ראליזם ונטורליזם רקע לצמיחת הזרם: השקפת עולם: נושאים:

מצגת בנושא: "ראליזם ונטורליזם רקע לצמיחת הזרם: השקפת עולם: נושאים:"— תמליל מצגת:

1 ראליזם ונטורליזם רקע לצמיחת הזרם: השקפת עולם: נושאים:
תוצאות המהפכה התעשייתית- נהירה לעיר, עבודה זולה במפעלים, התפתחות מעמד נמוך ועני. כתוצאה מכך נוצר מצב של תסיסה חברתית על רקע מעמדי. אנשי רוח והוגי דעות מגיבים למצב חברתי קשה זה, לדוגמה, פרסום המניפסט הקומוניסטי ע"י מארק ואנגלס המצאת המצלמה, ושינוי תפיסת העולם הנובע מכך. השקפת עולם: תגובה למצב החברתי דרך האמנות- ייצוג של מצוקות החברה אין נסיון לייפות את המציאות, אלא להראות אותה כפי שהיא. הנושאים לקוחים מן המציאות ולא מהמתולוגיה, אלגוריה וכו'. נושאים: מחאה חברתית ושיקוף פני החברה של זמנם: חייהם ועמלם של האנשים הפשוטים מעמד האמן בחברה (קורבה) לעג לשלטון, לממסד ולבעלי הממון המושחתים ותאבי הבצע (דומיה).

2 קורבה, מסתתי האבנים, 1849, שמן על בד
המאה ה-19 ◄ ראליזם◄ גוסטב קורבה "רצוני להיות בעמדה בה אוכל לתרגם את הלבוש, הרעיונות והמראות של תקופתי על פי התרשמותי. להיות לא רק צייר, אלא גם אדם, בקיצור מטרתי היא ליצור אומנות חיה". קורבה על הרעיון לציור זה כותב קורבה באחד ממכתביו: "בנוסעי ברכבת במרכבתי לצייר נוף, עצרתי להתבונן בשני אנשים השוברים אבנים בדרך הראשית. נדיר למצוא את ההבעה המושלמת לעוני. כך נולד הרעיון בו במקום. הזמנתי את שניהם לסטודיו שלי ולמחרת עבדנו על התמונה". קורבה, מסתתי האבנים, 1849, שמן על בד

3 המאה ה-19 ◄ ראליזם◄ קורבה קורבה, מסתתי האבנים
נושא היצירה: מחאה חברתית, קורבה מנציח על בד הציור את חייהם ועבודתם של בני המעמדות הנמוכים ומדגיש את העבודה הקשה והמאמץ הגופני. תיאור הדמויות: התמונה מתארת שני גברים אחד צעיר ואחד מבוגר, אך עדיין במלוא כוחו, מניף את פטישו באוויר, ושובר אבנים. ראשו מוגן בכובע קש, בגדיו מלאי בוץ. הצעיר נושא סל כבד של אבנים מנותצות. גבו וזרעתיו נראים מבעד לחולצתו הקרועה. הפועלים אנונימיים, מתוארים מהגב ופניהם מוסתרים. מייצגים את מעמדם. סגנון: ראליסטי, הבא לידי ביטוי בדיוק בפרטים ובנושא בא לידי ביטוי בנושא עצמו – נושא הלקוח מחיי היום יום של הפועל הפשוט. התמונה הופכת לסמל המובהק של חדירת מעמד הפועלים ליצירת האמנות, המציגה את פועלים פשוטים כאילו היו אנשי אצולה או גיבורים. התמונה חוללה סערה רבה. תיאור העוני ריאליסטי וחף מאידיאליזציה- כל פרט בבגדים הקרועים והבלויים ופגמי הגוף החשופים, מוצגים לראשונה ביצירה מונומנטלית, מבלי שניתן לטשטש דבר. מסר: הצעיר והזקן מסמלים את המעגל הנמשך של עוני, שנולדים אליו ומתבגרים בו. קורבה לא רק מצייר את העובדים המבצעים עבודת פרך תמורת שכר זעום, אלא את החזרה האינסופית, הסזיפיות וחוסר התקווה. זוהי יצירה הלועגת לתוצאות המהפכה התעשיתית, שעל אף הקדמה הטכנולוגית והמיכון, לא הצליחה לשחרר את האנשים מעבודה קשה ומתישה. הקידמה לא מצליחה לשחרר את האדם ממצוקה קיומית.

4 המאה ה-19 ◄ ראליזם◄ גוסטב קורבה
גוסטב קורבה, הסטודיו של האמן, 1855, שמן על בד,598 X 361 ס"מ

5 גוסטב קורבה, הסטודיו של האמן
המאה ה-19 ◄ ראליזם◄ קורבה גוסטב קורבה, הסטודיו של האמן זהו הציור הגדול והמסתורי ביותר של קורבה. בסתיו 1854 כתב קורבה מכתב לאחד מידידו בו הוא מתאר את הציור ומזהה את הדמויות המופיעות בו. קורבה הצהיר כי מימינו מתוארים אספני אמנות, פטרונו של קורבה, פילוסוף, סופר ומשורר המחזיק בידו ספר פתוח. משמאלו האנשים הפשוטים, פועלים המייצגים עוני ואבטלה, זקן עלוב מוותיקי השלטון בעבר, כומר, קברן ורוכל המכריז על סחורתו העלובה, יהודי, קבצנית אירית, צייד וליצן סיני. חוקרי אמנות טוענים כי שלושת האנשים המופיעים מאחור עם רובה, כובע פרווה וחרמש מייצגים מנהיגי מהפכות באיטליה, הונגריה ופולין. קורבה תיאר שני מחנות: עשירים ומנצלים אל מול העניים המנוצלים. במרכז יושב הצייר, קורבה, ומאחוריו ניצבת דוגמנית עירומה. לרגלי הצייר משחק חתול וניצב ילד. ילד נוסף שוכב על הריצפה מימין ומצייר דמות. למרות שהתיאור ריאליסטי ההקשר בין הדמויות אינו ברור. גם העובדה שכל כך הרבה דמויות התקבצו בסטודיו של האמן אינה הגיונית. ניתן להבין כי קורבה עוסק בתמונה בנושא מעמדו של האמן בחברה. השם המלא של היצירה: "הסטודיו של האמן, אלגוריה אמיתית המסכמת שבע שנים מחיי האמן" מעיד על תוכנו האוטוביוגראפי של הציור. שבע השנים הללו מתחילות ב- 1848, שנת המהפכה (אביב העמים). כך יוצר הציור משמעות שהיא אישית וציבורית כאחד. 

6 המאה ה-19 ◄ ראליזם◄ גוסטב קורבה
משמעויות חברתיות: קורבה מציג שני עולמות רחוקים: עולם העושר והרווחה אל מול עולם העוני והמצוקה. בין שתי הקבוצות – מימין ומשמאל – אין קשר או תקשורת, והאמן שבמרכז הוא התקווה היחידה ליצירת הקשר. משום כך נתפס האמן כבעל תפקיד חברתי חשוב. למרות שהאמן מבלה בחברה הבורגנית שמימין, הוא מודע גם לקיומו של מעמד הפועלים והמעמד הנמוך, לכן הוא מוצא לנכון להכניס לאותה יצירה את שני המעמדות השונים, ליצירת מיזוג חברתי סוציאליסטי, מכאן מעמדו החשוב של האמן בחברה הצרפתית בת זמנו. האדם היחידי שיכול לגשר בין שני עולמות מנוגדים אלו, של הבורגנות והפרולטריון, ומסוגל לברוא עולם טוב יותר הוא האמן. החדר הומה אדם אך העיסוק באמנות מוצג כמרכז העניין ואל האמן ויצירתו מופנים רוב המבטים.

7 המאה ה-19 ◄ ראליזם◄ גוסטב קורבה
בצד שמאל – המודלים החיים של הצייר, אנשים פשוטים מכפרו אורנן. אנשים שעבדו קשה, חסרי השכלה. מתוארים: איכרה, נער איכרים, צייד, קוצר החובש כובע קש צהוב ונשען על המגל מאחור, כומר ויהודי שאליהם קורבה מתגעגע. לצדם פועלים עירונים, סוחר שטיחים, ליצן סיני, מובטלים עלובים, קבצנים וקברן. קורבה אמר שהדמויות בצד זה "חיות מן המוות". (הכוונה כנראה לכומר ולקברן, וכן לאלה שעסקו בהרג במלחמה). בצד מתוארים קבוצת שליטי ארצות שהשתתפו באביב העמים* – שלושה שליטים המזוהים כמנהיגי מהפכות בארצם, איטליה, פולין והונגריה. ממנהיגי מהפכות כומר חוואים יהודי קוצר פועלים ליצן סוחר שטיחים קברן צייד איכרה * אביב העמים – היה גל של מהפכות ששטף את אירופה ב-1848, מהפכות שנושאן לאומי חברתי. המהפיכות ביטאו שאיפות לחירות ושוויון, ביטול זכויות היתר של האצולה וצדק חברתי.

8 המאה ה-19 ◄ ראליזם◄ גוסטב קורבה
מימין מתוארת קבוצת אנשים שקורבה נהג לבלות בחברתם בפריז. דמויות מן הבורגנות הגבוהה, אינטלקטואלים ואנשי רוח צרפתיים, שחיו ופעלו בזמנו של קורבה. אלו הן דמויות ממשיות – דיוקנאות אמיתיים – למשל: הפטרון ברויאס אצלו עבד קורבה, הפילוסף הסוציאליסטי פרדון . שאמפלרי מנהיג הריאליזם בספרות. זוג בורגנים, אספני אמנות. המשורר והמבקר בודלר קורא בספר, מרוחק מקורבה בגלל שרעיונותיו מנוגדים לרעיונות של קורבה, אבל הוא בולט כיוון שקורבה מעריך את פועלו. דמויות נוספות הן הכנר פרומייה, המשורר הצעיר בושון. קורבה אמר שאנשים בצד זה "חיים מן החיים". הוא התכוון, כנראה, לאנשי התרבות , המתפרנסים מהיצירה. אספני אמנות ברויאס, פרומייה בושון בודליר פרודון שאמפלרי

9 המאה ה-19 ◄ ראליזם◄ גוסטב קורבה
דמות האישה ומשמעותה- מאחורי קורבה עומדת דוגמנית, מודל עירום, אך האמן מעדיף להתעלם ממנה ולצייר את נוף ילדותו בדיוק ריאליסטי. כאן ישנה אמירה בדבר החירות (החופש) של האמן לבחור את נושאי ציוריו ואת האופן שיציירם. יש המפרשים את דמות האישה הערומה כמייצגת את המוזה של האמן. היא שם למרות שאינה נושא הציור עליו עובד האמן. ניתן לפרש את דמות האישה כמייצגת את האמת העירומה (דמות אלגורית) ומכאן שוב רמז לחשיבות האמן החושף בפני החברה ביצירתו את האמת כפי שהיא ללא כחל וסרק. האמן מתואר ביצירה כדמות השלטת, הניצבת במרכז העולם. איקונוגרפיה דתית: ביצירה מספר רמזים הקשורים לדת: 1. הקומפוזיציה כולה מזכירה קומפוזיציה מסורתית מציורי דת של "השיחה הקדושה" בה המדונה ניצבת עם ישו וסביבה קדושים המשוחחים ביניהם . היצירה מחולקת לשלושה חלקים כמו ציורי מזבח המחולקים לשלושה חלקים ומכונים: טריפטיכון 2. מאחורי כן הציור ניראה דימויי המזכיר את ישו הצלוב הניצב על גולגולת . (בתיאורי הצליבה ישו מתואר כשהוא ניצב על גולגולת האדם הראשון. הנוצרים מאמינים כי ישו נצלב על גבעת הגולגלתא שבה טמונה גולגולת האדם הראשון שעל חטאו מכפר ישו). הרמיזות הדתיות מדגישות את החשיבות שרואה האמן ביצירה אותה הוא מציג כ"דת חילונית חדשה". ציור מזבח לדוגמה במבנה של טריפטיכון

10 המאה ה-19 ◄ ראליזם◄ גוסטב קורבה
אמירה אמנותית: ביצירה זו קורבה דוחה בציור את הסגנון האקדמי, המיוצג על ידי הפסל המאובק. הפסל עשוי הגבס שמאחורי הבד וגולגולת המת המונחת לידו נראים כמייצגים את ישו הצלוב, אך גם את אמנות העבר. קורבה דוחה גם את הרומנטיקה, שאותו מסמלים הכובע עם הנוצה והגיטרה. קורבה מתאר את האמן כאדם עצמאי שלא נכנע לחוקים ותכתיבים של האקדמיה, של אמנות העבר, או של זרם מסוים. האמן בורא את העולם בסטודיו שלו, ומצייר מהראש, ללא מודל. קומפוזיציה: קומפוזיציה מרכזית: האמן במרכז כבעל תפקיד חברתי ראשון במעלה: מתווך בין המעמדות השונים, מציג את המציאות כפי שהיא וחושף את האמת אודותיה. הקומפוזיציה סגורה: מבטי רוב הדמויות מופנים לעבר האמן ויצירתו. האור המוטל על האמן מעצים את חשיבותו. פסל כובע עם נוצה

11 המאה ה-19 ◄ ריאליזם◄ אונורה דומייה
הונורה דומייה (1808 – 1879) קריקטוריסט, צייר ופסל צרפתי בן המאה התשע-עשרה. נודע בעיקר בזכות עבודותיו המתארות באופן סאטירי את החיים הפוליטיים ואת חיי החברה הצרפתיים. הטכניקות שבהן צייר תרמו רבות לאופן הציור של האימפרסיוניסטים. יצירותיו המושחזות כנגד הממשל והמלוכה עלו לו במאסר. יצירותיו חשפו את שחיתות השלטון ואת חייהם האומללים של האזרחים הפשוטים. הקריקטורה "המלך לואי פיליפ כגרגנטואה" , בגללה נאסר, ואף ריצה מס' חודשים בבית משוגעים.

12 דומייה, הטֶבח ברחוב טראנסנונן, 1834, ליטוגרפיה
המאה ה-19 ◄ ריאליזם◄ אונורה דומייה דומייה, הטֶבח ברחוב טראנסנונן, 1834, ליטוגרפיה

13 דומייה, הטֶבח ברחוב טראנסנונן
המאה ה-19 ◄ ריאליזם◄ דומייה דומייה, הטֶבח ברחוב טראנסנונן רקע: יצירה זו נעשתה בעקבות אירוע אמיתי. המשטרה באה לדכא התקוממות אזרחית כנגד השלטון. במהלך מרדף אחר המתקוממים, שני שוטרים פרצו לבית דירות בפריז ותוך כדי פעולה משטרתית הרגו דיירים חפים מפשע. האירוע התרחש בחדר השינה, באמצע הלילה. דומייה בחר לתאר את תוצאות המעשה ולא את המעשה עצמו – האזרח הפשוט ובני משפחתו טבוחים בחדר המיטות שלהם. תיאור התמונה: תיאור לילי של חדר מיטות. במרכז היצירה שוכבת דמות אדם מת שדם נוזל ממנו למרגלות מיטה סתורת מצעים. מתחתיו גווית בנו הקטן, שכנראה גונן עליו. סביבו שתי גוויות נוספות, מימין מבצבץ ראשה של האחת ומשמאל רגליה של השניה. מסר: דומייה יוצר הדפס המתאר אירוע חדשותי. הוא מבקר את אכזריות המשטרה והשלטון, המאפשרת רצח אזרחים פשוטים שלא חטאו לאיש. התנוחה של הגבר השוכב על הרצפה מזכירה את ישו המורד מהצלב. התאורה הדרמטית ממוקדת עליו, ומוסיפה תחושה של חמלה על הקורבן. סגנון: החדר וסצינת המוות מתוארים בדיוק מחריד של פרטים. זהו הריאליזם בהתגלמותו – למסור את האמת המחרידה על כל זוועותיה. הריאליזם של היצירה הוא חושפני, בוטה ואמיתי. הדבר זעזע את השלטונות והם החרימו את האבן ממנה הודפס הציור ורוב ההדפסים הושמדו.

14 אונורה דומייה, בתערוכה, 1862, צבע מים, פחם ועיפרון
המאה ה-19 ◄ ראליזם◄ אונורה דומייה אונורה דומייה, בתערוכה, 1862, צבע מים, פחם ועיפרון

15 יצירות נוספות של דומיה העוסקות באותו נושא
המאה ה-19 ◄ ראליזם◄ אונורה דומייה אונורה דומייה, בתערוכה נושא: ביקורת על החברה הגבוהה ויחסה לאמנות. דומייה מתאר מקבץ צפוף של אנשים הבאים ל"סלון" (תערוכת האמנות), להתבונן ביצירות אמנות המוצגות בצפיפות על הקירות. הוא מציג את המתבוננים, אנשי החברה הגבוהה, באופן קריקטורי ונלעג, הם מתקרבים לציורים עד שהם נוגעים בהם באפם, ומביטים בהם במבט יודע ומבין אף על פי שאינם מבינים דבר באמנות. מסר: הבוז והלעג בסצינה המתוארת בתערוכה מופנה לביקורת חברתית נוקבת, נגד עליונותם המעמדית וטעמם האנין, כביכול, (למעשה שמרני וריקני )של בני המעמד הגבוה. יצירות נוספות של דומיה העוסקות באותו נושא

16 המאה ה-19 ◄ ראליזם◄ אונורה דומייה
אונורה דומייה, הכובסת, 1860, שמן על עץ

17 המאה ה-19 ◄ ראליזם◄ אונורה דומייה
אונורה דומייה, הכובסת נושא: יומיומי, האנשים הפשוטים וקשי היום בפריז. זוהי סצנה שדומייה ראה יום יום מחוץ לביתו שברחוב לואיס. נשים עם ילדיהם וחבילות כביסה עולות או יורדות במדרגות המובילות לספינות הכביסה שעל נהר הסיין. תיאור הדמויות: הכובסת היא פועלת קשת-יום, שידיה העבות והאדומות מעידות על כך שהיא עובדת עבודה פיזית. היא כבדה מסורבלת, קורבן עבודתה המפרכת. היא עולה במדרגות כדי לתלות את הכביסה. מתחת לזרועה היא נושאת חבילה של בגדים רטובים נקיים. האישה אוחזת בידה השניה בילדה קטנה ומסייעת לה לטפס. הילדה כפופה, כאילו מעמסת החיים כבר מוטלת על גבה הקטן. שתי הפיגורות אינן מזוהות, התווים מוסתרים, וגופותיהם כצלליות מול הצורות המוארות של הבתים מעבר לנהר.

18 המאה ה-19 ◄ נטורליזם◄ ז'אן פרנסואה מילה
מילה נטורליזם - פלג של הריאליזם, המנסה לתאר את המציאות כפי שהיא נראית בטבע ללא עיבוד אינטלקטואלי או רגשי. הציירים בזרם זה עסקו בעיקר בטבע ובנוף ולא בנושאים חברתיים או פוליטיים כציירים הריאליסטים. ז'אן פרנסואה מילה (1814 – 1875)- צייר צרפתי הידוע בנושאים המטפלים בחיי האיכרים. מילה מציג את האיכרים כדמויות מונומנטליות והירואיות ואת עבודת הכפיים כמעין עבודת הקודש. מילה, בן איכרים, גדל באווירה דתית ובילה את נעוריו בעבודת אדמה. מילה, דיוקן עצמי הזורע אנגלוס מנוחת הקוצרים

19 פרנסואה מילה, המלקטות, 1857, שמן על בד
המאה ה-19 ◄ נטורליזם◄ פרנסואה מילה רישום הכנה פרנסואה מילה, המלקטות, 1857, שמן על בד

20 המאה ה-19 ◄ נטורליזם◄ מילה
פרנסואה מילה, המלקטות נושא: סצינה חקלאית ובה שלוש נשים מלקטות תבואה בשדה הקצור. תיאור הדמויות: הנשים גדולות, כבדות, הן מצוירות בנפחיות בעזרת האור והצל ומוצגות בצורה הירואית, לעומת בעל האחוזה, בן המעמד הגבוה המוצג במרחק על סוס. הנשים המלקטות מייצגות קשר לאדמה וסיפורי התנ"ך (רות ונעמי) המצווים להשאיר לעניים את החיטה שנותרה בשדה לאחר הקציר והעמסת אלומות החיטה. המלקטות נמצאות בשלוש תנוחות שונות של ליקוט החיטה. לפני, בזמן, ואחרי. נוצרת מעין המשכיות של העבודה ודגש על המעגל הבלתי פוסק שלה. ניכר בנשים שהעבודה מכבידה עליהן. כולן כפופות, כפות הידיים שלהן עבות וגסות. הנשים אנונימיות, ופניהן מוסתרות. באמצעות האנונימיות מילה הופך אותן לנציגות של מעמדן, מעמד פשוט אך בעל כבוד. קומפוזיציה: הנשים ממוקמות במישור הקדמי ושולטות על הקומפוזיציה. שלוש ערימות החציר ברקע עונות כהד לשלושת הנשים. הרקע מחולק ביחס הזהב כאשר האדמה תופסת שני שליש והשמיים שליש. באופק של השדה הרחב נמצא הכפר. מסר: מילה גדל באווירה דתית, וגם ביצירה זו המתארת חולין, התחושה היא של קדושת האדמה וקדושת העבודה, המועצמת על ידי המאסיביות והגודל של הדמויות, על אף פשטות בגדיהן, מקצוען ומעמדן.

21 המאה ה-19 ◄ נטורליזם◄ ג'ון קונסטבל
ג'ון קונסטבל (1776 – 1837) צייר בריטי, שמרד במסורת הציורית של זמנו. עיקר עניינו היה בתיאורי נוף, כפי שהוא נקלט בעיניים, במבט אוביקטיבי. הוא הרבה ליצור מתוך התבוננות בטבע (למרות שיצירותיו הושלמו בסטודיו) וציוריו מתאפיינים בצבעים זוהרים ואפקטים של אור. בכך הוא הקדים את האימפרסיוניסטים בגישתו לציור בטבע, מתוך התרשמות כנה. גישתו של קונסטבל והנטורליסטים לטבע היא חיובית, בשונה מהרומנטיקה שהתייחסה לטבע בהיבט דרמטי, מיסטי, הרסני, אינסופי. קונסטבל, עגלת השחת, 1821 דיוקן עצמי קונסטבל, תחנת קמח בגילינגהם, 1826

22 המאה ה-19 ◄ נטורליזם◄ ג'ון קונסטבל
שדה תבואה 1826 שמן על בד 143 × 122 ס"מ פרט

23 המאה ה-19 ◄ נטורליזם◄ ג'ון קונסטבל
ג'ון קונסטבל/ שדה תבואה נושא: נוף כפרי פסטורלי. על שביל המוביל לשדה מתוארות חיות הכפר (כבשים, חמורים, כלב). ילד שותה ממי הנחל הזורם לצד השביל, וברקע האיכר עוסק בעבודת השדה. סגנון: נטורליסטי, תיאור מדויק לפרטי פרטים של נוף כפרי, המעידים על התבוננות והיכרות של הצייר. נקודת המבט: כללית ומרוחקת. אין לציור מרכז מסוים, השמים העצים, השדה והחיות תופסים כולם מקום זהה. צבעוניות: ריאליסטית, עזה ושמחה. פרט

24 שאלת בגרות (2004) אוריינטליזם ים–תיכוני
לפניך "האודליסק" של אנגר, ו"נשות אלג'יר" של דלקרואה. ( 2 נק') א. ציין לאיזה זרם שייכת כל אחת מהיצירות. ( 12 נק') ב. ציין שני מאפיינים של כל אחד מהזרמים והסבר כיצד הם באים לידי ביטוי בכל אחת מהיצירות. ( 6 נק') ד. הסבר את המושג אוריינטליזם והדגם באמצעות תיאור הנשעם בכל אחת מהיצירות. בתשובתך התייחס לנושא, ללבוש ולאביזרים, לתפאורה ולצבעוניות.