ים המלח מגישים:תומר לב ואיתי מיוני כיתה:ז/1 מוגש ל:עדנה סביון.

מצגת בנושא: "ים המלח מגישים:תומר לב ואיתי מיוני כיתה:ז/1 מוגש ל:עדנה סביון."— תמליל מצגת:

1 ים המלח מגישים:תומר לב ואיתי מיוני כיתה:ז/1 מוגש ל:עדנה סביון

2 על ים המלח ים המלח הוא ימה מלוחה חסרת מוצא, הנמצאת בתחום השבר הסורי אפריקני על גבול ישראל-ירדן. חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם. מקווה מים זה הוא השני במליחותו בעולם, אחרי אגם אסאל בג'יבוטי. לשם השוואה, ריכוז המלח בים המלח הוא 33.7%, לעומת ריכוז המלח בים התיכון שהוא 3.5% עד 3.9%. לים המלח חשיבות כלכלית רבה. המלחים הרבים המומסים במימיו משמשים בתעשייה הכימית, בין היתר להפקת היסודות אשלגן, ברום ומגנזיום. ב2009 עלה ים המלח לשלב האחרון בהתמודדות על היכללותו בשבעת פלאי תבל החדשים. ים המלח הוא ימה מלוחה וסגורה, הנמצאת בבקעת הירדן, בקע גיאולוגי במרכז השבר הסורי אפריקני. הימה היא שריד קטן לימה גדולה בהרבה שהתקיימה במקום בעבר – ימת הלשון. היווצרות בקע ים המלח קשורה לפעילות טקטונית שהתבטאה ברעידות אדמה. קטעים מסוימים בקרקעית הבקע, בים המלח ובים כנרת, עדיין בתהליך שקיעה, כתוצאה מהפעילות הטקטונית המתמשכת.

3 מבנה פיזי ים המלח נמצא בשולי מדבר יהודה, בין ישראל לירדן. חופו המערבי בשליטת ישראל וחופו המזרחי בשליטת ירדן. חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם (ישנן נקודות נמוכות יותר מתחת למים או מתחת לפני הקרח). ב-2008 היה גובה פני המים כ-421 מטר מתחת לגובה פני הים ‏‏. בשנת 2002 היה שטח ים המלח 650 קמ"ר . אורכו של ים המלח הוא 67 ק"מ (אורך האגן הצפוני - 51 ק"מ), רוחבו עד 18 ק"מ, ועומקו המרבי בערך 380 מטר (כ-800 מטר מתחת פני הים). בשל התייבשות הימה, יורד מפלסו של ים המלח בעקביות. לשם השוואה, לפי מפה טופוגרפית של ממשלת המנדט הבריטי משנת 1930 שטח ים המלח היה 1,038 קמ"ר, אורך הים ק"מ ורוחבו 17.5 קמ"ר הוא חדר קילומטרים אחדים מדרום להר סדום‏‏. בקע ים המלח תחום משני צדיו על ידי מצוקים גבוהים, מבותרים על ידי קניונים עמוקים, שבהם זורמים מי הגשמים לימה. תופעה זו בולטת בקרבת ים המלח עקב הפרשי הגבהים הרבה בחתך אופקי הצר יחסית, בין קרקעית הים - כ-700 מטר מתחת לפני הים, ובין ההרים הסמוכים שגובהם עולה על 1,200 מטר. האגן הצפוני מופה בראשית המאה ה-20 על ידי ויליאם פרנסיס לינץ', קצין ימייה אמריקאי, שמצא כי קרקעית הימה שטוחה. האגן הוא בעל דפנות תלולות. לעומת זאת קרקעית האגן הדרומי, עד לייבושה, הייתה בעומק של 5 מטר בלבד. במיפוי שנערך בעזרת מד-תהודה זוהתה במדרונות הדרומיים של האגן מערכת ניקוז מסועפת ותלולה, שנוצרה כנראה על ידי תהליכי ביתור אטמוספייריים, שייתכנו רק אם בעבר התאדו מי הים לחלוטין בשלב מסוים. בין האגן הצפוני לבין האגן הדרומי מצוי חצי אי המכונה לשון ים המלח. חלקו הצפוני נקרא כף קוסטיגן על שם החוקר האירי כריסטופר קוסטיגו אשר חקר את הימה בשנת 1835 וחלקו הדרומי כף מולינה על שם קצין ימייה בריטי,תומאס הווארד מולינה, שחקר את האזור בשנת 1847.

4 מחצבי ים המלח:

5 מלח בישול מלח הבישול הוא תרכובת יונית (נתרן כלורי, NaCl) המשמשת רבות לתיבול ולהכנת מזון. המלח משמש הן לתיבול המזון והן בתהליכי ההכנה והשימור שלו. הוא משמש לשימור בשר לאורך זמן, לכיבוש ירקות ופירות, לחביצת גבינות ולהוצאת הדם מהבשר (גם מטעמי כשרות). מייחסים למלח תכונות חיטוי, בעיקר בגלל תגובתו הצורבת במגע עם פצעים. הבדואים משתמשים במלח סדום לריפוי צאן ובקר. המלח בתקופה העתיקה ומי הביניים היה יקר, ואפילו ארץ ישראל היה מחירו גבוה באופן יחסי לארצות אחרות. מכאן נגזרו ביטויים כמו: "מלח הארץ" שניתן לתלמידיו של ישו, שכוונתו שהם הטובים והראויים ביותר. ביטוי המציין גם היום אנשים איכותיים מעילית החברה. עדות נוספת לערכו ומחירו של המלח הייתה שק המלח שהיה ניתן לחיילי רומא כמענק, ובשמו הלטיני salarium, מלשון salt - מלח, ממנו נגזרה המילה האנגלית salary, שמשמעותה משכורת. פרט למזון השימוש העיקרי במלח הוא למניעת קפיאת מים על כבישים משום שטמפרטורת הקפיאה של מים יורדת כשמומס בהם מלח. יון הנתרן (+Na) נחוץ לתפקוד הגוף מכיוון שהוא מאזן את היחס בין חומצה לבסיס, מווסת את נפח הנוזלים בגוף (לחץ דם) ומשמש להעברת האותות העצביים. איבוד מלח מהגוף עקב הזעה, הקאה או הטלה מרובה של שתן עלול לגרום למצב של מחסור במלח, שתסמיניו הם חולשה ועוויתות. במקרים קיצוניים עלול מצב זה לגרום אף למוות. יון הכלור (-Cl) משמש ליצירת חומצת מימן כלורי בקיבה. עם זאת, צריכה מוגזמת של מלחים, ביניהם נתרן כלורי, עלולה להוביל לבעיות כמו יתר לחץ דם, היווצרות אבנים בכליות ועוד. יש המשתמשים במלח דל נתרן (בו חלק מהמלח מוחלף אשלגן כלורי) כתחליף.

6 פוספט לזרחות תפקידים חשובים בתעשייה הכימית, בחקלאות ובתעשיית המזון, ובשימושים אלה נהוג לכנות אותן "פוספטים". הפוספטים משמשים לדישון האדמה וכחומרים משמרים בתעשיית המזון. הזרחות מוספות למזון, שם הן מגיבות עם מתכות המצויות שם בכמות זעירה ביותר, ובכך קושרות אותן בחוזקה ומונעות את פירוק המזון. הזרחות משמשות גם לקשירת המים למזון כדי שלא יתפרק ויתקלקל קודם זמנו, ומסייעות להאריך את חיי המדף של מיני מזונות מעובדים, ובעיקר כאלה שהוספו להם מים, כגון מוצרי בשר מעובד (להם מוסיפים מים כדי לרככם, אך יש הטוענים כי גם במטרה להעלות את משקלם). זרחות מצויות גם בסלטים תעשייתיים שונים, המעובדים בין היתר גם כן עם מים. נגד הוספת זרחות למזון נטען כי הן גורמות למחלות שונות – דלדול עצם (בריחת סידן) וסרטן, בין השאר נושא זה עדיין שנוי במחלוקת. מלחי הזרחה מיוצרים לעתים בתעשייה הכימית, אך בעיקר נכרים מהאדמה. בישראל קיימים מרבצי זרחה רבים, במיוחד באזור ים המלח, והמדינה מייצאת כמויות זרחה רבות לעולם. במדינת נאורו הקטנה שבאוקיינוס השקט קיימים כמה ממרבצי הזרחה הגדולים בעולם; רוב כלכלתה של מדינה זו נשענת על כריית הזרחה.

7 מגנזיום תרכובות מגנזיום, בעיקר מגנזיום חמצני (MgO), משמשות בתעשייה בייצור ברזל ופלדה, זכוכית, מלט ומתכות אחרות. למגנזיום חמצני ולתרכובות אחרות של מגנזיום יש גם תפקיד בחקלאות ובתעשיית הבנייה. בדרך כלל משתמשים בסגסוגות של מגנזיום ואלומיניום, ולא במגנזיום טהור, לייצור מיכלי פחיות משקה. סגסוגות מגנזיום משמשות בנוסף לכך בתור מרכיב מבני שלמכוניות ומכונות. שימוש נוסף של מגנזיום הוא הסרת גופרית מברזל ופלדה. שימושים נוספים: בעבר השתמשו במגנזיום לייצור מבזקים (פלאשים) למצלמות בשל האור הרב שנפלט עם הצתתו. סגסוגות מגנזיום חיוניות בבניית מטוסים וטילים, ומשמשות גם לייצור חישוקים לגלגלי מכוניות. מגנזיום משמש לריתוך מכיוון שכשמוסיפים אותו לאלומיניום, הוא משפר את צורת הריתוך שלו ומספר תכונות נוספות. כתוספת לחומרי נפץ ופצצות תאורה. מגנזיום עוזר בבידוד אורניום ומתכות אחרות ממלחיהם. מגנזיום הידרוקסידי (MgOH) הוא מרכיב של חלב מגנזיה. למגנזיום כלורי (MgCl2) ולמגנזיום גופרי (MgS) שימוש ברפואה כחומר משלשל (המכונה מלח אנגלי). תרכובות מגנזיום הניצתות בקלות (מגנזיום בוער ב־4000°F) עוזרות להצית מדורות במהירות וקלות. אבקת מגנזיום פחמתי (MgCO3) עוזרת לאתלטים כמו מרימי משקולות כאשר הם משפשפים אותה על הידים ומשפרים את האחיזה שלהם. למגנזיום שימושים רבים בתחום הפירוטכניקה.

8 אשלג אשלג הוא כינוי לתרכובת של אשלגן. המושג מתייחס בדרך כלל לאשלגן כלורי (המצוי גם בים המלח), או לאשלגן פחמתי. השימוש העיקרי באשלג הוא לדישון, באמצעותו מקבלים הגידולים את האשלגן הדרוש לצמיחתם. שימוש באשלג משפר את התפתחות הצמחים ומגדיל את עמידותם למחלות. מפעלי ים המלח שבישראל מהווה האשלג בתצורתו כאשלגן כלורי את אחד התוצרים העיקריים, ויש לחברה יתרון טבעי בהפקתו. שיטת ההפקה מבוססת על אידוי מים בבריכות אידוי שנמצאות בחלקו הדרומי של ים המלח. יתרונו המקורי של אזור זה היה במים הרדודים יחסית שהפכו את האידוי הטבעי לישים. יתרון נוסף הוא שמש כמעט כל ימות השנה. ריכוז האשלגן הכלורי במימי ים המלח הוא 1.2%. תוצר הביניים של האידוי בבריכות הוא תמיסה רוויה של המינרל קרנליט ((KMgCl3·6(H2O). את התמיסה שואבים בצינורות וממשיכים לעבד במכונות במפעל. בשיטת הפקה זו מתקבלים תוצרים תוך השקעה בעלות נמוכה יחסית לכריית המחצבים מהקרקע. עיקר העלות הכספית היא בהפקת האשלג מהקרנליט שצורכת אנרגיה רבה. רוב ההפקה בעולם בשיטה זו מתבצעת על ידי מפעלי ים המלח ובכך יתרונם הכלכלי. מפעלי ים המלח מפיקים מדי שנה יותר מ-2.5 מיליון טונות אשלג. גם מפעלי האשלג בירדן מפיקים אשלג בצורה דומה.

9 ברום ברום (Bromine, מיוונית: brómos = סרחון) הוא יסוד כימי ממשפחת ההלוגנים שסמלו הכימי Br ומספרו האטומי 35. ברום הוא חומר מוצא לייצור תרכובות ברום שלהן יישומים רבים בתעשייה. בחקלאות היה נפוץ השימוש מתיל ברומיד לחיטוי קרקע ממזיקים, אך בגלל פגיעתו בשכבת האוזון, נאסר השימוש בו על ידי 183 מדינות פרוטוקול מונטריאול. סוכם שהשימוש בו יפסק בהדרגה ושעד שנת 2005 לא יעשה כל שימוש במתיל ברומיד. בעבר התרכובת החשובה ביותר של ברום הייתה אתילן דיברומי, C2H4Br2 כתוסף לבנזין ששימש להוצאת העופרת שמצטברת בצילינדרים של מנועי בנזין שימושים נוספים: לברום תפקיד כחומר כימי המשמש לחיטוי בעשן. ייצור חומרים חסיני אש. לברום יישומים בטיהור מים. ייצור תרופות. לתרכובות ברום אי אורגניות יישומים בצילום. לברום יישומים בכימיה אורגנית. ברום הוא תחליף טוב ליוד, שהרבה יותר יקר ממנו. הברום הינו חלק עיקרי במוצרי ים המלח. בשל מחירו הגבוה, ברום בדרך כלל הוא ממוחזר. תהליך זה עדיף על השלכתו לסביבה.

10 תעשייה מפעלי ים המלח היא חברה העוסקת בהפקת מחצבים באזור ים המלח. החברה נוסדה על ידי מדינת ישראל ב-1952 (על בסיס חברת האשלג הארץ-ישראלית שהוקמה ב-1929) והיא מפיקה בעיקר אשלג, ברום ותרכובות ברום. החברה מספקת לחברת הבת "מגנזיום ים המלח" את חומר הגלם להפקת מגנזיום. החברה היא אחת מיצרני האשלג והברום הגדולים בעולם. החברה נמצאת כיום (מאז 1968) בבעלות חברת כימיקלים לישראל. במלחמת העצמאות נותק המפעל ממרכז הארץ לאחר שעובדיו היהודים של המפעל בצפון ים המלח נטשו אותו והוא נהרס על ידי ערבים. עם קום המדינה החליטה ממשלת ישראל החדשה לבחון מחדש את פעילות ייצור האשלג, בין השאר עקב המעורבות הבריטית. ב-1952 הוחלט להקים את מפעלי ים המלח, והחברה החלה את פעילותה ברכישת הציוד של חברת האשלג שהפסיקה את פעילותה עקב אי עמידה בתנאים שהציבה הממשלה. בו בזמן הושלם הכביש המחבר את המפעל בסדום אל באר שבע (עד אז הייתה הדרך שביל עפר). ב-1961 הוסדר חוק שבמסגרתו קיבלה החברה מהמדינה זיכיון בלעדי להפקת מחצבים בים המלח ושימוש בשטחי עזר בהיקף של כ-600 קמ"ר מאזור סדום ועד לאזור מצדה. זיכיון זה הוארך עד לשנת ב-1968 הוקמה החברה הממשלתית כימיקלים לישראל שאיגדה מספר מפעלי תעשיות כימיות בישראל ובהם מפעלי ים המלח. ב-1992 החלה המדינה להנפיק את מניות כימיקלים לישראל וב-1999 מכרה את השליטה בחברת האם, החברה לישראל, לידיים פרטיות. בכך הפכו מפעלי ים המלח לחברה בבעלות פרטית. בשנת 1987 הקימה החברה מסוע באורך של יותר מעשרה קילומטרים, שהוביל את התוצרים מים המלח לכיוון תחנת רכבת המשא במישור רותם, הסמוך לדימונה. ב-1994 הוקמה תחנת כוח פרטית לשימוש המפעלים. ב-2001 הופרד תחום השיווק של החברה ואוחד עם תחום השיווק של חברת רותם אמפרט העוסקת במחצבי הפוספטים לשם יצירת חברת "כיל דשנים".

11 אקלים האקלים בבקעת הירדן וים המלח הוא חם מאוד ויבש. קיים בה אפקט מדבר צל גשם, כלומר האוויר המגיע אליה מתחמם במהלך ירידתו לבקעה וההרים התוחמים את הבקעה מונעים חדירה של אוויר אחר. דרומה של הבקעה מהווה למעשה את ההמשך של מדבר יהודה מבחינת האקלים. אקלים המאופיין לאזור זה הוא מדברי-ערבית. כמויות הגשמים נמוכות מאוד. בממוצע שנתי יורדים כ-50 מ"מ גשם בלבד. בעונות הקיץ בין החודשים יוני לספטמבר הטמפרטורות מגיעות בשעות הצהריים בין מעלות. בשעות הלילה כתוצאה מהתחממות מי ים המלח הטמפרטורות נשארות גבוהות יחסית ונעות סביב מעלות. אזור מאופיין מאידוי רב מאוד בממוצע שנתי שתורם אף הוא לירידות מפלס מי ים המלח. הטמפרטורה הממוצעת בכל ימות השנה בים המלח היא מעלות. המספר הממוצע של ימי גשם בים המלח היא 17. בחודש הקר ביותר בשנה הטמפרטורה בים המלח היא 9-11 טמפרטורות ובחודש החם הטמפרטורה בים המלח יכולה להגיע עד ל 42. אחוזי הלחות בממוצע בים המלח היא 35 אחוז.

12 צמחייה הגורמים העיקריים המשפיעים על תפוצת הצמחים הם גורמי האקלים, הקרקע, המיסלע, ותוצאות פעילות האדם ובעלי החיים שהוא מגדל. בקעת ים-המלח היא חבל הארץ החם ביותר בישראל ובירדן. במניין האחרון של מיני הצמחים המצויים בבקעה נמצאו 841 מינים. אל אלה נוספים מינים חדשים שלא נמצאו עד כה ומעטים שממשיכים לחדור לאזור. כך למשל נוסף בתחילת קיץ 2005 הצמח דיסודיה צרת-עלים שנמצא בגינות ובשטחי הישוב קליה ב-2005 ומקורו בצפון מכסיקו. אמור מעתה 842 מינים. מאות מיני הצמחים אינם פזורים בשטח באקראי וניתן לאגד אותם בקבוצות שהרכבן הטיפוסי חוזר על עצמו במקומות בעלי תנאים סביבתיים דומים. כל העובר בשטח בעיניים פקוחות יכול לראות הרכבים "טיפוסיים" במקומות שונים. כך למשל עצי התמר הגדלים בר וצמחי קנה ועבקנה מודיעים לכל הצמא כי המים סמוכים אל פני השטח ובמקרים רבים נובעים כמעיין. עצי השיטה לעומתם מבטיחים לצופה בהם כי לא בקלות יגיע אל המים. בן-מלח הוא עד מובהק למים מלוחים. סקירת הצומח נערכת על פי דיון בראשי פרקים של יחידות הנוף הבולטות מבחינת הרכבן הצמחי. בהתחשב בהשפעה החזקה של סוג התשתית על תפוצת הצמחים נותן גורם זה את רישומו בדיון בכל פרק. בנווה המדבר ים המלח הריכוז הגדול ביותר בארץ של עצים טרופיים, חלקם נדירים ביותר, וזהו אף גבול תפוצתם הצפוני של חלק מהם. הבוטנאי מיכאל זהרי כתב כי בשנות ה-20 של המאה העשרים הייתה חורשת עצים ושיחים עבותה שבה שלטו שיזף, זקום, שיטה, מרואה וערף. כיום עושה רשות הטבע והגנים מאמצים לאישוש אוכלוסיות המינים הנדירים בנווה המדבר.

13 מיני הצמחים הטרופיים הבולטים המצויים בשמורה:
שיזף מצוי - בעל פרי עסיסי דמוי תפוח קטן (דום) שמו של נחל דוד בערבית הוא "ואדי אל סדייר" על שם השיזף. לפי האמונה הנוצרית, כתר הקוצים שהונח על ראשו של ישו נעשה מענפי השיזף ומכאן שמו המדעי של המין "קוצי המשיח". בשמורה נפוצים שני מינים של שיטה הניכרים בעליהם המנוצים: שיטה סלילנית, שלה גזע יחיד ונוף מעוגל, ושיטת הסוכך שלה גזעים רבים וצורת סוכך אופיינית. זקום מצרי - ניכר בקוצי ובפריו דמוי התמר. מעצי זקום מצרי שנראו בשמורה עוד בשנות ה־40 לא נותר אף לא עץ אחד. מקור כל עצי הזקום המצויים כיום בעין גדי הוא בזרעים שנאספו מחורשת הזקום ליד מעוז חיים, בצפון בקעת הירדן. השתילים ניטעו בשמורה בשנת במסורת האסלאם נחשב זקום כעץ השאול, המתקיים מלהבות האש שבו, "תמריו" הם עונש לפושעים בגיהנום. ערף המדבר - הריכוז הגדול ביותר בארץ של עצי ערף המדבר גדל בשמורת עין גדי. פירות הערף קטנים, עסיסיים, כתומים ודביקים, והם נאכלים על ידי טריסטרמיות, בולבולים ועטלפי פירות. מרואה עבר עלים- בארץ נותרו רק עשרה פרטים של מין זה שהינו עץ נדיר ביותר, וחמישה מהם מצויים בשמורת עין גדי. גם בנאות המדבר שממזרח לים המלח, בירדן, גדלים עצים ממין זה. מורינגה רותמנית - הוא עץ נדיר, הגדל בארץ לאורך בקע ים המלח בתפוצה מקוטעת. הוא נראה כרותם גדול, והוא בולט בפריחתו היפה, בגוני ורוד-לבן, מן האביב לסוף הקיץ. פריו הוא תרמיל ארוך, הנותר תלוי על העץ גם לאחר פיזור הזרעים. סלוודורה פרסית- ספק עץ, ספק שיח ירוק־עד. יוצר גושי ירק גדולים ודחוסים. העלים גדולים ובשרניים ומשמשים מאכל אהוב ליעלים ולשפנים. גרויה שעירה - היא שיח נדיר שהובא לעין גדי מאוכלוסייה שהייתה מצויה בשטח שעליו בנוי כיום קיבוץ מצפה שלם. בשמורה יש היום שיחים בודדים ממין זה. בנוסף לצמחיה הטרופית בולטת בשפעתה בשמורה גם צמחיית נחלים. בין צמחי הנחלים נמנים עבקנה שכיח, קנה מצוי, קנה סוכר גבוה, סוף מצוי, פלגית שיחנית ועוד. בנחל ערוגות צומחים גם עצי אשל ארץ ישראלי, ערבה מחודדת וצפצפת הפרת. בקרבת בים המלח צומחת גם צמחייה ים תיכונית ובה חצב מצוי, מציץ סורי ואחרים. בחורפים גשומים, נוספים על כל אלה, צמחים חד שנתיים כמקור החסיד השעיר, חומעה וורודה ושלח הערבות היוצרים מרבדי פריחה ססגוניים.

14 בעלי חיים עופות בקרבת ים המלח חיים מינים רבים של ציפורים, וביניהם בולטות הטריטרמית- ציפור שחורה ששולי כנפיה כתומים וקול שירתה הרם מהדהד ברחבי השמורה. מעל מצוקי השמורה מרחף עורב קצר זנב המשמיע קריאות רמות אופייניות. זנבן, מין ציפור שיר קבוצתית המבלה חלק ניכר מזמנו על הקרקע וניכר בזנבו הארוך ובצבעו החום בהיר. תושב קבע נוסף בשמורה - הוא שחור זנב, ציפור קטנה אפורה הניכרת בתנועות אופייניות של פרישת זנבה השחור. סלעית לבנת זנב (סלעית שחורת בטן) בולטת בניגוד צבעי השחור לבן של נוצותיה ובהתנהגותה: היא ניצבת בראשי סלעים ומסמנת בכך את תחום מחייתה. קורא מדברי הוא עוף קרקע נפוץ מאוד בשמורה, הנראה במדרונות מתרוצץ ומחפש מזון. צוקי מדבר יהודה ושמורת עין גדי הם אתרי קינון חשובים למיני עופות דורסים כנשר מקראי, רחם(עוף), עיט ניצי ובז מדברי. אחד מדורסי הלילה הנצפים מדי פעם בפעם בשמורה הוא לילית מדבר, הניזונה בעיקר ממכרסמים קטנים ומחרקים. הבקע הסורי־אפריקני הוא ציר נדידה חשוב למינים רבים של עופות דורסים, עופות מים וציפורי שיר. למעלה ממאתיים מינים של עופות נצפים בנווה עין גדי בית נדידות הסתיו והאביב. חלק מן הציפורים הנודדות, כנחליאלי לבן ואדום החזה, נשארות בשמורה וחורפות בה. יונקים יעל בנחל ערוגות יעל חי בעדרים ומצטיין בכושר טיפוס מעולה על המצוקים. היעלים מועמדים על סף הכחד משום שהם מהווים ציד כבר זמן רב, מאז נחקק חוק הגנת חיית הבר ב־1995. שפן שוכן בין סלעים או בסבך הצמחייה וכמו היעל מצטיין בכושר טיפוס מעולה, שייך למחלקת היונקים, ניזון מצמחים ואף מצמחים רעילים. מרבית היונקים במדבר הם פעילי לילה כמו הנמר טורפים אחרים המצויים בשמורה הם צבוע מפוספס, זאב ושני מיני שועלים: שועל מצוי ושועל צוקים. יש כ־15 מיני עטלפים בעין גדי. יש גם את יזנוב גדול ויזנוב קטן.

15 בעלי חיים זוחלים גם עולם הזוחלים של ים המלח הוא עשיר ומגוון. מן הנחשים נזכיר שני מינים ארסיים: צפעון שחור(צפע עין גדי) ואפעה. ומין שאינו ארסי – זעמן דק. כמו כן, חיים בעין גדי כמה מיני לטאות וחרדונים, ביניהם חרדון המדבר וחרדון סיני. דו-חיים גם לדו-חיים יש נציגות בקרבת ים המלח: בחודשי החורף, לקראת ערב, אפשר לשמוע מגדות הנחלים את קרקוריהם הרמים של זכרי צפרדע הנחלים, המזמינים אליהם את הנקבות לפרות ולרבות. חרקים מבין החרקים החיים בקרבת ים המלח בולטת נמלה אורגת - חרק חברתי מובהק שמקורו בהודו ובורמה. נמלה זו שכיחה במיוחד בנחל ערוגות, שם היא בונה קינים אופייניים, בעיקר מתחת לסלעים. נמלה בוגרת נושאת את הזחל, המפריש קור משי לבלוטה מיוחדת, ואורגת בעזרתו מתווה לכיסוי פתח הקן ולציפוי דופנותיו. הנמלה ניזונה גם מ"טל דבש", נוזל מתוק שמפרישים מינים שונים של כנימות וציקדות. על מנת להגן על הכנימות והציקדות מהשמש, הנמלים טוות "רפתות" קורים מסביב לענפים שעליהם הן יושבות .

16 תיירות אזור ים המלח הוא המרכז הגדול ביותר בישראל לסוג מיוחד של תיירות – תיירות למרפא ולטיפוח הבריאות והיופי. האזור התברך בתכונות ייחודיות: ריכוז מלחים גבוה במי הימה, מעיינות חמים עשירים בגופרית, ומקורות של בוץ שחור עשיר במינרלים שונים. תכונות אלה מושכות אל האזור תיירים רבים המאמינים בתכונות המרפא של המקום. רבים אחרים באים לשם כדי להתפנק וליהנות מטיפולים שונים שנועדו להרבות בריאות ויופי, וכדי לפגוש אנשים באווירה של נופש. ויש באזור ים המלח עוד גורמי משיכה לתיירים. באזור ים המלח פועלים כיום 11 מלונות שכמעט כולם מרוכזים באגן הדרומי. מרכזים נוספים לנופשים מצויים בסביבות היישובים עין גדי, מצפה שלם וקליה. בעשור השנים האחרון גדל מאוד מספר המבקרים באזור. בראשית שנות ה-90 התארחו כ-200 אלף אורחים במלונות האזור, ובסוף שנות ה-90 התארחו בהם קרוב ל-600 אלף איש. בתחומי המועצה האזורית ים המלח קיימת תיירות ענפה. כיום מציע אזור ים המלח אטרקציות רבות לנופש: אתרי לינה, חופי רחצה, פעילות אתגרית, בריאות וטיפוח, סיורים, אתרים היסטוריים ופעילויות תרבות. האזור עבר פיתוח נרחב שכלל: פיתוח חופי רחצה בים המלח, הקמת בתי הארחה ובניית צימרים במושב ורד יריחו. בכפר הנופש אלמוג 81 חדרי אירוח ובתחומי הקיבוץ פועל מוזיאון "בית הסופר". בית ההארחה קלי"ה מציע 64 חדרי אירוח. בפסגת רכס בגובה פני הים פועל מרכז לתיירות מדברית, ובו מרכז בינלאומי לתיירות מדברית הכולל אכסניה המציעה 50 חדרי אירוח. בצפון ים המלח, פועלים חמישה חופים מוכרזים בעלי שירותי הצלה: חוף קלי"ה החדש, חוף ביאנקיני, חוף נווה מדבר, חוף מינרל הכולל מרחצאות גופרית וממוקם למרגלות קיבוץ מצפה שלם. גולת הכותרת של האזור היא מערות קומראן, בהן נתגלו המגילות הגנוזות של כת האיסיים, המוצגות כיום במוזיאון ישראל שבירושלים. הפארק הלאומי קומראן פתוח לרשות המטיילים ומציע מרכז מבקרים חדיש ובו מופע אורקולי, חנות מזכרות ומסעדה. בתחום המועצה האזורית ים המלח ים המלח 220 חדרי אירוח . באזור הצפוני של ים המלח אושרו לבנייה 6,000 חדרי מלון.