הקשר בין רמת העירור לאיכות הביצוע מודל ה "U" ההפוך הקשר בין רמת העירור לאיכות הביצוע

מושג העירור מושג העירור: מתייחס לרמת הפעילות של מערכת העצבים, אצל האורגניזם.. התגובה של מערכת העצבים האוטונומית לגירויים סביבתיים, ו/או תחושות. לכל אדם רמת עוררות אופטימלית שונה כאשר רמת העירור עולה, ניתן להבחין בעליה כללית ברמת התגובות של האורגניזם – ולהיפך.

ההפוך“Uחוק "ירקס-דודסון"- מודל ה " ע"פ המודל כשרמת העירור נמוכה מידי, לא יגיע המידע החושי למטרתו, ברמת עירור גבוהה מאוד, יגיע מידע רב מידי למטרתו, וימנע מהאורגניזם להגיב באופן סלקטיבי לגירוי הנכון. רק רמת עירור שאינה גבוהה, או נמוכה מידי, תביא להתנהגות אופטימלית. לכל אדם, ולכל פעילות יש רמה אופטימלית של עוררות, בה האדם מתפקד בצורה האופטימלית ביותר. בכל רמה שמעליה או מתחתיה, התפקוד נפגע.

ההפוך תיאור כללי“U מודל ה " עליה באיכות נפילה באיכות איכות ההתנהגות נקודת האופטימום רמת העירור

מודל ה"U" ההפוך מתייחס בעיקר לאיכות הביצוע במשימות מורכבות. מטלה מורכבת דורשת רמת קואורדינציה מוטורית רציפה ומסובכת יחסית, ביצוע מטלה זו מושפע לרעה מרמת עוררות גבוהה. מטלה פשוטה, דורשת בעיקר מאמץ שרירי, או התמדה (סיבולת), ביצוע מטלה זו משתפר ברמת עוררות גבוהה. ז"א – במטלה פשוטה יש קשר ישיר בין רמת עוררות לאיכות הביצוע – כך שככל שרמת העוררות עולה, כך עולה גם הביצוע. (עד לרמה מסוימת).

רוב המיומנויות בספורט, הן מורכבות יחסית. עם הזמן הספורטאי צובר ניסיון ואימון רב במיומנויות אלו וחלקן הופכות להיות לו לפשוטות (אוטומטיות (אז הוא מתפנה יותר לתהליכים קוגניטיביים לכן ספורטאי מנוסה, יכול לעמוד ברמות גבוהות של עוררות ולתפקד טוב, היות והמיומנות הנדרשת הפכה אצלו ל"פשוטה", ביצוע מיומנות כזו, משתפר ברמת עוררות גבוהה.

היחס בין נקודת האופטימום לבין סוג הפעילות רמת העירור המתאימה לסוגים שונים של פעילות אינה שווה. בפעילות הדורשת שליטה גופנית גבוהה וקואורדינציה מעולה (קליעה למטרה, התעמלות על קורה) נקודת האופטימום תהיה במיקום נמוך יחסית על ציר העירור. בפעולות הדורשות כוח רב, בזמן קצר (מיאוץ, הרמת משקולות) נקודת האופטימום תהיה במיקום גבוהה הרבה יותר על ציר העירור.

מודל "U " הפוך – תיאור ספציפי עבור פעילויות שונות קליעה למטרה הרמת משקולות איכות ההתנהגות אופטימום קליעה למטרה אופטימום משקולות רמת העירור

מחקרים מצאו כי יכולות למידה, זכירה וחשיבה יבוצעו באיכות גבוהה יותר, ברמת עוררות נמוכה יחסית. רמות עירור גבוהות מידי, יפגעו בפעילות קוגניטיבית באופן משמעותי ז"א כדאי ללמד תרגיל חדש בכדורסל – במצב של רמת עוררות לא גבוהה – אימון. לא כדאי ללמד תרגיל חדש לגמרי בשניות האחרונות למשחק. אבל ביצוע מיטבי של התרגיל שנלמד ותורגל יהיה במצב של רמת עוררות גבוהה - משחק. (היות והוא כבר מטלה פשוטה).

בינדרה טוען שאם מדובר באנשים מאומנים ומיומנים היטב , הופך ה"U" ההפוך לא רק לגבוה יותר (מעצם רמת האיכות הגבוהה יותר) אלא גם פחוס יותר במרכזו. כתוצאה מגורמים כמו אימון ממושך, שינון וחזרות רבות על ביצוע פעילות הופכת ה"נקודה המיטבית" ל"מרווח מיטבי" לגבי אותה פעילות. וזה מאפשר סטיות קלות מעלה או מטה ללא פגיעה באיכות הביצוע. מכאן נובע שהאימון הספורטיבי משפר לא רק את היכולת אלא גם את הגמישות האפשרית ברמת העירור בסמיכות לרמה המיטבית

מודל ה "U" ההפוך רגיל ולספורטאים מאומנים מודל לאחר אימון מודל רגיל איכות ההתנהגות נקודת אופטימום, מרווח אופטימום רמת העירור

האינטרוורט האקסטרוורט מודל ה – U ההפוך ביחס לאינטרוורט ואקסטרוורט יהיה כולו מוסט שמאלה (לנקודת המפגש בין ציר X ו – Y ), ביחס לאקסטרוברט, הזקוק לגרייה רבה מהסביבה, ה – U שלו יהיה מוסט כולו ימינה. איכות ההתנהגות רמת העירור האינטרוורט האקסטרוורט

סקירת ממצאי מחקר

מחקר 1. סטאופכר (1937) וקורטס (1943): בדקו את איכות הלמידה והפעילות המחשבתית, שהתבצעו ברמות שונות של מאמצים גופניים מבוקרים. תוצאות: * למידה של הברות תפל (ללא משמעות) תוך כדי מאמץ נמוך יחסית למקסימום היכולת (25% - 0%) , הביאה לזכירה מועטה יחסית. * במאמצים בינוניים ברמתם (50% - 25%) היתה הזכירה הטובה ביותר. * במאמצים גבוהים ברמתם (80% - 50%) היתה זכירה ירודה יחסית. מסקנה: במהלך פעילות גופנית ברמה בינונית, מתקבלות התוצאות הטובות ביותר של פעילות מחשבתית.

הקשר בין מאמץ גופני בעת הלמידה לבין אחוז הזכירה (סטאופכר, וקורטס)

מחקר 2: ווד והוקנסון (1965): בדקו איכות חשיבה אינטלקטואלית, תוך כדי משיכה בכבל,הקשור בדינמומטר (מודד את עצמת המשיכה). הנבדקים הונחו לפתור את מבחן האינטליגנציה של וכסלר (אות - צורה), תוך משיכה בכבל בעוצמות שונות. ממצאים: משיכות ברמת מאמץ בינונית, סייעו לשיפור ברמת החשיבה יותר ממשיכות ברמות מאמץ נמוכות או גבוהות יותר. כמו כן – עליה בדופק של עד 10 פעימות לדקה, סייעה לפתרון הבעיות במבחן. דופק גבוה יותר פגע ברמת החשיבה.

הקשר בין דרגת המאמץ לבין איכות הביצוע האינטלקטואלי (לפי ווד והוקסון)

ברג'ס והוקנסון (1964): ביצעו הבחנה בין רמת "דחף גבוה" ו"דחף נמוך": חיברו כל נבדק למכשיר מדידת דופק, ונתנו לו להמתין 5 דקות עד שעליו לבצע מבחן אינטליגנציה קצר. כצפוי בזמן ההמתנה, לכולם עלה הדופק. אלו שאצלם ירד הדופק, בזמן ההמתנה (עד למבחן), הוגדרו כבעלי "דחף נמוך". אלו שאצלם נשאר הדופק גבוה, עד המבחן, הוגדרו כבעלי "דחף גבוה". מערך הניסוי: כלל 3 שלבים: 1. מבחן אינטליגנציה קצר. 2. "טיפול"- 3 סוגי טיפול: יצירת תסכול פסיכולוגי, פעילות גופנית שרירית, ומצב ניטרלי. 3. מבחן אינטליגנציה נוסף, דומה לראשון.

ממצאים: הקבוצות ששיפרו באופן מובהק את תוצאות מבחן החשיבה: 1. דחף נמוך X תסכול. (השיפור הטוב ביותר בקבוצת הדחף הנמוך) 2. דחף נמוך X פעילות גופנית. 3. דחף גבוה X פעילות גופנית. 4. דחף גבוה X טיפול ניטרלי. (השיפור הטוב ביותר בקבוצת הדחף הגבוה ובכלל). 5. הטיפול הגופני, השפיע באופן שווה על שיפור החשיבה, בשתי קבוצות הדחף.

הקשר בין דופק (עירור ) לתוצאות מבחני האינטליגנציה בניסוי של ברג'ס והוקסון: ד. גבוה X ניטרלי 9 ד. נמוך X תסכול 8 ד. גבוה X גופני 7 ההפרש בין שני מבחני האינטליגנציה ד. נמוך X גופני 6 5 ד. גבוה X תסכול ד. נמוך X ניטרלי 80 100 70 90 110 דופק לפני מבחן אינטליגנציה שני

מסקנות: מתקבל מודל U הפוך, כמעט מושלם. (אם נוציא את טיפוס X טיפול גופני – יהיה U מושלם). 2. בקבוצת הדחף הגבוה שהם בעלי רגישות אוטונומית (מע' העצבים) גבוהה יותר, דופק של 100 פעימות לדקה, הביא לשיפור מיטבי בחשיבה (נקודה ד. גבוה X ניטרלי). 3. בקבוצת הדחף הנמוך הביצוע המיטבי ב – 80 פעימות לדקה(נקודה ד. נמוך X תסכול). ז"א רמת העירור מתייחסת גם לתכונות אישיות בסיסיות, ולכן שונה בין טיפוסים שונים. 4. העלאת דופק, ע"י פעילות גופנית, משפיעה על פעילות מחשבתית במידה זהה, ללא קשר לטיפוס. 5. העלאת דופק באמצעות תסכול פסיכולוגי הביאה לביצוע המיטבי ביותר בדחף נמוך ולביצוע הגרוע ביותר בדחף גבוה.

משמעויות המחקר: בענפי ספורט רבים נדרשות פעילות של חשיבה ושיקול דעת. כמו כן בספורט עולה הדופק כתוצאה הן מפעילות גופנית והן מהמתח ולעיתים גם ממצבי תסכול. ממצאים אלו יעזרו לנו להבין את העשוי לקרות ליכולת החשיבה של ספורטאי, בתחרות, בהתאם לרמת הרגישות שלו (דחף גבוה / נמוך).