אנדי וורהול, מרלין , הדפס רשת האם האמן דייק בהנחת רשתות הצבע ? האמן הזיז במכוון את הרשת כך נוצרו אי דיוקים.
מרלין מונרו מרלין גדלה בבתי יתומים ונדדה בין בתים מאמצים. אבל בגיל 20 כבר הופיע בתמונות עירום ללוח שנה. ובגיל 30 כיכבה בסרטים רבים. ראו בה בלונדינית מטופשת, סמל מין, ובמקרה הטוב כוכב קולנוע. בגיל 36 התאבדה. וורהול הצעיר ממנה בשנתיים , עקב אחר הקריירה שלה כפי שהוצגה בתקשורת. מרלין מונרו נהפכה במותה מסתם שחקנית יפה ומפורסמת, לאלה מיתולוגית, לסמל. ימים מספר לאחר מותה רכש וורהול תצלום-פרסום שלה בשחור לבן, משנת 1954 לסרט בו השתתפה. הוא חתך והוציא מן התצלום רק את פניה.
אנדי וורהול, מרלין 1962, הדפס רשת שאלה: מה הקשר בין הטכניקה למסר שוורהול רוצה להעניק בעבודתו? אנדי וורהול, מרלין 1962, הדפס רשת האומן בחר בטכניקת ההדפס בשביל להמחיש את רעיון השכפול והמסחור של מוצרי הצריכה בחברה האמריקאית. הטכניקה אפשרה לו להעתיק במדויק תצלום בשחור לבן של דמות ספציפית, אך הוא הוסיף משטחי צבע זוהרים על התצלום שמטשטשים את הפרטים והופכים את התצלום לתיעוד לא אמין. התוצאה שמתקבלת היא של דמות ללא ירידה לפרטים, ללא טביעת ידו של האומן, הצבועה במשטחי צבע תעשייתי וזוהר. פישוט הצורות, השמטת הפרטים, השטחה, טיפול קר מכני בתהליך עבודה נקי וחסר רגשות.
סמל מין מסחרי אנדי וורהול, מרלין,1962 הדפס רשת האומן הפך את מרלין למותג כמו כל מוצג אחר המשוכפל ומיוצר בייצור המוני ונמכר בחברה האמריקאית. המשטחים לא מונחים במדויק, אלא מוזזים ממקומם על-מנת ליצור תחושה של מוצר ביצור תעשייתי, שגם בו קורות טעויות. הדמות כבעלת מאפיינים מסחריים המשווקים אותה כסמל מין: שיער בלונדיני, שפתיים אדומות ומבט מצועף. השכפול מערער על ייחודה כאדם והופך אותה לסחורה, תוך הדגשת האריזה שלה.
ביקורת כלפי העולם הטכנולוגי בעזרת טכניקת ההדפס מבטא וורהול ביקורת כלפי הטכנולוגיה. הטכניקה מציגה את הכוכבת כבלתי אנושית, חסרת רגשות, באופן מנוכר וגס. וורהול מדגיש זאת על-ידי האיפור החזק, שנראה כאילו נצבעה באופן מכני. מתקבלת תוצאה המונית, צעקנית, בצבעים צורמים ולא טבעיים. הוא מנסה לערער על אידיאל היופי שמרלין מייצגת. הכוכבת הבלתי מושגת הופכת לאישה פשוטה וקרובה לכל אדם (למרות שההדפסים נמכרו במחירים גבוהים). וורהול הפך את תחום השכפול לאומנות ולא רק לכרזות פרסומת. האבסורד: מצד אחד הוא מבקר את הטכנולוגיה ומצד שני הוא משווק את עצמו ואת האומנות שלו בעזרת הטכנולוגיה...
קומפוזיציה היצירה מורכבת מסדרה של דיוקנים של פניה של מרלין מונרו. כל דיוקן נוצר מאותו תצלום יחיד ששוכפל באופן כמעט זהה, כדגם החוזר על עצמו, עם אפשרות של הכפלה נוספת והמשכיות לכל הכיוונים. הקומפוזיציה הסדרתית הזו נועדה להמחיש את פס היצור האמריקאני, המייצר לא רק מוצרי מזון ומוצרי צריכה שונים אלא גם גיבורי תרבות, הנצרכים כמו כל מוצר. תעשייתי אחר.