הכנסת זונדה Gastrointestinal tube מרצה: אסיה גלר בירגר

נקזים של מערכת העיכול מדובר בהכנסת צינור העשוי גומי או פלסטיק לקיבה, לדאודנום או למעי. הצינור מוכנס דרך הפה, האף או דופן הבטן. הצינורות מגיעים באורכים שונים, החל מאורך קצר-זונדה לקיבה, אורך בינוני-זונדה לתריסריאון, צינורות ארוכים המגיעים דל למעי

מטרות להכנסת זונדה 1. ניקוז Initiating gastric suction הורדת לחץ - Decompression שטיפת קיבה Irrigation the stomach 2. טיפול Treatment ביצוע לחץ Compression הכנסת תרופות 3. בדיקות Gastric analysis 4. הזנה Enteral feeding

מצבים בהם אסור להכניס זונדה ע"י האחות חולה עם חשד לשבר בבסיס הגולגולת פגיעה בעמוד השידרה הצווארי פצוע עם צווארון - במצבים אלה הזונדה תוחדר על ידי רופא דרך הפה ולאחר שבוצע- CT

סוגי נקזים זונדה המוחדרת דרך האף הצינור מוחדר דרך נחיר האף עד לקיבה הצינור המוחדר דרך הפה צר יותר ויכול להיות בעל מספר פתחים

צינור היוצר לחץ בוושט Blakemore tube מטרתה לעצור דימום הנגרם מדליות וושט זונדה בנויה משני בלונים ושני צינורות לשאיבה ושטיפה

הכנסת פג PEG מהי מטרת הפעולה? מטופל שאינו יכול לאכול דרך הפה, או שנזקק להעשיר את המזון שלו בתוספות מיוחדות לזמן ארוך, חייב לקבל הזנה ואוכל בדרך אחרת. במקרים מסוימים מוחדר צינור ההזנה דרך האף לקיבה -זונדה, אולם צינור זה אינו יכול להישאר כפתרון האכלה לזמן ארוך, ויש להחליפו באפשרות הזנה אחרת, נוחה יותר לתפעול. הכנסת פג -PEG מאפשרת למטופל לחזור לביתו, בתנאי שיש במקום אדם שלמד כיצד להשתמש בפג, ולתפעל את ההזנה בבית. הצינור עצמו עשוי מסיליקון ומוכנס, על ידי רופא מומחה, ישירות לקיבה דרך העור.

הכנסת פג PEG מהן ההכנות הנדרשות לפעולה? • צום של 8 שעות לפני ההכנסה. • בדיקות דם של תפקודי קרישה, ספירת דם וטסיות. • חובה להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הפסקת תרופות מדללות דם, כגון: פלוויקס, אספירין, קומדין וכדומה, בשבוע שלפני הבדיקה. • מטופל סוכרתי חייב להתייעץ לגבי הצום שלפני הבדיקה, וזמני נטילת האינסולין. • הרופא יחליט אם יש צורך בטיפול אנטיביוטי קצר למניעת זיהומים סביב הכנסת הפג, בעיקר במטופלים הסובלים מבעיות מסתמים בלב.

הכנסת פג PEG מהו מהלך הפעולה? • יש לחתום עם טופס הסכמה לפעולה, אחרי קבלת הסבר על הפרוצדורה. • חומר הרדמה יוזרק לעירוי שהוכנס מראש לווריד, בכדי למנוע כאב. • הרופא יכניס את הצינור למקומו. • בתום הפעולה, על המטופל לשהות בהשגחה בחדר ההתאוששות • יש להוריד את התחבושת ולבדוק את מקום הכנסת הפג, לפני שמשתמשים בו. • 10 שעות לאחר התקנת הצינור, ניתן להתחיל לאכול באמצעות הזנה מדוללת.

הכנסת פג PEG איך לחיות עם פג? • חשוב לקבל יעוץ והדרכה מצוות היחידה לתזונה קלינית לגבי סוג וכמות האוכל המומלצים לאחר הכנסת הפג. • לפני כל שימוש בצינור, הן לאכילה והן להכנסת תרופות, חובה לשטוף אותו במים בכמות של 10 סמ"ק כמו כן, יש לשטוף אותו בכל 8-6 שעות בכדי למנוע סתימה. • נטילת התרופות דרך הפג מחייבת ריסוק של התרופה והמסתה במים. מזון אפשר לתת בדרכים שונות – בחלוקה למנות מדודות, או בזרימה קבועה ומתמשכת בעזרת ציוד מיוחד. • ניתן לקבע את אזור ההכנסה עם פלסטר בעת הצורך, מחשש שהצינור ייצא. • חובה לשמור על ניקיון הפה והשיניים. • ניתן להתרחץ עם הפג. • לדאג להחליף את הפג בכל שישה חודשים.

הכנסת פג PEG האם יש תופעות לוואי לאחר הפעולה? • תיתכן תחושה של כאב או לחץ מקומי אחרי ההכנסה. ניתן לקבל תרופות נגד כאב. • יתכן מצב של בטן תפוחה, דימום סביב מקום ההכנסה, הפרשות סביב מקום ההכנסה וכאב לאחר ההכנסה. • בטיפול שוטף, יש לשים לב לתופעות הבאות: עליית חום הגוף, הקאות, שלשולים, בטן תפוחה, הפרשות שונות סביב מקום כניסת הצינור, זיהום בעור סביב הצינור, סתימה בצינור, או אם הצינור נראה ארוך קצר מהרגיל. במקור שהצינור יוצא ממקומו, יש לבוא בדחיפות לעזרה רפואית.

הכנסת זונדה דרך האף

עקרונות תכנון וביצוע בהכנסת זונדה שלבי ההכנה: בדיקת קיום הוראה רפואית- האם למטרת ניקוז או האכלה זיהוי המטופל בשמו והשוואה על ידי ידית מתן הסבר על הפעולה, מטרתה וחשיבות שיתוף פעולה בחירת מקום מתאים ושמירה על פרטיות המטופל

עקרונות תכנון וביצוע בהכנסת זונדה הכנת ציוד הנדרש הכנת המטופל בתנוחה הנכונה הרמת המיטה ל- High fowler’s position ישיבה עם ראש קדימה וכלפי מטה לכיוון הסנטר יש לבחור את הנחיר בו מתקיימת תנועה חופשית

שלבי הביצוע 1. קביעת אורך הזונדה שתוכנס 2. שימון החלק המקדים של צינור זונדה

שלבי הביצוע החדרתה בעדינות עד לסימון הראשון ( תנוך האוזן) מתן מנוחה קצרה והנחייה לשתיית מעט מים והמשך הכנסת זונדה עד לסימון השני ( תנוך סטרנום) חשוב! אין להישתמש בכוח, אם מופיעים סימני אי סבילות- הקאה, קשיי נשימה, כחלון- יש להוציא את הזונדה מייד!

בדיקת מיקום זונדה הנחת סטטסקופ על גבי קיר הבטן העליונה והחדרת 30 סמ"ק אוויר במזרק- יש לשמוע כניסת אוויר לחחל הקיבה שאיבה בעזרת המזרק ווידוא שיוצא תוכן של מיצי קיבה. ניתן להכניס לכוס את הקצה החיצוני של הזונדה ולוודא שאין פעפוע של בועות מים. על פי הספרות הדרך המהימנה ביותר צילום רנטגן המוודא באופן מוחלט בדיקת Ph – חומציות של תוכן המתקבל

קיבוע זונדה

יש לרשום ולדווח על: ממצאי הערכה לפני הכנסת זונדה ואחריה גודל הזונדה שעת הכנסת הזונדה סוג התוכן שיצא בשקית וכמותו תגובת המטופל הרגשתו לפני, בזמן ולאחר ההכנסה חתימה של שם האחות! מצב נשימתי הכנת נוזל לשטיפת הזונדה ׁׁ -מי ברז

אבחנות סיעודיות במטופל עם זונדה הפרעה פוטנציאלית במאזן נוזלים ואלקטרוליטים, קשורה לאיבוד תוכן רב דרך הזונדה, תתבטא בערכים נמוכים של אלקטרוליטים בבדיקות דם ובסימני התייבשות. הפרעה פוטנציאלית בשלמות העור, קשורה להימצאות הזונדה,עלולה להתבטא בפצע לחץ בנחיר. הפרעה פוטנציאלית בהיגיינת פה, קשור לחוסר אכילה ושתייה בזמן קיום זונדה לניקוז, יתבטא בפטרייה, ופצעים בלשון ובחניכיים

אבחנות סיעודיות במטופל עם זונדה הפרעה פוטנציאלית בדימוי הגוף, קשורה להימצאות זמנית/ קבועה של זונדה, עלול להתבטא בבכי, חוסר רצון לפגוש משפחה/ חברים ועוד... הפרעה פוטנציאלית באוורור ריאתי קשור לקושי בשיעול יעיל ובפינוי הפרשות על רקע הצטברות גזים ביטויים: שיעול, ותזוזת צנרת ( טאכיפניאה וחום )

הזנה דרך צינור האכלה מצבים המצריכים הזנה אנטרלית: חולה מחוסר הכרה הפרעות בתיפקוד הקיבה או מערכת העיכול פגיעה במנגנון הבליעה ( אירוע מוחי) חולים לאחר ניתוח בפה ובוושט היצרות בוושט ( עקב גידולים, בצקות)

בעיות שכיחות בהזנה אנטרלית: מתן הזנה לתוך הקיבה עלול לגרום לסיבוך של דלקת בקיבה מכיוון שיש דילול של מיצי הקיבה שיש להם פעילות אנטימיקרוביאלית. הזנה לקיבה מעלה סיכונים להופעת רפלוקס גסטרואזופגיאלי - GER עקב מתן נפחים גדולים של מזון והישארות המזון זמן ממושך בקיבה. צינורות הזנה המגיעים עד למעי אינם שוללים לחלוטין הופעת מצבים של GER . Dumping syndrom – מצב בו מתרחשת ספיגה מהירה של פחמימות מהמעי. מעבר של נוזלים מהדם למעי וירידה ברמות הגלוקוז בסרום עקב עלייה בהפרשת האינסולין. קורה בדר"כ בצינורות המגיעים עד למעי.

בעיות שכיחות בהזנה אנטרלית: שילשולים- במתן תמיסות היפרטוניות, האכלה מהירה או זיהום חיידקי. אי סבילות ללקטוז או מחסור במרכיבים חלבוניים . בחילות והקאות- עקב הזנה מהירה ומתן עודף של מזון. עקב נוכחות של אוויר בקיבה, או תופעות לוואי של תרופות. אספירציה- עקב מיקום לא נכון של הצינור, בחילות. עצירות- עקב התייבשות, היעדר סיבים תזונתיים במזון. עלייה ברמת הגלוקוז בדם- בפורמולות עשירות בקלוריות. ירידה במשקל- מתן לא מספיק של קלוריות בהזנה. שינויים באלקטרוליטים בדם- עקב התיבשות. יובש בפה-עקב נשימה דרך הפה. חסימה של צינור ההזנה- עקב תרופות הניתנות דרכו או אינטראקציה בין הפורמולה לתרופות היוצרת גושים בצינור. זיהום באוזן התיכונה- עקב היצרות וחסימה של תעלת אוסטכיוס הנגרמת מלחץ הצינור בפרינקס.

הנחיות להוצאת זונדה מהקיבה הוצאת הנקז תתבצע במקרים של הטבה במצבו של החולה (הפסקת בחילות והקאות, הפסקת מצב של אילאוס וכו'), בחסימת הנקז או כדי להחליף את הנקז (במקרים של התפתחות פצע לחץ על הנחיר). ההחלפה של נקז בעל קוטר רחב תתבצע כל 2-4 שבועות למבוגר, ובתדירות גבוה יותר לילדים למניעת זיהומים. לפני הוצאת הנקז, לעיתים יבקש הרופא לסגור את הנקז ולעקוב אחרי מצבו של החולה. לראות האם אינו סובל מבחילות עקב הסגירה. לעיתים החולה יתבקש לאכול מעט אוכל רך, על מנת לראות שלא צפוייה להיות בעייה באכילה לאחר הוצאת הנקז. במידה ומופיעה בחילה או כל בעייה אחרת והנקז עדיין במקומו, יש לידע את הרופא ולפתוח את הנקז (לחברו למערכת סקשן או לשקית ניקוז לפי הצורך). חשוב להסביר לחולה את אשר הולכים לעשות. יש להעריך את מצב ההכרה של החולה ומידת שיתוף הפעולה. להסביר לו לנשום לאט ושפעולת ההוצאה אינה כואבת, אם כי מעט לא נעימה.