חג פורים

משמעות החג על פי המסופר במגילת אסתר, נקבע החג לזכר הצלת היהודים באימפריה הפרסית בתקופה שאחרי חורבן בית ראשון (מן המגילה עצמה אין זה ברור האם מדובר בתקופה שלפני בניין בית המקדש השני או אחריו). באותה עת שלטו הפרסים על חלקים נרחבים מיבשת אסיה, ובירתם הייתה שושן. על פי המסופר במגילה, זמם המן האגגי, שר המקורב ביותר למלך אחשוורוש, שמונה להיות "מעל כל השרים", "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" אשר בכל ממלכת פרס, ולבוז את רכושם. המלך נעתר לבקשה, והוציא כתב מלכות המתיר לאנשי כל מדינה לטבוח ביהודים, ביום י"ג באדר, יום שאותו בחר המן על ידי הטלת "פור" - גורל

קריאת מגילת אסתר בליל החג ובבוקרו, כחלק מפרסום הנס, והודאה על ההצלה קריאת מגילת אסתר בליל החג ובבוקרו, כחלק מפרסום הנס, והודאה על ההצלה. גם נשים מחויבות בקריאת המגילה, משום שגם הן ניצלו בנס הפורים, והנס נעשה על ידי אישה. סעודת פורים - משתה ושמחה. כנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". בתלמוד (מסכת מגילה) נקבע שבפורים חייב אדם לאכול סעודה ביומו של החג ולשתות בה יין; נקבע כי על אדם להשתכר "עד דלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'". דעות שונות נאמרו בשאלת מידת חיוב ההשתכרות, ויש אף פוסקים אשר סברו כי מצווה זו נדחתה מהלכה. יש הטוענים שהמצווה בתוקף אך אין צורך להגיע לשכרות מלאה אלא מספיק להתבסם עד להגעה לשינה ובעת שנתו אינו מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי. (המאירי).

אזני המן

סעודת החג פורים היא אחת ממצוות חג הפורים. המצווה היא לאכול ולשתות ביום הפורים, ובכלל זה גם המצווה להשתכר, "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

משלוח מנות משלוח מנות היא אחת מן המצוות הנוהגות בפורים. על פי מצווה זו, על כל אדם לשלוח בפורים לרעהו מנות מזון, לפחות שתי מנות, לאדם אחד לפחות. מטרתה של המצווה, כפי הנראה, היא ריבוי האחווה והרעות בעם ישראל בין איש לאחיו בחג זה.

תענית אסתר תענית אסתר, יום צום במסורת היהודית. צום זה בתאריך י"ג באדר ביום, ערב חג פורים. תענית אסתר היא זכר לצום שצמו היהודים בתאריך זה בימי אחשורוש והמן האגגי‏‏[1] ולזכר התענית שיזמה אסתר באומרה למרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן", (מגילת אסתר, ד' ט"ז). תענית זו של אסתר הייתה באמצע חודש ניסן ואילו התענית היא לזכר התענית שביום הקהילה שנאמר (שם): "וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם".