חומרי חיטוי לפטמות ד"ר מור פריד - קיסריה
מטרות חומר החיטוי מצב העטין משפיע על: מניעת זיהום חדש שיפור מצב העטין התיישבות מיקרואורגניזם על העור תנובת החלב משך זמן החליבה
הערכת יעילות חומר החיטוי ישנם שלושה מודלים להערכה: מודל הפטמות הכרותות – בודק יכולת החומר להרוג מק"א על פני עור הפטמה. זהו מבחן מקדים לכדאיות ביצוע שני המודלים הבאים. מחקר הוקעה – הדבקה מכוונת בחיידק בעדר ניסויי ובדיקת יעילות חומר חדש לעומת פלצבו. דגימה שבועית למשך מס' שבועות. קיימת בעיה אתית? מחקר בשדה – הדבקה טבעית ברפת. לרב נבדק חומר חדש לעומת חומר קיים שבשימוש. דגימה חודשית למשך שנה שלמה.
מהן התכונות הנדרשות מחומר החיטוי ? יעילות נגד פתוגנים עיקריים של דלקות עטין עמידות בטיחות – לפרה, לחלב (עד 500ppb), לחולבים ולסביבה נוח לשימוש המרכיבים שבשימוש: יודופורים, סודיום-כלוריט, כלורהקסידין, סודיום-היפוכלוריט, אמוניום-רבעוני, ניזין, ח.שומן .
הבדלים בין חומר חיטוי לפני/לאחר חליבה התכונה לפני חליבה אחרי חליבה פעילות אנטיבקטריאלית טווח רחב - קריטי טווח רחב- קריטי מהירות פעולה קריטי חשוב לא מגרה מומלץ משפר ריפוי יתרון מומלץ-קריטי יציבות צמיגות נמוכה נמוכה+ שארתיות בחלב
מדוע יודופור ליוד פעילות רחבת טווח ויעילות מוכחת נגד פתוגנים הגורמים לדלקות עטין, נגד נגיפים, פטריות ונבגים של חיידקים. היוד פועל במהירות. יציב. לא מגרה את העור. דרך הפעולה היא אוקסידציה של חומר אורגני. יודופור = יוד חופשי (iodine) קשור בקומפלקס עם surfactant.
המרכיבים המשפיעים על יעילות החומר צמיגות סוג הממיס סוג הקושר יכולת הרטבה ריכוז חומציות רמת היוד החופשי – זהו המרכיב החשוב ביותר! סוג המרכך הגורמים המשפיעים על רמת היוד החופשי היחס בין יוד חופשי לממיס/קושר סוג הממיס/קושר חומציות טמפרטורה גיל התמיסה
פעילות היוד החופשי דוגמא לחשיבות ריכוז היוד החופשי בתמיסה Time for 6-log reduction (sec) Free Iodine (ppm) Titratable Iodine (ppm) 15 175 280 60 128 216 85 152 90 47 102 240 20 45 5.6 10,000
חומציות חומציות נמוכה שומרת על יציבות היוד אך פוגעת בעור הפטמה. חומציות נמוכה שומרת על יציבות היוד אך פוגעת בעור הפטמה. חומציות מתאימה לעור שבה עדיין יש פעילות טובה של היוד נעה בטווח 4.0-6.5. רקמת העור סבילה גם לערכיPH- עד 8.5 אך אז היוד יתפרק ליודיד (שאינו פעיל).
ממיס מסיסות יוד פעיל במים מוגבלת ל-300חמ"מ (0.03%). להשגת ריכוז גבוה מוסיפים: אלכוהול – שימש בעבר. נדרשת כמות גדולה הגורמת ליבוש העור. surfactant – לחלקם פעילות דטרגנטית מזיקה. PVP – פולימר, לא פוגע בעור הפטמה, יקר!
מרככים – conditioning agents מלחלחים – moisturizers: מושכים לחות מהאויר או משכבות עמוקות של העור אל השכבות החיצוניות של העור לשומרן רכות ו"עסיסיות". החומרים הנפוצים הם גליצרין, פרופילן גליקול, סורביטול. ריכוזם נע בטווח 2-10%. חוסמי לחות: מונעים אידוי לחות מהעור. הנפוץ בשימוש הוא לנולין ונגזרותיו בריכוז של 0.5-1%.
חיטוי לפני החליבה פיתוח הרעיון באוניברסיטת דייויס בקליפורניה. חשיבות רבה במניעת זיהומים חדשים בחיידקים סביבתיים, בעיקר לאחר מיגור חיידקים מדבקים. חיטוי לפני החליבה הוא בעל חשיבות כפולה: מכין את העטין לחליבה: משפר תנובה ומקצר זמן חליבה. מקטין שעור נגיעות במזהמים סביבתיים: הפחתת מס' חיידקים העלולים להגיע לחלב והקטנת מספר הזיהומים התוך-עטינים. יעילות החיטוי המקדים מושפעת ישירות מן המטען האורגני אליו הפטמות נחשפות בזמן בין החליבות.
חיטוי לאחר החליבה פיתוח הרעיון עוד בתחילת המאה העשרים (1916) במאבק נגד סטרפ.אגלקטיה, אז השתמשו בשמן אורנים. ניתן למנוע מעל 50% של זיהומים חדשים בעטין בעזרת חיטוי לאחר החליבה. חיטוי לאחר החליבה אינו יעיל נגד זיהום קיים של חיידק מדבק בעטין. בזיהום קיים יש לטפל בטיפול יובש מתאים או בהוצאת פרות כרוניות. החיטוי חייב להיעשות תוך זמן קצר (לפני סגירת תעלה הפטמה).
טבילה או ריסוס? כל עוד החיטוי יעשה כנדרש לשתי השיטות יעילות דומה. טבילה: חשיבות לעומק הטובלן (שונות גנטית במבנה הפטמות), משך השהיה, מניעת זיהום צולב, זול. ריסוס: וידוא כיסוי מלא, יקר (ציוד+כמות חומר לפרה פי 1.5-2 מטבילה). צורך יותר זמן. נטיה לקלקולים.
נקודות חשובות! יש להשתמש בחומר זהה לחומר החיטוי של לפני חליבה (למנוע תגובות בין חומרים). איכות המים תשפיע על יעילות החיטוי (מטען חיידקי ומידת קשיות). הוספת גליצרין לא מומלצת! הוספה חיצונית של גליצרין לתמיסה עלולה לפגוע ביעילות נגד חיידקים. יש להקפיד על הכנת התמיסה ע"פ הוראות יצרן. חובה לאחסן את חומר החיטוי בתנאים נאותים, למנוע חימום יתר/קפיאה הגורמים לפרוק התמיסה ולמנוע זיהום צולב.
The end…