המכון הישראלי לגשטאלט, אוניברסיטת בר אילן מושגים מרכזיים בתרפיית הגשטאלט מתבסס על מאמרים של המכון הישראלי לגשטאלט, אוניברסיטת בר אילן

גשטאלט גשטאלט- דמות, תבנית או שלם בעל משמעות (גרמנית). גשטאלט- דמות, תבנית או שלם בעל משמעות (גרמנית). שורשיה של פסיכולוגיית הגשטאלט נמצאים בתחום הפסיכולוגיה של הלמידה והתפיסה, אשר התמקדה בהבנת מנגנון הלמידה האנושית במטרה לפתח שיטות הוראה יעילות. מתוך כך צמחה תיאוריה וגישה טיפולית הנקראת תרפיית הגשטאלט, שהפכה לאחד מזרמי הפסיכולוגיה המודרנית.  השיטה נמנית על  הזרם ההומניסטי- אקזיסטנציאליסטי, היא מבוססת על התנסויות חווייתיות, על טיפול הממוקד בהווה, בפנומנולוגיה, וסיוע למטופל ביצירת שיטת ההתמודדות הנכונה ביותר עבורו. הטיפול בשיטת הגשטאלט  מתייחס לחוויה הכוללנית של היחיד (או הזוג או הקבוצה), לפיתוח המודעות העצמית, לבחירה חופשית ולטיפוח היכולת לעשות שינוי.

פסיכולוגיית הגשטאלט פסיכולוגיית הגשטאלט היא אסכולה בפסיכולוגיה, אשר צמחה בגרמניה בעיקר כתגובת נגד לגישת הסטרוקטורליזם של וילהלם וונדט. ככזאת, היא מבטאת את האנטיתזה שלה, בתפיסתה כי העיקרון התפעולי של המוח והתודעה הוא הוליסטי, מקבילי ואנלוגי ובעל מגמה לארגון עצמי. אבי גישת הגשטאלט, שצמחה במקביל לצמיחת אסכולת הביהיביוריזם בארצות הברית הוא מקס ורטהיימר, שהגדיר את תופעת פי. ורטהיימר ערך ניסוי לבדיקת תפיסת התנועה, שבו הקרין לנבדקיו בתנאי מעבדה שני הבזקי אור משתי נקודות שונות בפסקי זמן קרובים. הנבדקים ראו את שני ההבזקים כנקודת אור בודדת, שנעה ממקום אחד למקום שני, למרות שלא התרחשה שום תנועה של האורות, שהודלקו כל אחת בעתה במקום אחר. ורטהיימר הסיק מכך כי התודעה היא זו שהשליכה את התבנית שלה של תפיסת התנועה על הקלט החושי, והיא זו שנתנה פירוש לטבעם של גירויים אלו.

פסיכולוגיית הגשטאלט תלמידיו של ורטהיימר המשיכו את דרכו. הם פיתחו את הגישה שיש להבין התנהגות על פי המכלול ולא על פי מרכיביה הבודדים. בהמשך נלקחו אלמנטים מתורת הגשטאלט לתחום הפסיכולוגיה החברתית. ניתן להבין את תאוריית הגשטאלט באמצעות משפט מפתח אחד, "השלם גדול מסכום חלקיו": כלומר, ישנה באדם תבנית תודעתית ראשונית המפרשת את הגירויים החושיים, ואף רואה או משליכה את חוקיה על הקלט החושי, ופירוק תבנית זו לחלקיה, ובחינת הגירויים באופן מבודד ואטומיסטי כפי שעשו הסטרוקטורלים, אינו מסייע להבנת התבנית והמכלול. טענתם של אנשי הגשטלט הייתה, כי אין טעם בפירוק התהליכים המנטליים למרכיביהם, כיוון שהתהליך המנטלי הוא 'יותר' מצירוף פשטני של מרכיביו. החוויה בעצם תלויה בהכתבה של תודעת האדם לתנאי הסביבה, ואינה תוצר פשוט של צירופם יחד.

עקרונות הגשטאלט קירבה - עצמים או אנשים שקרובים אלי בזמן ובמרחב נוטים להיות משויכים האחד אל השני, ולהניח את התשתית לסכמה. דמות/רקע - בתוך הסכמה יש משמעות רבה לפרטים, לתפאורה של האירוע ולכל מה שיש ברקע. הרקע משתלט בשלב מסוים על התמונה והופך לחלק משמעותי בתוך התבנית. הרקע הופך להיות התבנית.

גשטאלט בתפיסה דמיון - היצירה של תבנית של סכמה מנסה למצוא עיקרון משותף שיסביר את המציאות באופן שיהיה ברור יותר לפרט. כל הסימנים והמידע שמועבר יטופלו תחת אותו עיקרון משותף. סגירה - גם כאשר המידע שמגיע אלינו הוא לא שלם, אנחנו ננסה לסגור אותו באופן שיתאים לנתונים שיש לנו כך שלתבנית יהיו גבולות ברורים ומוצהרים. אם הסגירה שיצרנו תתנגש עם המציאות ישנה תחושה כבדה של דיסוננס.

גשטאלט בתפיסה פשטות - כל נתון שהפרט נחשף אליו מתורגם תמיד לרמה הכי פשוטה שאפשר, במידה והפרט אינו מצליח לפשט את הנתון- הוא מתייחס אל המידע כאילו זה מידע מניפולטיבי. צמצום הדיסוננס - מצב של חוסר איזון בין משמעויות. במצבים שהפרט נאלץ להקנות משמעות באופן עצמאי למצב, הוא יפעל להפחתת הדיסוננס. מאחר שחוסר איזון גורם לבלבול צריך ליצוק לתוך התבנית של התפיסה משמעות ייחודית שתפתור את הבעיה, בדרך כלל אנו נפנה לשדה של אמונות, תפיסות ומיתולוגיות במרחב האישי שלנו. כאשר הפרט חווה חוסר איזון הוא יחפש תבנית שבתוכה יהיה הסבר, הוא בעצם יחזור לשורשים הבסיסים של המיתוס כדי לפתור את חוסר האיזון.

גשטאלט בתפיסה המשכיות - הנטייה של בני אדם היא לייצר רצף, המשכיות בין אירועים. אירועים לא מתנהלים באופן אקראי אלא יש ביניהם איזשהו רציונל מקשר. כאשר מנסים לייצר רצף בדרך כלל אותה הדמות תשחק תפקיד במשחק והנטייה היא לא לערבב בין הדמויות.

תרפיית הגשטאלט אחד הרעיונות המשמעותיים בגשטלט הוא שבני האדם בנויים מתבניות רבות, אותן אספו במהלך חייהם. חוויות, זיכרונות, פרשנויות על חוויות עבר, אפילו דעות של אחרים נכנסו לתוך התבניות של הפרט. תרפיית הגשטלט עוסקת בעיקר בפנומנולוגיה - היא מדגישה את החוויה הסובייקטיבית של היחיד ותהליך צמיחתו, תוך יחסי גומלין מתמידים עם הסביבה. העבודה בגשטלט היא בעיקר חווייתית התנסותית, ומדגישה את ה"כאן ועכשיו". הזמן הוא נושא חשוב ומרכזי בשיטת הגשטלט ועיקר ההתייחסות היא להווה. העבר חשוב אך ורק לצורך ההווה והעתיד.

תרפיית הגשטאלט המפתח העיקרי של השיטה: ד”ר פרדריק ס. פרלס (פריץ פרלס). (1893- 1970), פסיכיאטר ופסיכותרפיסט יהודי. הוא דגל בטיפולים קבוצתיים, פיתח את שיטת “הכסא הריק” ואת נושא התרפיה בקבוצה. התפתחה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. כאמור, הרעיון המרכזי בגשטאלט הוא שאנו בנויים מהרבה תבניות, אותן אספנו במהלך חיינו: חוויות, זכרונות, פרשנויות שלנו על חוויות עבר, אפילו דעות של אחרים נכנסו לתוך התבניות שלנו. על פי גישת הגשטאלט, רובנו מתנהלים עדיין על ידי דפוסים ותבניות שנוצרו אצלנו כבר לפני שנים – מתוך חיקוי ולמידה של הורינו, אחינו, ושאר הסביבה. התנהלות זו כבר איננה רלבנטית או מתאימה לנו (מטאפורת מפת הדרכים).

תרפיית הגשטאלט על פי תיאוריית הגשטאלט הכוח המרכזי המניע את האדם הוא החיפוש אחר סיפוק צרכיו הסובייקטיביים, תהליך שהוא מעגלי, זורם ומתמשך. בהתאם לטענה זו לכל אדם סולם צרכים אינדיבידואלי, ושלא כמו היררכיית הצרכים של מאסלו שסדרה קבוע, סדרי החשיבות בהיררכיית הצרכים האישית משתנה בהתאם לנסיבות ולשלב ההתפתחותי. עובדה זו מחייבת מודעות - יכולת לזהות את השוני, וגם מידה רבה של גמישות - היכולת לעשות את השינוי. ההנחה הבסיסית של הגשטאלט רואה את האדם כאורגניזם הוליסטי בעל פוטנציאל צמיחה והתפתחות בלתי מוגבל, ומאמינה כי בכוחו להגיע לידי מיצוי והגשמה עצמית על אף פגיעה או מוגבלות אפשרית. הדגש בטיפול הוא על פיתוח המודעות ועל יכולת הפרט לקלוט, להבין ולהכיר את המתרחש בתוכו ובסביבתו מבחינה גופנית, קוגניטיבית, התנהגותית ורגשית. המקורות מהם ניזונה המודעות הם העולם הפנימי של היחיד: המחשבות, הרגשות התחושות שהוא קולט באמצעות החושים, והקשר לסביבה החיצונית ולמה שמתרחש בה. האדם מקיים תהליך מתמיד של יחסי גומלין עם סביבתו האנושית והפיזית, שמהם הוא מושפע ועליהם הוא משפיע, תוך שהוא משתנה בהתאם לנסיבות, למוטיבציה ולצרכים שלו.

תרפיית הגשטאלט גרעין הזהות האישית של האדם הוא ארגון ייחודי וסובייקטיבי כי כל אדם קולט ומעבד בדרך שונה את פרטי המידע שהוא קולט ומפרש בדרך אישית את המכלול, התבנית בעלת המשמעות לגביו. מודעות אישית היא ההכרה בארגון ייחודי זה. המטפל הגשטאלטיאני הוא משתתף אקטיבי באינטראקציה. הוא תומך, יוצר סביבה מוגנת, מכבדת ומאפשרת, מציע, מנסה, ומאפשר למטופל לבדוק ולמדוד מענים שונים לצרכיו, אפשרויות חדשות ומגוונות, הגמשה של גבולות החשיבה, העשייה והרגישות וכל זאת תוך עידוד הבחירה והאחריות האישית של המטופל. תהליך התרפיה הוא חוויה, התנסות, שבה מעודד התרפיסט את המטופל לנסות, לבדוק אפשרויות, לחוות, להחיות חלקים מודחקים ומוכחשים, להקשיב לקולות פנימיים, וליצור קשר עם מירב המרכיבים של אישיותו - להיות מודע לעצמו.

תרפיית הגשטאלט כדי לגלות את משמעות האירוע או העניין שבו מתלבט המטופל או שממנו הוא סובל יש לתארו  ולא לפרשו, כי כל פירוש מכיל גם הערכה שיפוטית הפוגעת ומעוותת את תפישת ההתרחשות של המטופל. תרפיית הגשטאלט עושה שימוש במגוון טכניקות כדרמה, דמיון ותנועה, אשר מטרתן לאפשר דיאלוג או עימות, לשים לב ולהיות בקשר עם תחושות, התנהגויות, מחשבות, פנטזיות וצרכים המתקשרים לסיטואציה הנוכחית, להכיר בהם ולהיות אחראי עליהם. דגש אחר מושם על דפוסי הקשר (הקונטאקט) שמפתח האדם עם זולתו ועם סביבתו ועל שימת לב למרכיבי הקשר, ברמת התוכן, הסגנון, שפת הגוף, הבהירות, ורמות הקרבה. מוקד העבודה הוא תמיד העלאת רמת המודעות העצמית כדי לזהות כוחות וחולשות, לאתר דפוסים חוזרים שהתקבעו והיו אולי יעילים בזמן ובמקום אחר, אך הם לא רלוונטיים כל עוד האדם שבוי בהם, חוזר ומפעיל אותם למרות שהם גורמים לו תסכול ואינו מצליח להשתחרר מהם. העבודה  על פי עקרונות הגשטאלט עוזרת "לסגור מעגלים", כלומר להתבונן מחדש על מערכות יחסים מהעבר או ההווה של האדם עם עצמו או עם זולת כלשהו אשר הופכות לגורם כואב, תוקע, גוזל אנרגיה ומגביל את היכולת להתייחס להווה .

עקרונות טיפוליים עוסקים ב”איך” ולא ב”למה”? דוגמא לשאלת גשטאלט: האם התנהלות זו משרתת אותך? האם היא לטובתך? האם זה עובד עבורך? איך אתה יכול לשנות עכשיו, אפילו טיפ-טיפה, את דפוס ההתנהגות שלך? (דגש על איך ועל עכשיו, החל מרגע זה, כי השינוי הרי יכול להתחיל כבר מהמחשבה). ההתבוננות היא לא רק על הקושי, אלא גם על האפשרות לשינוי השאלה הנהוגה להישאל היא: איפה הכי קל לך להתחיל? מאיזה מקום אתה מרגיש הכי בטוח לשנות? משפט שגור הוא כי בגשטאלט נכנסים במקום בו הדלת פתוחה. תרפיית הגשטאלט עוסקת בעיקר בפנומנולוגיה היא מדגישה את החוויה הסובייקטיבית של היחיד, ותהליך צמיחתו, תוך יחסי גומלין מתמידים עם הסביבה. העבודה בגשטאלט היא בעיקר חווייתית התנסותית, ומדגישה את ה”כאן ועכשיו”.

עקרונות טיפוליים הזמן הוא נושא חשוב ומרכזי בשיטת בגשטלט ועיקר ההתייחסות היא להווה כלומר – מה נוכח בחיי כעת? למה אני מודע כרגע כשאני חושב על…? העבר חשוב, אך לצורך ההווה והעתיד. אין כוונה להשאר ולהתקע בזכרונות עבר, הרעיון הוא להמשיך הלאה, דרך עבודה ותשומת לב לעבר אך מבלי להתקע שם. התייחסות לכל מה שקורה ב”כאן ועכשיו” בחדר הטיפול  תחושות פיזיות, מחשבות, רגשות, מצב רוח, זכרון שעולה לפתע כאילו משום מקום, עבודה עם חלומות וסימבולים ועוד… הטיפול משלב לעיתים גם עבודה בתנועה, דמיון מודרך, סימולציה, ואימפרוביזציה. הגשטלט מתמקד במהות האדם ובדרך בה חוויות העבר וההתנסויות שצבר בחיים מוצאים את ביטויים בהתנהגותו בהווה. עניינים לא גמורים ועניינים לא מותחלים הנטייה הטבעית של כל אדם היא לנסות לסגור כמה שיותר עניינים לא גמורים מהעבר, כדי להתנהל בחופשיות בהווה. אם אני מקדישה 50% מהאנרגייה שלי ומתשומת הלב שלי לעבר, ולעניינים לא גמורים מהעבר (כעס לא פתור, קנאה שנשארה חיה עוד מתקופת התיכון וכו’) – אז כמה אנרגייה תשאר לי לחיי ב”כאן ועכשיו”?

טכניקות עבודה טכניקות טיפוליות נפוצות בכדי ליישם את העקרונות הטיפוליים, גובשו במהלך השנים מספר טכניקות ספציפיות אשר מסייעות בידי המטפל הגשטאלטיאני להשיג את מטרות הטיפול, תוך יצירת אינטגרציה בין ה"איך" וה"מה" הטיפוליים. 1. תאור בזמן הווה – הלקוח מתבקש לתאר אירוע (או חלום) כאילו הוא מתרחש כרגע והדבר נועד לאפשר לו לחוש אותם על בשרו, כאילו הם באמת קורים כאן ועכשיו (ליבליך, 1970). 2. התמקדות בתחושות גופניות – כאשר עולה רגש כלשהו במהלך המפגש, המטפל מבקש מהאדם לזהות את האיבר או האזור הגופני שדרכו ניתן לחוש ברגש זה. מטרתה של התנסות זו היא לחדד את המודעות לרגש באמצעות חוויה חושית ממשיתHATCHER & HIMELSTEIN, 1976) ).

טכניקות עבודה 3. "היה אתה הרגש" – לעתים, בכדי לחוות את הרגש במלואו, להזדהות איתו או להכירו מקרוב, מבקש המטפל מלקוחו לשחק את הרגש, לדבר בשמו, לנוע (או לשבת) כפי שהוא היה עושה זאת וכו'. 4. הכסא הריק ("הכסא החם") – הלקוח מתבקש לדמיין דמות משמעותית – כמו הורה, בן זוג, ילד, בוס, וכו', כשהיא יושבת בכסא הריק שמולו, ולומר לה את כל מה שהוא רצה להגיד לה ולא אמר בעבר. לעתים קרובות יבקש ממנו הפסיכולוג לעבור לאחר מכן אל "הכסא החם" ולהשיב לעצמו, בשם הדמות אליה דיבר (סרוק 1983). 5. דיאלוג פנימי – לפי אותו עיקרון, ניתן "להושיב" בכסא הריק פן מסוים (או תכונה) של האדם עצמו – ולאפשר לו לפנות אליהם ישירות וגם "לשמוע את תגובתם". מטרת ההתנסות היא להכיר (דרך החוויה) את שני הקטבים שבתוכו, ולאפשר לאדם לתת מקום לשניהם גם יחד.

טכניקות עבודה 6. הצעה לאמירה – כאשר הלקוח מתקשה להתבטא בשם דמות אחרת או בשם פן שלו שטרם הופנם, המטפל מציע לו תגובה אפשרית (שאותה הוא מבטא במקומו). אם (ורק אם) הלקוח מסכים עם אמירה זו, הוא חוזר עליה בקול (ליבליך, 1970). 7. העברת האחריות ללקוח – כשהאדם "נתקע", מסרב להשתתף בהתנסות או סוטה מנושא השיחה, אין לכפות או ללחוץ עליו לומר או לעשות משהו. לעומת זאת, המטפל "זורק אליו את הכדור" חזרה – ומנסה לברר איתו מדוע הוא בחר שלא להמשיך בשיחה או בהתנסות POLSTER, 1973)).

טכניקות עבודה 8 . החייאה של מטאפורה – כאשר הלקוח משתמש במטאפורה בכדי לתאר את מצבו, המטפל הופך אותה למוחשית ומבקש מן האדם לחוות אותה בפועל (למשל: "להפר את שיווי-המשקל", "לצבוע את הכל בשחור" וכיוב'). לפי הגשטאלט, תודעה או מודעות אמיתית, אפשרית רק בעקבות התנסות חווייתית ישירה PERLS, 1969)). .9  עבודה הוליסטית עם חלומות – תורת הגשטאלט רואה בדמויות ובאובייקטים המופיעים בחלום, ייצוג אספקטים שונים של החולם עצמו. לפיכך, גם עבודה על החלום מתמקדת בשחזור החוויות וההרגשות שעלו בחלום – ולא בניתוח או במתן פרושים לעלילתו AMRAM, 1991)).

תרפיית הגשטאלט הטיפול בגשטאלט מתבצע במסגרת אישית וקבוצתית. כמו כן הוא מתאים לעבודה עם זוגות ומשפחות, בייעוץ ארגוני, במסגרות חינוכיות. גישה טיפולית מקובלת ומוכרת בארה"ב ובאירופה.  בארץ יש כמה עשרות מטפלים שמשלבים עבודת גשטאלט בטיפול פרטני, זוגי, משפחתי, קבוצתי. קיים איגוד למטפלים בגשטאלט. כמו בכל מקרה גם בפניה לטיפול בגשטאלט חשוב מאד לבדוק את הכשרתו של המטפל, את ניסיונו הקליני ולקבל המלצות.