Talmudic Topoi: The Hermeneutical Methods of Legal Midrash and Greco-Roman Rhetoric

תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק ז הלכה יא תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק ז הלכה יא שבעה דברים דרש הילל הזקן לפני זקני פתירא קל וחומר וגזירה שוה וביניין אב וכתוב אחד ושני כתובין וכלל ופרט ופרט וכלל וכיוצא בו ממקום אחר ודבר הלמד מעניינו אילו שבע מידות דרש הילל הזקן לפני בני פתירא:

Aristotle, On Rhetoric, 2.23 From the more and the less (ek tou mallon kai hētton); for example, “If not even the gods know everything, human beings can hardly do so”; for this is equivalent [to saying,] “If something is not the fact where it would be more [expected, it is clear that it is not a fact where it would be less.”

Cicero, Topics, 4.23 From comparison all arguments are valid which are devised in this way: What holds in a wider sphere, should hold in a more restricted one (quod in re maiore valet valeat in minore), e.g., if boundaries are not regulated in the city, neither should water be excluded in the city. Again, conversely: What holds in the more restricted sphere, should hold in the wider one. Here one can use the same example in reverse. Again: what holds in the equivalent sphere, should hold as well in this case, which is equivalent; e.g. Because use and warranty of a piece of land run for two years, it should also be two years for a house. Yet in the law a house is not mentioned, and it is (evidently) treated as belonging with the category ‘all other things’ for which use is one year. Let equity prevail which requires equal rights for equal cases.

Quintilian, Institutes, 5. 10 Quintilian, Institutes, 5.10.88 “If it is lawful to kill a thief in the night [when one is not sure if he threatens violence], how much more is it lawful to kill an armed robber [who definitely threatens violence]?” Mekhilta d’R. Ishmael, Nezikin 13 “If when a person definitely comes to steal [without threatening violence] and he [the victim] kills him [the thief], he [the killer] is liable, all the more so [qol va-homer] one about whom there is a doubt whether he comes to steal or whether he does not come to steal [that his killer would be liable].”

תוספתא פסחים (ליברמן) ד, יג-יד בבלי פסחים סו ע"א ירושלמי פסחים ו, א לג ע"א תוספתא פסחים (ליברמן) ד, יג-יד תנו רבנן: הלכה זו נתעלמה מבני בתירא. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו. אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו?   אילו דברים בפסח כו' זו הלכה נעלמה מזקני בתירה פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו יש כאן בבלי אחד והלל שמו ששימש את שמעיה ואבטליון יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו איפשר שיש ממנו תוחלת שלחו וקראו לו אמרו לו שמעת מימיך כשחל ארבעה עשר להיות בשבת אם דוחה את השבת אם לאו פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת שאלו את הלל הזקן פסח מהו שידחה את השבת אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת. אמרו לו: מנין לך? אמר להן וכי אין לנו אלא פסח אחד בלבד דוחה את השבת בכל שנה והלא כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה אית תניי תני מאה אית תניי תני מאתים אית תניי תני שלש מאות מאן דאמר מאה תמידין מאן דאמר מאתים תמידין ומוספי שבתות מאן דאמר שלש מאות תמידין ומוספי שבתות של ימים טובים ושל ראשי חדשי' ושל מועדות אמרו לו כבר אמרנו שיש ממך תוחלת אמ' להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת הרבה משלש מאות פסחים יש לנו בשנה ודוחין את השבת חברו עליו כל העזרה התחיל דורש להן מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שוה מהיקש הואיל ותמיד קרבן ציבור ופסח קרבן צבור מה תמיד קרבן ציבו' דוח' שבת אף פסח קרבן ציבור דוח' את השבת אמ' להם תמיד קרבן צבור ופסח קרבן צבור מה תמיד קרבן צבור ודוחה את השבת אף פסח קרבן צבור דוחה את השבת

אמר להם: נאמר מועדו בפסח ונאמר (במדבר כח) מועדו בתמיד אמר להם: נאמר מועדו בפסח ונאמר (במדבר כח) מועדו בתמיד. מה מועדו האמור בתמיד - דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח - דוחה את השבת.   דבר אחר נאמר בתמיד מועדו ונאמ' בפסח מועדו מה תמיד שנאמ' בו מועדו דוחה את השבת אף פסח שנ' בו מועדו דוחה את השבת ועוד, קל וחומר הוא: ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת, פסח שענוש כרת - אינו דין שדוחה את השבת. מקל וחומ' מה אם תמיד שאין חייבין על עשייתו כרת דוחה את השבת פסח שחייבין על עשייתו כרת אינו דין שידחה את השבת ועוד קל וחומר ומה תמיד שאין חייבין עליו כרת דוחה את השבת פסח שחייבין עליו כרת אינו דין שידחה את השבת מגזירה שוה נאמר בתמיד במועדו (במדבר כח:ב) ונאמר בפסח במועדו (במדבר ט:ב) מה תמיד שנ' בו במועדו דוחה את השבת אף פסח שנ' בו במועדו דוחה את השבת  אמרו לו כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי היקש שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שכן יש לו קיצבה תאמר בפסח שאין לו קצבה קל וחומר שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שהוא קדשי קדשים תאמר בפסח שהוא קדשים קלין גזירה שוה שאמרת שאין אדם דן גזירה שוה מעצמו רבי יוסי בי ר' בון אמר בשם רבי אבא בר ממל אם בא אדם לדין אחר גזירה שוה מעצמו עושה את השרץ מטמא באהל ואת המת מטמא בכעדשה דו דרש בגד עור בגד עור לגזירה שוה כך אם יהיה השרץ בידו של אדם אפי' טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית השליכו מידו מיד הוא טהור רבי יוסה בי ר' בון בשם רבי בא בר ממל אדם דן גזירה שוה לקיים תלמודו ואין אדם דן גזירה שוה לבטל תלמודו ר' יוסי בי רבי בון בשם ר' בא בר ממל אדם דן ק"ו לעצמו ואין אדם דן גזירה שוה לעצמו לפיכך משיבין מקל וחומ' ואין משיבין מגזיר' שוה

  אע"פ שהיה יושב ודורש להן כל היום לא קיבלו ממנו עד שאמ' להן יבוא עלי כך שמעתי משמעי' ואבטליון כיון ששמעו ממנו כן עמדו ומינו אותו נשיא עליהן ועוד מקובלני מרבותי שפסח דוחה את השבת ולא פסח ראשון אלא פסח שני ולא פסח צבור אלא פסח יחיד מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח. התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם - עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. כיון שמינו אותו נשיא עליהן התחיל מקנתרן בדברים ואו' מי גרם לכם לצרך לבבלי הזה לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם לשמעי' ואבטליון שהיו יושבין אצלכם אמרו לו: רבי, שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו? אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא, הנח להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן. למחר, מי שפסחו טלה - תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי - תוחבו בין קרניו. ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר: כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון. כיון שקינתרן בדברי' נעלמה הלכה ממנו אמרו לו מה לעשות לעם ולא הביאו סכיניהם אמ' להן הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הניחו ליש' אם אינן נביאין בני נביאים הן מיד כל מי שהיה פסחו טלה היה תוחבה בגיזתו גדי היה קושרה בין קרניו נמצאו פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן כיון שראה את המעשה נזכר את ההלכה אמ' כך שמעתי משמעיה ואבטליון אמרו לו מה יהא על העם שלא הביאו סכינין ופסחין למקדש אמ' להם הניחו להם רוח הקדש עליהם אם אין נביאין הן בני נביאין הן מה עשו ישראל באותה שעה מי שפסחו טלה טמנו בצמרו גדי קשרו בין קרניו והביאו סכינין ופסחים למקדש ושחטו את פסחיהן בו ביום מינו את הלל נשיא והיה מורה להם בהלכות פסח

תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת פסחים פרק ו דף לג טור א /ה"א על שלשה דברים עלה הלל מבבל ... כתוב אחד אומ' ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחר אומ' שבעת ימים מצות תאכלו הא כיצד ששה מן החדש ושבעה מן הישן ודרש והסכים ועלה וקיבל הלכה

משנה מסכת ידים ד:ז אומרים צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שאתם מטהרים את הנצוק אומרים הפרושים קובלין אנו עליכם צדוקי' שאתם מטהרי' את אמת המים הבאה מבית הקברו' אומרים צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייבין ועבדי ואמתי שהזיקו פטורין מה אם שורי וחמורי שאיני חייב בהם מצות הרי אני חייב בנזקן עבדי ואמתי שאני חייב בהן מצות אינו דין שאהא חייב בנזקן אמרו להם לא אם אמרתם בשורי וחמורי שאין בהם דעת תאמרו בעבדי ובאמתי שיש בהם דעת שאם אקניטם ילך וידליק גדישו של אחר ואהא חייב לשלם:

מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק עריות הלכה ו זו שאלה שאל ר' יוסי בן תדאי איש טבריא את רבן גמליאל, מה אשתי שאני מותר בה, אני אסור בבתה, אשת איש שאני אסור בה, אינו דין שאהא אסור בבתה. אמר לו צא ופרנס לי כהן גדול, שכתוב בו כי אם בתולה מעמיו יקח אשה, ואני אפרנס לך כל ישראל. דבר אחר, אין דנין לעקור דבר מן התורה, ונדהו רבן גמליאל.

ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא קו ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, ר' אחי בר' יאשיה אומר שתי נזיפות נזפה אלו אביה בשר ודם נזפה עד שתהא מוכלמת שבעה או מה אביה ב"ו שבעה מי שאמר והיה העולם ארבעה עשר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה אביה ב"ו שבעה אף מי שאמר והיה העולם שבעה.

משנה מסכת ידים ג:ב כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות היד מטמאה את חברתה ד"ר יהושע וחכ"א אין שני עושה שני אמר להם והלא כתבי הקדש שניים מטמאין את הידים אמרו לו אין דנין דברי תורה מדברי סופרים ולא דברי סופרים מדברי תורה ולא דברי סופרים מדברי סופרים:

ויקרא כ יז וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא: ספרא קדושים פרשה י ואיש להוציא את הקטן אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו אין לי אלא בת אביו ולא בת אמו בת אמו ולא בת אביו מן האב ומן האם מנין תלמוד לומר אחותו מ"מ, ועד שלא יאמר הכתוב יש לי בדין אם חייב על אחותו מן האב ושלא מן האם מן האם ושלא מן האב קל וחומר מן האב ומן האם אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר אחותו ללמדך שאין עונשין מן הדין.

משנה יבמות ח:ג עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם אבל נקבותיהם מותרות מיד מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקבות רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד אמר ר' שמעון קל וחומר הדברים ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להם לא כי הלכה אני אומר ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות:

Josephus, Antiquities, 13.297  What I would now explain is this, that the Pharisees have delivered to the people a great many observances by succession from their fathers, which are not written in the laws of Moses; and for that reason it is that the Sadducees reject them, and say that we are to esteem those observances to be obligatory which are in the written word, but are not to observe what are derived from the tradition of our forefathers. And concerning these things it is that great disputes and differences have arisen among them, while the Sadducees are able to persuade none but the rich, and have not the populace obsequious to them, but the Pharisees have the multitude on their side.