. הפקרה, חוק המיטלטלין תשל"א-1971 7.    הבעלות במיטלטלין פוקעת כשבעלם מוציאם משליטתו תוך כוונה להפקירם. להעיר כי יש הבדל בין אבידה מדעת להפקר במשפט העברי, במשפט הישראלי הזנחה לא תיחשב להפקר ובמשפט העברי תיכנס תחת הגדרת אבידה מדעת.

6 מתי אין חובה להשיב אבידה-משפט עברי(להעתיק)
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא אבידה שאין בה שוה פרוטה אינו חייב להטפל בה ולא להחזירה. תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כד עמוד ב רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דגלדאי(רצענים), ואמרי לה בשוקא דרבנן, אמר ליה: מצא כאן ארנקי מהו? - אמר ליה: הרי אלו שלו. בא ישראל ונתן בה סימן מהו? - אמר ליה: הרי אלו שלו. - והלא עומד וצווח! - נעשה כצווח על ביתו שנפל, ועל ספינתו שטבעה בים תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ל עמוד א

7 מתי אין חובה להשיב אבידה-משפט ישראלי
2. (א) המוצא אבידה ונוטלה (להלן - המוצא) חייב להשיבה לבעלה או להודיע עליה בהקדם למשטרה, זולת אם בנסיבות הענין יש להניח שבעל האבידה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה. (ב) הודיע המוצא למשטרה, רשאי הוא למסור לה את האבידה והוא חייב לעשות כן אם היא דרשה זאת ממנו.

8 על מי חלה חובת ההשבה חובת מוצא האבידה (להעתיק)
על מי חלה חובת ההשבה חובת מוצא האבידה (להעתיק) 2. (א) המוצא אבידה ונוטלה (להלן - המוצא) חייב להשיבה לבעלה או להודיע עליה בהקדם למשטרה, זולת אם בנסיבות הענין יש להניח שבעל האבידה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה. (ב) הודיע המוצא למשטרה, רשאי הוא למסור לה את האבידה והוא חייב לעשות כן אם היא דרשה זאת ממנו.

9 על מי חלה חובת ההשבה במשפט העברי
דברים פרק כב פסוק ג וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם: רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא השב אבידה לישראל מצות עשה שנ' +דברים כב א+ השב תשיבם לאחיך, והרואה אבידת ישראל ונתעלם ממנה והניחה עובר בלא תעשה שנ' +דברים כב א+ לא תראה את שור אחיך והתעלמת מהם ובטל מצות עשה, ואם השיבה קיים מצות עשה.

10 תשלום עבור טיפול באבידה-גישת המשפט העברי מול האנגלי.

11 יאוש שלא מדעת דבר שאבד ולא ידעו הבעלים בחסרונו, ואילו ידעו שהדבר אבד, היו מתייאשים ממנו, אבל למעשה עדיין לא התייאשו, כיון שלא ידעו כלל כי הדבר אבד. אבידה שאין בה סימנים, שמצאה אדם בזמן שלא ידעו הבעלים בחסרונה עדיין, לא קנאה לעולם; ואפילו היתה בידו עד לאחר שנודע לבעלים על אבידתם ונתייאשו ממנה, מכל מקום הואיל ובשעה שבאה לידו, עדיין לא היה יאוש הבעלים, אף היאוש שלאחר מכן אינו מועיל, ואינה נקנית למוצא לעולם. נמצא לפי זה, שאין המוצא אבידה זוכה בה אלא בשני תנאים: א. שלא יהא בה סימן; ב. שיהא זה דבר שאדם עשוי להרגיש בחסרונו סמוך לנפילתו ( "אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה").

12 התנאים לזכיה באבידה.(להעתיק)
משפט עברי. נמצא לפי זה, שאין המוצא אבידה זוכה בה אלא בשני תנאים: א. שלא יהא בה סימן; ב. שיהא זה דבר שאדם עשוי להרגיש בחסרונו סמוך לנפילתו ( "אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה").

13 התנאים לזכיה באבידה-משפט ישראלי(להעתיק)
4. (א) קיים המוצא הוראות סעיף 2 ולא נתגלה בעל האבידה תוך ארבעה חדשים, יראו כאילו התייאש ממנה והמוצא יהיה לבעל האבידה; התקופה האמורה תתחיל מהיום שהודיע למשטרה על האבידה, ואם לא היה עליו להודיע כאמור בסעיף 2(א) - מיום מציאתה. (ב) לא קיים המוצא הוראות סעיף 2 ולא נתגלה בעל האבידה תוך ארבעה חדשים לאחר שנודע למשטרה על האבידה, יראו כאילו התייאש ממנה והמדינה תהיה לבעלת האבידה; והוא הדין אם המוצא מסר את האבידה למשטרה והיה לבעלה לפי סעיף קטן (א) אך לא דרש אותה תוך חדשיים לאחר שהיה לבעל כאמור. 5. זכה המוצא או המדינה באבידה לפי סעיף 4, זכאי בעלה הקודם, תוך שנה לאחר הזכיה, לפדותה מהזוכה, או ממי שרכש אותה מן הזוכה שלא בתמורה, בתשלום שוויה בזמן הפדיון, זולת אם חל בה שינוי של ממש.

14 אבידה הדורשת טיפול משפט עברי
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כח עמוד ב "כל דבר שעושה ואוכל, כגון פרה וחמור - מטפל בהן עד שנים עשר חדש. מכאן ואילך - שם דמיהן ומניחן(מוכרן, ומניח הדמים אצלו ). עגלים וסייחין מטפל בהן שלשה חדשים, מכאן ואילך - שם דמיהן ומניחן. אווזין ותרנגולין מטפל בהם שלשים יום, מכאן ואילך - שם דמיהן ומניחן."

15 אבידה הדורשת טיפול-משפט ישראלי
6 (א) אבידה שהיא נכס שעלול להתקלקל או לאבד שיעור ניכר משוויו, או שהוצאות שמירתו אינן סבירות לעומת שוויו, או אבידה שהיא בעל חיים, רשאי המוצא למכרה בדרך סבירה, וכן רשאית לעשות המשטרה, אם האבידה נמסרה לה. (ב) המוצא לא ימכור את האבידה כאמור אלא לאחר שהודיע על כך למשטרה זמן סביר מראש והמשטרה לא דרשה למסור לה את האבידה. (ג) נמכרה האבידה, יבוא, לענין חוק זה, הפדיון במקומה.

16 פס"ד לנדס, הסיפור המציאה היא מעטפה ובה שתי אגרות ממוספרות למוכ"ז של מלווה פיתוח בע"מ, תש"ך-1960, על סך 10,000 ל"י כל אחת (להלן – האגרות). מקום המציאה הוא חדר הכספות של המערער, ובו כארבע מאות כספות המושכרות לאנשים שונים, וביניהן כספת המושכרת למשיב.

17 סעיפים 2 ו 3 ליבת פס"ד לנדס חובת המוצא
2.    (א)  המוצא אבידה ונוטלה (להלן - המוצא) חייב להשיבה לבעלה או להודיע עליה בהקדם למשטרה, זולת אם בנסיבות הענין יש להניח שבעל האבידה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה.            (ב)  הודיע המוצא למשטרה, רשאי הוא למסור לה את האבידה והוא חייב לעשות כן אם היא דרשה זאת ממנו. אבידה שנמצאה ברשות הזולת 3.    המוצא אבידה ברשותו של אדם אחר חייב להודיע עליה לבעל הרשות ולמסרה לו לפי דרישתו; קיבל בעל הרשות את האבידה לידו, יראו אותו כמוצא. להבהיר על העימות בין סעיף 2 שמשמע כל אבידה היא באחריות המוצא ובסעיף 3 מדברים על היכן נמצאה האבידה.

18 השופט ברק "אין לי כל היסוס בקביעה שגם חדר כספות זה, בדומה לדירתו של לוי בדוגמא הקודמת, הוא ברשותו של הבנק. זיקתו של הבנק למקום היא בוודאי כזו שהוא ולא אחר מהווה כתובת סבירה לכך כי כל המאבד מיטלטלין באותו חדר יפנה אליו ויצפה ממנו כי ישמור על אותו חפץ. ההסתברות כי הבנק ישמור על האבידה לטובת בעליה גבוהה יותר מההסתברות שבעל כספות או אדם אחר, המזדמן במקום, יעשה כן. לענין זה איני רואה כל רלבנטיות לשאלה אם לבעל הכספת זכות להימצא בחדר אם לאו" "הפנייה למשפט העברי הנזכרת בראשית הקטע שצוטט לעיל, לענין פירוש הביטוי "ברשותו של אדם אחר" ו"בעל רשות", היא בוודאי מותרת. עם זאת מן הרצוי להציב את גבולותיה: ראשית, אין זו פניית חובה, אלא רשות בלבד; שנית, הפנייה למשפט העברי אינה פנייה למערכת נורמטיבית ממנה מתבקש ציווי, אלא הפנייה היא לאוצר של מחשבה משפטית ממנה מתבקשת הרשאה. הפנייה היא אל "משפט" במובנו התרבותי – ולא אל "משפט" במובנו הנורמטיבי. בענייננו, אין אנו רשאים לפנות למשפט העברי כדי לקלוט מתוכו את דין המציאה, אלא אך לקבל ממנו הרשאה למציאת הדין שלנו; שלישית, משחשפנו פירושו של ביטוי פלוני באוצרות תרבותנו, עלינו לבחון אם פירוש זה – בצד פירושים אפשריים אחרים – משקף את כוונתה של החקיקה. כבר עמדתי על כך שבחינת המשמעות של הביטוי "ברשותו של אדם אחר" – ורק לשם בחינה זו מותר לנו לפנות, בין השאר, למשפט העברי – אינה סופה של הדרך אלא רק תחילתה. תפקידו של הפרשן הוא לבחור באפשרות הראויה מבין האפשרויות העומדות לפניו. בחירה זו אינה פעולה טכנית. זו פעולה יוצרת. היא נעשית על-פי כללים הקבועים במשפטנו, אשר החשוב שבהם הוא זה הקובע כי הוראת חוק תפורש על-פי מטרת החקיקה.

19 השופט אלון משהתעורר בענין שלפנינו ספק בדבר משמעות האמור בסעיף 3 לחוק ומובנו של המושג "רשותו של אדם אחר", ואין לספק זה הכרע מתוכו ומתוכנו של החוק, מן הראוי הוא איפוא שנפנה למערכת המשפט העברי למציאת פתרונה של בעיה זו. ובוודאי שכך הוא משעלה בידינו כי חוק השבת אבידה של הכנסת ודיני השבת אבידה שבמשפט העברי, מטרה מרכזית אחת משותפת לשניהם – השבת אבידה לבעליה. על כך עמדנו בתחילתם של דברינו ואף ראינו כי הכנסת, בעת הקריאה השנייה והשלישית לחוק, מצאה לנכון לשנות מהשם של חוק לטיפול באבידה לשם חוק השבת אבידה משום שזוהי מגמתו של החוק ומשום שזה השם הניתן למערכת דינים זו במשפט העברי. יתירה מזו, הדאגה למציאת בעליה של האבידה כה מרחיקה לכת היא במשפט העברי עד שקובע הוא שבאבידות מסוימות, שיש בהן סימן ושאין להניח שהבעלים התיאשו מהן, אין הן עוברות לעולם לבעלותו של המוצא, אלא יהיו מונחים "עד שיבוא אליהו

20 השופט לנדוי "החוק הישראלי חייב להתפרש קודם כל מתוכו, על-פי המשתקף ממנו ביחס לכוונת המחוקק. אסמכתאות מן המשפט המקובל האנגלי-אמריקאי לא תיצלחנה לכך, כי הן מבוססות על הנחת יסוד שונה השואלת מי בעל החזקה (פוססיה) במקום שבו נתגלה האבידה. פסק-הדין של השופט עציוני בע"א (חיפה) 123/63 הולך גם הוא עדיין בעקבות המשפט המקובל, לפני חקיקת החוק משנת תשל"ג. סבורני שגם מן המשפט העברי לא נוכל לשאוב השראה והדרכה לצורך פרשנותו של מעשה חקיקה ישראלי מקורי זה, כי גם הנחות היסוד שלו בסוגיה זו שונות ממגמת המחוקק הישראלי, למשל בשימת הדגש על חזקות (פרסומפציות) עובדתיות להוכחת זכות הקנין של השולחני או של בעל החצר המשתמרת, בדוגמאות שחברי הנכבד, השופט אלון, הביא מן המקורות."

21 סעיף 7 נכס שהוזנח-הפקר סעיף 8 נכס של נעדר
7(א) נכס שהופקד או הושאר במוסד שבו מתאכסנים, מאושפזים או מבקרים בני אדם, או במקום כיוצא באלה, ולא נדרש תוך חדשיים מהיום שהושאר או מתום תקופת ההפקדה, יראוהו כאבידה ואת בעל המוסד או המקום - כמוצא. (ב) הוראות סעיף קטן (א) אין בהן כדי לגרוע מתנאי הפקדה. 8. מיטלטלין של אדם שעקבותיו נעלמו, או שנפטר ויורשיו אינם  ידועים, והאפוטרופוס הכללי או אדם אחר המוסמך לכך לא קיבלם לידו, יחולו עליהם סעיפים 2 ו-6 בשינויים המחוייבים